כך חושף היום כתב העת המדעי Nature, לאחר שחוקרים, עקבו אחר פעילות המוח בזמן יצירת זיכרונות שווא, והתברר, כי בניתוח הנתונים שהתקבלו בסריקות ה-fMRI, התגלתה פעילות מוחית ייחודית בעת יצירת זיכרונות כוזבים, בעקבות לחץ חברתי. יצירת ’הזיכרונות הכוזבים’ האלה, התאפיינה בהפעלה בו-זמנית, תוך קישוריות חזקה, של שני אזורים במוח; ההיפוקמפוס וה’אמיגדלה’
מדעני מכון ויצמן למדע: המוח דורש “אישור” לפני שמירת סוגי זיכרונות מסוימים
כתב העת המדעי היוקרתי “נייצ’ר” – Nature, חושף היום (שישי), עד כמה קל ליצור זיכרונות כוזבים, ומפרסם, מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע, ממנו עולה, כי די במעט הפעלת ’לחץ חברתי’, כדי לשנות זיכרון אמיתי לזיכרון שווא. המחקר והניסוי, המסקרן, מגלה, כי קיימת תבנית ייחודית של ’פעילות מוחית’ המתרחשת כאשר נוצרים ’זיכרונות כוזבים’ – תגלית הרומזת על קשר מפתיע בין הזהות העצמית החברתית שלנו לבין הזיכרון (“האדם הוא תבנית נוף זיכרונותיו”).
המחקר נערך ע”י פרופ’ ידין דודאי, ותלמיד המחקר מיכה אדלסון, מן המחלקה ל’נוירוביולוגיה’ במכון ויצמן למדע, בעיר רחובות, ביחד עם פרופ’ ריימונד דולן, וד”ר טלי שרות מהיוניברסיטי קולג’ בעיר לונדון, אנגליה.
המחקר כלל ארבעה שלבים. כאשר בשלב הראשון, כונסו קבוצות קטנות של מתנדבים, אשר צפו בסרט דוקומנטרי. לאחר שלושה ימים, המתנדבים, חזרו למעבדה, ועברו מבחן זיכרון אישי, בו נשאלו שאלות על הסרט. כמו כן, התבקשו גם לדרג את רמת הביטחון שלהם בנכונות התשובות שמסרו.
לאחר מכן, התבקשו המתנדבים לחזור על המבחן, כשהם נמצאים בתוך מכשיר לדימות תפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI). הפעם, קיבלו המתנדבים “גלגל הצלה”; ה”תשובות” שמסרו המתנדבים האחרים מהקבוצה, אשר צפו בסרט יחד איתם (תשובות אלה הוצגו לצד “תמונות פרופיל” של המתנדבים – דומות לתמונות המופיעות ברשתות חברתיות). בין התשובות האלה, הושתלו תשובות שגויות לשאלות עליהן ענו המתנדבים נכונה, וברמה גבוהה של בטחון במבחן הראשון.
השתלת התשובות השגויות גרמה למשתתפים להתאים את עצמם לקבוצה, וב-70% מהמקרים, הם מסרו תשובות שגויות.
האם המשתתפים נכנעו ל’לחץ החברתי’ רק כלפי חוץ, ונמנעו מלמסור את התשובה הנכונה, או אולי הזיכרונות שלהם, אכן, עברו שינוי ממשי? כדי לענות על שאלה זו, הוזמנו המתנדבים למעבדה לחזור על המבחן פעם נוספת.
הפעם, נאמר להם, כי התשובות שקיבלו במבחן הקודם לא נמסרו על-ידי חבריהם לצפייה בסרט, אלא נוצרו באופן אקראי במחשב. בעקבות כך, בחלק מהשאלות חזרו המתנדבים לתשובתם המקורית, הנכונה, אבל כמעט מחצית התשובות נותרו שגויות – דבר המעיד על כך שהזיכרונות הכוזבים שהושתלו במבחן הקודם, נשארו במוחם.
בניתוח הנתונים שהתקבלו בסריקות ה-fMRI, התגלתה פעילות מוחית ייחודית בעת יצירת זיכרונות כוזבים, בעקבות לחץ חברתי. יצירת ’הזיכרונות הכוזבים’ האלה התאפיינה בהפעלה בו-זמנית, תוך קישוריות חזקה, של שני אזורים במוח; ה’היפוקמפוס*’ וה’אמיגדלה**’.
מדעני מכון ויצמן, סבורים, כי האמיגדלה, מתפקדת כמעין “גשר”, אשר מחבר את חלקי המוח, הקשורים ביחסים חברתיים, לחלקים הקשורים באחסון זיכרונות. יתכן, כי עבור סוגים מסוימים של זיכרונות, נדרש “אישור” של האמיגדלה לפני שיישמרו. לכן, לחץ חברתי עשוי לפעול על האמיגדלה, ולשכנע את המוח שלנו להחליף זיכרון מוטבע היטב, ב’זיכרון כוזב’.
*היפוקמפוס (בלועזית: Hippocampus) הוא חלק מן המוח, הממוקם בתוך האונה הרקתית (האונה הצדדית הסמוכה לעצם הרקה). לבני אדם, יש שני היפוקמפוסים, אחד בכל צד של המוח. ההיפוקמפוס הוא חלק מהמערכת הלימבית ויש לו תפקיד בזיכרון וניווט. השם היפוקמפוס ניתן לו משום הדמיון שיש לו כביכול לסוסון ים שוכב (ביוונית: היפוקמפוס). לחלק היפוקמפוס, תפקיד חשוב ביצירת זיכרונות חדשים.
**אמיגדלה (מיוונית: αμυγδαλή – שקד) היא מבנה דמוי שקד, המורכב מכ-13 גרעינים, המצוי בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח של בעלי חוליות מורכבים, כולל האדם. האמיגדלה, מקושרת עם תגובות רגשיות למצבי סכנה (בעיקר פחד ותוקפנות) ומשתתפת בתגובות התנהגותיות, האוטונומיות וההורמונליות בנוכחות גירויים רגשיים. תגובת הילחם או ברח משויכת לאמיגדלה.
כמו ההיפוקמפוס, גם האמיגדלה היא חלק מהמערכת הלימבית. האמיגדלה נחשבת למעורבת ישירות בתהליכי ויסות רגשי ו”אחראית” על פחד ומורא. כמו כן ,ידוע שהזיכרונות הראשונים של האדם לאחר הלידה מאוכסנים באמיגדלה. משום כך, בדרך כלל איננו זוכרים אירועים עד גיל 3.
כמו כן, בגלל זה אדם שאיבד את זיכרונו (למשל בתאונות דרכים) עדיין זוכר את שפת אימו. ה’היפוקמפוס’, ידוע כבעל תפקיד חשוב ביצור זיכרונות ארוכי-טווח, ואילו האמיגדלה, המוכרת כ”מרכז הרגשות של המוח”, ממלאת תפקיד ביחסי גומלין חברתיים. מתוך ויקיפדיה.
Add Comment