חמושים רעולי פנים, למעשה הוציאו את ג’וליאנו מר, להורג כשירו לעברו מטווח קרוב, כשישב במכוניתו, ונמלטו ◄ מר, היה פעיל פוליטי שעסק בסכסוך הישראלי ערבי שמחה כנגד הכיבוש הישראלי בשטחים ובניית התנחלויות ◄ ג’וליאנו מר, ייסד תיאטרון במחנה הפליטים ◄ בעבר קיבל איומים על חייו בשל מעורבותו בפעילות תרבותית במחנה הפליטים של ג’נין.
השחקן ג’וליאנו מר, נרצח ביריות בעיר ג’נין שב’רשות הפלסטינית’
ג’וליאנו מר חמיס (53), שחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי-ערבי, במאי ופעיל פוליטי ערבי-ישראלי, הוצא להורג, היום (ב’, אחה”צ) סמוך לתיאטרון שייסד שם, בעיר ג’נין, שב’רשות הפלסטינית’. לפי דיווח של המשטרה הפלסטינית, 4 חמושים רעולי פנים, ירו מטווח קרוב לעבר מר, עשרות כדורים, כשישב במכוניתו, ונמלטו. הרקע למעשה אינו ברור. גופתו, הועברה מג’נין למכון לרפואה משפטית באבו כביר בישראל.
השחקן ג’וליאנו מֵר חמיס, היה פעיל פוליטי למען הפלסטינאים, וקיבל בעבר איומים על חייו בשל פעילותו התרבותית במחנות הפליטים בג’נין. לג’וליאנו מר, בת אחת. בני דודו הם התסריטאית-בימאית; ליהי חנוך (אשתו לשעבר של שלום חנוך), והמוזיקאי רן עפרון.
◄ ג’וליאנו מֵר חמיס
מר, היה בנם האמצעי של ארנה מר חמיס היהודיה, פעילת זכויות אדם, אשר עסקה רבות בזכויות אדם בחברה הפלסטינית, בתו של הרופא וחוקר המלריה גדעון מר; וצליבא ח’מיס הערבי, פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית. מר, נולד בנצרת בשנת 1958. את שרותו בצה”ל, עשה ג’וליאנו, כלוחם בחטיבת הצנחנים.
תפקידו הראשון של ג’וליאנו מר, בקולנוע היה ב-1984, בסרט המתח האמריקאי בבימויו של ג’ורג’ רוי היל העוסק בסכסוך הישראלי-ערבי, “המתופפת הקטנה”, בכיכובה של דיאן קיטון. אחר כך שיחק בסרטו של אבי נשר, “זעם ותהילה”, ב-1985.
בהמשך שיחק בסרטים הישראלים “בר 51”, “חתונה בגליל”, “סיפורי תל אביב”, “עץ הדומים תפוס”, “זהר”, “פתיחה 1812”, “יום יום”, “בחודש התשיעי” ועוד.
הוא שיחק במספר סרטים של עמוס גיתאי, בהם “ברלין ירושלים”, “אסתר”, “כיפור”, “קדמה”, ו”טאהרה”, עליו היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר ב-2002.
כן, שיחק במספר סרטים אמריקנים, קנדים וצרפתים. מר, שיחק גם במספר הצגות תיאטרון, בהן “הילדה של כולם” בתיאטרון בית ליסין; “בני ערובה”, “מדליין” ו”אותלו” בתיאטרון חיפה; “מראה מעל הגשר” ו”נשיקת אשת העכביש” בתיאטרון הבימה. בנוסף העלה ב-1990 הצגת יחיד בפסטיבל עכו, “המורד העירום”.
ב-2003, יצר וביים, יחד עם דניאל דניאל, את סרטו התיעודי הראשון, “הילדים של ארנה”. הסרט עוסק בתיאטרון לילדים פלסטינים בג’נין, “תיאטרון האבן”, שהפעילה אמו ארנה מר חמיס, בשנות ה-90.
כשבע שנים, אחרי מות אמו, ובעקבות הקרב המפורסם שניהל צה”ל בעיר הטרור ג’נין בשנת 2002, חזר ג’וליאנו אל הילדים שהשתתפו בתיאטרון, ותיעד איך רבים מהם הפכו ללוחמים מתבגרים זועמים וחלקם נהרגו.
ג’וליאנו, ו-דניאל, זכו על סרטם בפרס; “דסק המבקרים” של פסטיבל הסרטים התיעודיים הבינלאומי בטורונטו, קנדה, ובפרס הראשון בפסטיבל הסרטים טרייבקה בעיר ניו יורק. הסרט זכה גם בפרס “חביב הקהל” בפסטיבל בפינלנד, במקום הראשון בפסטיבל זכויות האדם בפראג, ובפרס “השופטים הצעירים” בפסטיבל בשווייץ. בשנת 2006, בעקבות גל תמיכה בינלאומי שעורר הסרט, פתח מר תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים בג’נין, בשם “תיאטרון החופש”.
◄ פעילות פוליטית
ג’וליאנו מר, היה פעיל פוליטי שעסק בסכסוך הישראלי ערבי. הוא מחה כנגד הכיבוש הישראלי בשטחים ובניית התנחלויות, ופעיל למען זכויות אדם של הפלסטינים בשטחים.
בראיון לעיתון הערבי “אל מדינה” ב-2006, התבטא מר בעד פיגועי ההתאבדות של החמאס, הגדיר את זכריה זבידי כחברו, וכן, טען שהדבר היחידי שמקשר בינו לבין הצד הישראלי בסכסוך הישראלי-ערבי הוא המשכורת החודשית שלו. בעקבות הראיון קיבל מר, איומים על חייו וחיי בתו, והכחיש את הדברים שנטען, כי אמר.
מר, טען כי כתב עיוות את דבריו באופן משמעותי כשתרגם, למשל, את הביטוי; “יודונאצים” בו השתמש (מושג שטבע ישעיהו ליבוביץ), למושג שלא אמר; “נאצים חדשים”.
העיתון “אל-מדינה” פרסם בהבלטה התנצלות, והבהיר, כי הדברים תורגמו בטעות ובתום-לב. אולם מאוחר יותר, מר, הצהיר שהוא תומך במאבק מזוין כנגד ישראל ושהמדינה הפלסטינית צריכה לקום על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית.
במהלך ההצגה “מדליין” ב’תיאטרון חיפה’ ב-2003, עורר סערה בקהל כאשר הקריא מנשר של מטה המאבק של האמנים בישראל, תוך הכנסת הערות פוליטיות על כך, כי הממשלה, מפנה כספים לכיבוש במקום לתרבות.
ג’וליאנו, השתתף לעתים קרובות בהפגנות מחאה בנושאים פוליטיים, וב-2005 אף שילם פיצויים לאחר, שנקלע לעימות עם מפגין אחר.
כאמור, ג’וליאנו מר, נרצח בעיר ג’נין שב’רשות הפלסטינית’ ב-4 באפריל 2011.
המידע על מר, הובא באדיבות ויקיפדיה
Add Comment