עוד עולה במחקר בנק ישראל, על השנה הראשונה להפעלת הסדר פנסיית החובה, כי; כמחצית מהעובדים שהועסקו בשנים 2007 ו-2008 ולא חסכו לפנסיה ב-2007, החלו להפריש משכרם לחיסכון פנסיוני ב-2008, השנה הראשונה להפעלת הסדר פנסיית החובה ◄ למרות חובת ההפרשה שנקבעה בהסדר, חלק ניכר מהעובדים המשיכו להימנע מלחסוך לפנסיה גם ב-2008. 
בנק ישראל, מחקר: הסדר פנסיית החובה נתפס כנטל עבור רבים מהעובדים החלשים
מחקר שערך ד”ר עדי ברנדר מחטיבת המחקר של בנק ישראל, בחן את התנהגות העובדים ומעסיקיהם בשנה הראשונה להפעלת הסדר פנסיית החובה, שנת 2008. נמצא, כי להסדר הייתה השפעה ניכרת על התנהגות העובדים; מתוך כ-815 אלף עובדים שלא הפרישו משכרם לחיסכון פנסיוני ב-2007 והמשיכו לעבוד ב-2008, כ-51 אחוזים החלו לחסוך ל’פנסיה’. עוד יצוין, כי זהו שיעור גבוה בהרבה מאשר בשנים הקודמות; בשנת 2007, בה הסדר פנסיית החובה לא היה בתוקף, החלו לחסוך רק 18 אחוזים מהעובדים שלא הפרישו לפנסיה ב-2006. עם זאת, חלק ניכר מהעובדים שחובת ההפרשה לפנסיה חלה עליהם, לא התחילו לחסוך.
לדברי ד”ר עדי ברנדר, עולה במחקר, כי; “ניתוח ההבדלים בין העובדים שהחלו לחסוך לפנסיה לבין אלו שהמשיכו להימנע מחיסכון, מעלה, כי החלטת החיסכון מתואמת עם כדאיות החיסכון לפנסיה. במבנה הקיים של מערכות המס והקצבאות בישראל, חיסכון פנסיוני אינו כדאי לרבים מהעובדים ששכרם נמוך, ובפרט למי ששכרם נמוך מ’סף המס’, לעובדים נשואים שבני זוגם אינם מועסקים, להורים לילדים צעירים ולעובדים מבוגרים. כל המאפיינים האלה, נמצאו כבעלי השפעה שלילית משמעותית על החלטת העובדים האם להתחיל לחסוך לפנסיה, כפי שמחייב ההסדר, או להימנע מכך”.
בנוסף, נמצא, במחקר, כי “שיעור הציות להסדר גבוה משמעותית בקרב נשים ומעסיקיהן, ובקרב עולים חדשים – במיוחד אלה שעלו בגיל מבוגר יחסית. מאידך, שיעור העובדים הערביים שהחלו לחסוך היה נמוך מאשר באוכלוסיה היהודית, גם כאשר מנכים את השפעות השכר, המצב המשפחתי ומאפייני המעסיק”.
כמו כן, נמצא, כי הציות להסדר מושפע באופן משמעותי מגודל המעסיק; ככל שמספר העובדים אצל המעסיק גדול יותר כך גדל הסיכוי שאלו שלא הפרישו לפנסיה בעבר יתחילו לחסוך (ראה איור למטה). שילוב ממצאים אלה, מלמד, כי שני כוחות השפיעו על ההחלטה האם להתחיל לחסוך לפנסיה; כדאיות החיסכון ונכונות העובד והמעסיק לשתף פעולה באי-הציות להסדר.
שיעורי ההפרשה לחיסכון פנסיוני של העובדים שהחלו לחסוך עקב הפעלת הסדר פנסיית החובה תומכים בהערכה שחלק ניכר מהם לא רצה בחיסכון זה. בקרב העובדים שלא חסכו לפנסיה ב-2007, והחלו לחסוך ב-2008, כ-63 אחוזים, הפרישו בשיעור של עד אחוז אחד מהכנסתם – קרוב למינימום שמחייב ההסדר. זאת לעומת 8 אחוזים בלבד, מאלו שהחלו לחסוך ב-2007.
בקרב מי שהחלו לחסוך ב-2008 ומצויים מתחת לסף המס כ-70 אחוזים הפרישו פחות מאחוז אחד, בהשוואה ל-13 אחוזים מהקבוצה המקבילה ב-2007. נמצא, כי שיעורי ההפרשה לפנסיה בקרב העובדים שהחלו לחסוך ב-2008, מתואמים עם כדאיות החיסכון לפנסיה ובפרט, כי לשכר שמעל ל’סף המס’, לקיומו של בן זוג עובד ולעבודה במגזר הציבורי השפעה חיובית משמעותית על שיעורי ההפרשה.
מאידך, נמצא, כי נשים, ו-עולים חדשים – שתי קבוצות שנטו לציית להסדר יותר משאר האוכלוסיה – החלו להפריש בשיעורים נמוכים משמעותית משאר האוכלוסיה, מה שמצביע על כך שהתנהגותן שיקפה ציות לחובת החיסכון ולא רצון בחיסכון פנסיוני.
ממצאי המחקר, שערך ד”ר עדי ברנדר מחטיבת המחקר של בנק ישראל, מלמדים, כי הסדר פנסיית החובה, נתפס כנטל על ידי חלק ניכר מהעובדים המשתייכים לקבוצות החלשות במשק. מכיוון ששיעורי ההפרשה שמחייב ההסדר, צפויים להגיע ל-17.5 אחוזים בשנת 2014, הרי שאכיפתם עלולה לפגוע בשיעור ניכר בתמורה לעבודה של העובדים בקבוצות אלה, וכתוצאה מכך גם ב’היצע העבודה’. אף שטווח האומדנים לגודל הפגיעה בהיצע העבודה שמציג המאמר הוא רחב למדי, המדובר בפגיעה משמעותית.
