הועדה שמינה הרמטכ”ל לבחינת נוסח תפילת ה”יזכור” בטקסים צבאיים, קבעה כי יש לשנות את פקודת המטכ”ל ולפתוח את נוסח התפילה בקריאה הממלכתית: “יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו” ◄ ההחלטה התקבלה על דעת רוב חברי הועדה, למעט הרב הצבאי הראשי, שטען, כי הוא איננו יכול, מבחינה מוסרית-דתית, להצטרף להמלצת הרוב.
דובר צה”ל: הרמטכ”ל בני גנץ, קבע, כי נוסח ה”יזכור”, יהיה; “יזכור עם ישראל”
דובר צה”ל, פרסם היום (חמישי), אחה”צ, כי הועדה המיוחדת שהוקמה בהנחיית הרמטכ”ל רא”ל בני גנץ, לבחינת נוסח תפילת ה”יזכור” בטקסים צבאיים רשמיים, קובעת, כי יש לשנות את פקודת המטכ”ל ולפתוח את נוסח ה”יזכור” המופיע בפקודת המטכ”ל בקריאה הממלכתית: “יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו”.
בראש הועדה המיוחדת עמד האלוף ישי בר, מפקד גיס 479 (במיל’) והשתתפו בה הרב הצבאי הראשי תא”ל רפי פרץ, קצין החינוך והנוער הראשי תא”ל אלי שרמייסטר ורמ”ח הנפגעים אל”מ יאיר בן שלום.
אל דיוני הועדה, זומנו בנוסף גם נציגי המשפחות השכולות בישראל מהארגונים “יד לבנים”, “ארגון אלמנות ויתומי צה”ל” ו’המועצה הציבורית להנצחת החייל’, לצד רבנים מרכזיים בציונות הדתית, אנשי רוח ואקדמיה.
במהלך הדיונים סביב נוסח תפילת ה”יזכור”, התברר, לוועדה, כי נוסח ה”יזכור” הצבאי, על פי פקודות מטכ”ל, שונה מהנוסח הקבוע על פי החוק בישראל. כמו כן, התברר, כי המרכיבים הדתיים המקובלים בטקס – אינם מקובעים ב’פקודת המטכ”ל’, וכי נוסח הפקודה הנוכחית, מתייחס לניהול וארגון הטקסים – אך לא לתוכנם.
באופן רגיש ומחושב, ובמהלך מספר שבועות, עסקה הועדה בגיבושו של נוסח קבוע לטקסים הצבאיים. בבחירתה, שמה הועדה דגש על עמדתן של המשפחות השכולות, על פי הנחיית הרמטכ”ל רא”ל בני גנץ, אשר דרש, כי בהחלטת הועדה, יושם; “דגש מיוחד לקולה של משפחת השכול”.
במסמך סיכום פעילות הועדה, כתב האלוף בר, כי; “מחד נתנו דעתנו לבחינה של “דעת הרוב”, בענייננו הרוב המשמעותי, התומך באימוץ הנוסח הממלכתי; מאידך, נתנו את דעתנו גם לרגשות המיעוט, לקולו, ולכאבו כפי שהובא לפנינו, לבל יושמט שם ה’”.
הועדה, נימקה את בחירתה בנוסח; “יזכור עם ישראל”, במספר טיעונים. הראשון שבהם התייחס לעובדת היותם של ימי הזיכרון כימים המאחדים את העם, כך שהנוסח התפילה אמור לפנות לכלל הקהלים, כך שהוא; “מאפשר בטקסי הזיכרון השונים ביטוי למסורת היהודית ולמרכיביה הדתיים, כמו גם לתרבות הזיכרון החילונית”.
לכן, טענה הועדה, כי; “נוסף על המרכיבים הדתיים המובהקים הקיימים בטקס: “קדיש”, “אל מלא רחמים”, ובמידה מסוימת אף פרק הקריאה מWספר תהיליםW, מן הראוי לאפשר במהלכו באותה מידה ביטוי שלם ומלא לתרבות הזיכרון החילונית”.
עוד נימקה, הועדה, כי; “’חובת הזיכרון’ היא חובה לאומית. המשפחות השכולות, אינן צריכות ציווי חיצוני, הן זוכרות את יקיריהן יום-יום ושעה-שעה. במידה רבה, הזיכרון הוא תמצית חייהן. מאידך, הציבור הרחב נדרש לזכור אף הוא את הנופלים. זו חובת הרבים”.
כמו כן, הועדה, הדגישה את ערכה של האחידות מבחינת הנוסח והשאיפה לכך שנוסח ה”יזכור” הצבאי, יותאם לנוסח התפילה הממלכתי המקובל. הועדה הדגישה כי להבנתה ומבחינה מהותית, “הנוסח הממלכתי הוא נוסח העומד בלב הקונצנזוס הציבורי”.
בסיכום הדיון, קבעה, הועדה, כי; “מן הראוי לקבוע בפקודת המטכ”ל את השמעת המרכיבים הדתיים המובהקים של הטקס: קדיש, ו”אל מלא רחמים”, וכן את פרק תהילים. על-פי דעתם של רוב חברי הצוות, יש לאמץ, לצד כל אלה, את הנוסח הממלכתי של ’יזכור עם ישראל’”.
ההחלטה התקבלה על דעת רוב חברי הועדה, למעט הרב הצבאי הראשי, אשר טען, כי הוא איננו יכול, מבחינה מוסרית-דתית, להצטרף להמלצת הרוב.
עם זאת, חברי הועדה חשבו אחרת – ונימקו עמדתם בכך שנוסח הפקודה החדשה, יקבע תכנים דתיים נוספים, מעבר לתפילת “יזכור”, כך שגם המשפחות השכולות הדתיות והמאמינות תוכלנה להתחבר לתכני הטקס.
Add Comment