היוגה והוודות
היוגה והוודות
קודם נתמודד עם כמה מושגי יסוד בסיסיים בנושא: ה”וֵדות” מתארות ארבע תקופות החוזרות כגלגל על עצמן, במחזוריות של 4,320,000 שנה.
התקופה הראשונה, בת 1,728,000 שנים, כונתה בשם ה – ” סַתיַה יוּגה “. תקופה זו הייתה מאופיינת ביושר ואמת, כלומר, האנשים בתקופה זו חיו באווירה מאוד טהורה ודתית, המעודדת חיים רוחניים. אורך חיי האדם בה היה כ- 100,000 שנה.
התקופה השנייה נקראת תרֵתַה יוּגה. תקופה זו אורכה היה 1,296,000 שנים. בתקופה זו האמונה
הדתית פוחתת ב-1/4, ואורך החיים של בני האדם בתקפוה זו היה 10,000 שנים.
התקופה השלישית נקראת דוָאפַּרַה יוּגה. תקופה זו אורכת 864,000 שנה. רק חצי מהאוכלוסייה
היו בעלי אמונה דתית באמת, וגם החיים התקצרו בה לאורך של כ- 1000 שנה.
התקופה הרביעית נקראת ה – קלי יוּגה. תקופה זו אורכת 432,000 שנה. אורך החיים בתחילתה הוא 100 שנה ולקראת סופה יתקצרו החיים ל-20-30 שנה. רק רבע מהאוכלוסייה הם דתיים בה,
ולקראת סופה, הדת כמעט ותיעלם. מתואר ש”בתקופת קלי, או עידן הברזל, חיי האדם יהיו קצרים
והאנשים יטו לריב על כל דבר של מה בכך. הם יהיו גם עצלים, מבולבלים, חסרי מזל, ומעל לכל,
תמיד מוטרדים.” (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 1.1.10)
כיום עברנו כבר את 5000 השנים הראשונות של קלי יוּגה, אך כובד התקופה נותן אותותיו בכל ההיבטים של חיינו-הדת הפכה, רובה ככולה, לחיצונית ונגועה בצביעות ושחיתות. המטריאליזם חודר אל כל תחומי החיים, האדם מאבד את רגש החמלה שבו, ומריבות ומלחמות מסיחות את הדעת מהתמודדות עם עולמנו הפנימי.
בחברה המודרנית האדם מִתרגל להתמודד עם מצוקותיו הנפשיות והרוחניות על-ידי תחליפים המרחיקים אותו מפתרון בעיותיו מאושרו. לא החברה, לא הדת, גם לא הסביבה תומכים בהגשמה
רוחנית. נשאלת השאלה-האם יש מוצא? האם ניתן להיות אדם שפוי בעולם הלא שפוי של ימינו?
לכאורה נראה שכמו אין טעם וצריך להתאבד, ולהמתין, תוך התגלגלות במיני חיים נחותים, לשובה
של תקופת סתיה, ואז ייתכן שיוכל, באווירה החיובית של אותה תקופה, לממש את עצמו.
המרכיב העיקרי אשר שולט במימוש החיים הרוחניים שלנו תלוי ברצון שלנו. רצון חזק לחיים רוחניים
יכול לגבור על כול המכשולים. רצון כזה ניתן לפתח בעיקר על-ידי התרועעות עם כאלה שיש להם
רצון כזה ובאמצעות חסדם. יתכן שבאחד מחיינו הקודמים כבר היינו בסתיה יוגה, באותה אווירה
חיובית לחיים רוחניים, אך בחרנו להתענג על האווירה ולא לעשות את העבודה הדרושה להתפתחות
הרוחנית. מי שבוחר כך להתענג על האווירה הטובה, יפספס את ההזדמנות שהתקופה של האווירה
החיובית מציעה לו וימצא עצמו מתמודד עם התקופה הבאה, הקשה יותר. בדרך זו הוא עובר אין-סוף
סתיה וקלי יוגות.
כלומר, לא התקופה קובעת את ההזדמנות לשחרור, כי אם הבשלות והרצון לתרגל חיים רוחניים באמת. הוֵדות אומרות שתקופתנו, תקופת קלי, הינה התקופה האידיאלית לחיים רוחניים: “למרות שתקופת קלי הינה ים של פגמים, יש בה מעלה אחת טובה; פשוט על ידי זמרת המַהָא-מַנתרַה הַרֵא קְרישְׁנַה אפשר להשתחרר משעבוד חומרי ולהתעלות לעולם הרוחני.” (שׂרימַד בּהָאגַוַתַם 12.3.51) בתקופה זו יש עוצמה אדירה לשירת המַנתרַה הַרֵא קְרישְׁנַה:
“הַרֵא קְרישְׁנַה הַרֵא קְרישְׁנַה, קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה הַרֵא הַרֵא, הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה, רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא”.
פשוט באמצעות שירת מַנתרַה זו וחזרה מתמדת עליה ניתן לגבור על כול ההשפעה של תחלואי קלי יוגה ובמהרה להגיע לשלמות הרוחנית העליונה. צַ’יְתַניַה מַהָאפּרַבְּהוּ, מייסד תנועת הסַנקירְטַן (תנועה להפצת זמרת שמותיו של האל שהחלה בהודו לפני חמש מאות שנה) הראה כיצד באמצעות שירה זו בלבד ניתן להגיע לשלמות הגבוהה ביותר-אהבת אלוהים טהורה, ודווקא בקלי-יוגה.
מכול מקום, הוא אמר שלמרות הקלות הרבה של זמרת מַנתרַה זו, יש צרה אחת גדולה-האנשים של קלי יוגה לא נוטים לקחתה ברצינות, וכך באמת קשה עליהם ביותר ההתקדמות הרוחנית: “או אלי, שמך הקדוש לבדו מסוגל להעניק כול ברכה וחסד לישויות החיים. בשמותיך הנשגבים השקעת את כול אוניך העילאיים, ואין אפילו כללים נוקשים כלשהם לאמירת שמות אלה. הו אלי, בחסדך אפשרת לנו לפוגשך בנקל אגב זמרת שמותיך הקדושים, אך כה חסר מזל אני, על שאינני נמשך אחריהם”. (שׂיקשָׁאשׂתַקַה 2)
תודה לכותב המאמר נתונה כאן.
ביצוע עריכת המאמר על ידי אוריון – מעגל האור ,ישראל.
Add Comment