הרסגור, היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ת”א, כתב ספרים, התמחותו הייתה בנושא ימי הביניים המאוחרים, תוך התמקדות בהיסטוריה אירופית ◄ פרופ’ הרסגור, היה מרואיין מבוקש בתוכניות רדיו, ובזכות חוש ההומור שלו ושנינותו הצליח לרתק אליו גם מאזינים שאינם מתעניינים בדרך כלל בהיסטוריה ◄ השדר יואב גנאי, ראיין אותו לפני כ-8 שנים בתכניתו “לגעת ברוח”, הערוץ הראשון, שידור: מוצ”ש 12.2.11 בשעה 19:30, שווה צפייה.
פרופסור מיכאל הרסגור, ההיסטוריון והמרצה, הלך לעולמו, בגיל 87
פרופסור מיכאל הרסגור, הלך לעולמו היום חמישי, בגיל 87, בעיר כפר סבא לאחר שאושפז בשל מחלת כליות. ההיסטוריון והמרצה המרתק יוצרה של תוכנית הרדיו המצליחה “שעה היסטורית” בגלי צה”ל, במשך יותר מ-20 שנה, נולד ברומניה ב-1924 ועלה לישראל בשנת 1949. לימד היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, כשעיקר התמחותו הייתה בנושא ימי הביניים המאוחרים, תוך התמקדות בהיסטוריה אירופית. הרסגור, הותיר אחריו בת ושלושה נכדים. הלווייתו תתקיים מחר ב-13:00 בקיבוץ מעברות, בעמק חפר.
◄ הרסגור, בראיון בתכנית “לגעת ברוח”, ב’ערוץ הראשון’, במוצ”ש
ה’ערוץ הראשון’, הודיע, כי במוצ”ש 12.2.11, בשעה 19:30, ישדר את התוכנית “לגעת ברוח”, של העיתונאי והשדרן יואב גנאי, איש קול ישראל והערוץ הראשון, במסגרתה ראיין לפני כ-8 שנים את פרופ’ הרסגור.
בתכנית “לגעת ברוח” שצולמה בשנת 2003, פגש השדרן יואב גינאי את ההיסטוריון פרופסור מיכאל הרסגור בביתו שבעיר כפר-סבא. בשיחה, שנערכה בין השניים סיפר פרופ’ הרסגור על עיר הולדתו בוקרשט והיותו בן להורים פליטי המהפכה הרוסית שעקרו לצרפת.
בזמן הכיבוש הנאצי, חוסלה משפחתו והוא עצמו נידון למאסר עם עבודת פרך בצרפת. כשהשתחרר, היה פעיל ב”שומר הצעיר” ואחרי תלאות רבות עלה ארצה ועסק בעריכה ספרותית.
הרסגור, שהיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, כתב ספרים, התמחותו הייתה בנושא ימי הביניים המאוחרים תוך התמקדות בהיסטוריה אירופית, מספר לגינאי בתוכנית “לגעת ברוח” על ילדותו בצרפת ובוחר את גיבוריו ההיסטוריים, וכן על “השעה ההיסטורית” שהגיש בתחנת השידור גלי צה”ל, ביחד עם אלכס אנסקי, ואף הוא התארח בתכנית, שווה צפייה.
◄ ביוגרפיה של מיכאל הרסגור
מיכאל הרסגור (שמו בלידה: מישל גולדברג (Michel Goldberg), נולד בשנת 1924 בעיר בוקרשט כבן למשפחה יהודית של פליטי המהפכה שהתיישבה ברומניה. מתוך רצונם של הוריו להעניק לו השכלה מערבית, עקרה המשפחה לצרפת, המשבר הכלכלי של 1929, פגע בעסקיו של אביו ולכן בשנת 1933, חזרה המשפחה לרומניה. בני משפחתו התכוונו לעלות לארץ ישראל, אך מלחמת העולם השנייה, הקדימה אותם ופרט להרסגור, נספו כל בני משפחתו בשואה.
עקב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר, גזרו עליו השלטונות הפאשיסטיים ברומניה מאסר 20 שנה עם עבודת פרך, בפועל, עבד הרסגור בבית הדפוס של בית הכלא. בשנת 1944, שוחרר ממאסרו, עמד בבחינות הבגרות והמשיך בפעולתו בתנועת הנוער.
בשנת 1946, אחרי שהיה שותף לפעילות השומר הצעיר באיסוף בני נוער לשם העלאתם לארץ ישראל, בספינות “עצמאות” ו”קיבוץ גלויות”, יצא מאירופה בדרכו לארץ ישראל, מסע שהסתיים רק בפברואר 1949, מאחר שהבריטים תפסו את הספינה שבה הפליג וכלאו את נוסעיה במחנות בקפריסין. הם שוחררו רק עם פתיחת המחנות לאחר קום מדינת ישראל. בקפריסין שינה את שמו מגולדברג ל-הרסגור (“סגור” הוא זהב מובחר).
הרסגור, היה חבר קיבוץ זיקים והוא זה שנתן לקיבוץ את שמו, בציטוט מתשובת ה”דקבריסטים” למכתבו של פושקין, אליהם, האומר: “מזיקים תצא להבה”. הוא היה חבר מק”י, ושימש ככתב עיתונה “קול העם” במוסקבה, אך לימים הסתייג מן הטוטליטריות של סטלין וממעשיהם של לנין וטרוצקי. באותה תקופה הכיר את אשתו תמר, אם בתו ניבה.
את לימודיו האקדמיים החל הרסגור באוניברסיטת תל אביב. את לימודי התואר הראשון סיים בהצטיינות יתרה, ובשל כך שלחה אותו האוניברסיטה להמשיך את לימודיו בצרפת.
הרסגור, למד בצרפת שש שנים, מתוכן שהה שנתיים עם משפחתו בצרפת (בין השאר בתקופת “מרד הסטודנטים”, ואף הציל, לפי עדותו, את ארונו של הקרדינל רישלייה מלהיות מושלך לנהר הסן על ידי הסטודנטים, ועל כך זכה לעיטור מממשלת צרפת) ובארבע השנים שלאחר מכן, בא לצרפת בתקופת הקיץ לבחינות.
בזכות הישגיו בלימודים זכה לתואר ד”ר ממלכתי של הרפובליקה הצרפתית (doctorat d’État), תואר שאינו מוענק בדרך כלל לזרים. בשנים 1962-1966, לימד היסטוריה בתיכון עירוני ד’ בתל אביב.
התמחותו של פרופ’ הרסגור, הייתה בנושא ימי הביניים המאוחרים, והתמקדותו הייתה בהיסטוריה אירופית.
בשנת 1974, שהה הרסגור בליסבון בימי מהפכת הציפורנים, היא המהפכה הדמוקרטית בפורטוגל, ותולדות פורטוגל הפך לאחד מנושאי עניינו העיקריים.
הרסגור, היה מרואיין מבוקש בתוכניות רדיו, ובזכות חוש ההומור שלו ושנינותו הצליח לרתק אליו גם מאזינים שאינם מתעניינים בדרך כלל בהיסטוריה. יש שייחסו לו גם נטייה להגשה פרובוקטיבית של הדברים ומשיכה לפרשיות ’צהובות’ – למשל, עיסוק מוגזם ב’חיי המין’ של דמויות היסטוריות מסוימות.
במשך יותר מעשרים שנה, הגיש בקביעות, מדי יום ו’ בשעה שבע בערב, יחד עם שחקן התיאטרון והשדרן אלכס אנסקי, את התוכנית “שעה היסטורית” בתחנת גלי צה”ל. השעה ההיסטורית השבועית, הפכה לתוכנית פולחן ובמשך שנות שידורה שודרו למעלה מחמש מאות עשרים וחמש תוכניות. בשנת 2005, עם פרישתו לגמלאות של אנסקי, הוחלף בתחילה על ידי השדרן ערן סבאג, ולאחר מכן, על ידי ליעד מודריק.
◄ מספריו;
★ מהפכה בפורטוגל, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד, 1976.
★ מבוא לתקופת הרנסאנס, האוניברסיטה המשודרת, 1978.
★ עידן האורות – מבוא לתולדות החברה המערב-אירופית במאה ה-18, האוניברסיטה המשודרת, 1984.
★ המאה ה-20: אירועים, תופעות ואישים בתולדות העולם וישראל. יועץ מיכאל הרסגור, עורך אחראי יון פדר. ירושלים, כתר, 1999.
★ ישראל/פלסטין: המציאות שמעבר למיתוסים, מסה. מיכאל הרסגור ומוריס סטרון. גבעת חביבה, המרכז היהודי הערבי לשלום, 1997.
★ כלה שלי? לסיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מיכאל הרסגור, מוריס סטרון. תל אביב, כנרת, 1992.
★ רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים מיכאל הרסגור, אהוד פוקס. תל אביב, כנרת- זמורה ביתן -דביר,
– מתוך ויקיפדיה
Add Comment