הישראלי צורך כ-11 ק”ג דגים בממוצע בשנה, בחודש תשרי, עולה הצריכה הממוצעת פי 2 לעומת חודשי השנה האחרים 1.8 ק”ג ◄ 40% מן הצריכה השנתית של דבש, נצרכת סביב ראש השנה, המדובר בכ- 300 גרם לנפש בממוצע ◄ בשנת 2009 צרכו הישראלים כ-125 תפוחים בממוצע לאדם ◄ בשנה האחרונה, החלו לשאת פרי לא פחות מ-6,500 דונם מטעי רימון שניטעו בשנים האחרונות 
משרד החקלאות, פרסם נתוני צריכת המאכלים הפופולאריים ב’ראש השנה’ ובחגים
משרד החקלאות, פרסם אתמול (א’) את נתוני צריכה של המאכלים הפופולאריים בראש השנה, לקראת תקופת החגים המתקרבת, ומהם עולה, כי בחודש ממוצע צורך הישראלי כ-900 גרם דגים (כ-11 ק”ג לשנה), ואילו בחודש תשרי (חגים), נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל-1,800 גרם לנפש. עולה, גם כי בתקופת החגים, אוכל הישראלי בממוצע כ-3 רימונים בשנה. באשר לצריכת תפוחי העץ, ישראלי, הוא אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! כמות מאוד גבוהה לאורך כל השנה ולכן, העלייה לקראת חגי תשרי, קיימת היא רק מינורית. התצרוכת השנתית של דבש בישראל, נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר ראש השנה. ישראלי ממוצע, צורך בחודש תשרי כ-300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי).
★ דגים
משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ו’ארגון מגדלי דגים’, מפרסמים לקראת ראש השנה וחגי תשרי, נתונים על ענף הדגים; בחודש ממוצע צורך הישראלי כ-900 גרם דגים (כ-11 ק”ג לשנה), ואילו בחודש תשרי, נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל-1,800 גרם לנפש.
בחודש תשרי, נצרכים 1,000 טון קרפיונים, זאת לעומת 350 טון בשאר חודשי השנה, 800 טון דג אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר חודשי השנה ו- 300 טון דג בורי בחודש תשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה.
הצריכה המקומית לנפש, נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות; מדינות הים התיכון, צורכות לשנה; 20 – 40 ק”ג לנפש, ביפן, צורכים; 60 ק”ג לנפש והאמריקאים, צורכים; 6 – 7 ק”ג לנפש לשנה.
השנה, צפויים להימכר בתקופת חגי תשרי, דגים בהיקף כספי של כ-100 מיליון ₪ (במונחי מחירי צרכן). חדשות טובות לצרכנים, המחירים צפויים להיות דומים למחירים בשנה שעברה; קרפיון 22 – 25 ₪ לק”ג, דג אמנון 22 – 28 ₪, ודג בורי 25 – 38 ₪ (במקום 30 – 40 ₪ בשנה קודמת), וצפויה אספקה סדירה של דגים.
בחודש ממוצע צורך הישראלי כ-900 גרם דגים כ-11 ק”ג לשנה
על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר בשנת 2009, צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון מייצור מקומי, ו-50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא).
הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות; חקלאות מים (מדגה) כ-19,000 טון, דייג כ-4,000 טון ו’חקלאות ימית’ כ- 2,000 טון.
דגי אמנון, נצרכו בשנת 2009, בכמות של כ- 7,000 טון, הדומה לכמות של השנה הקודמת. במקום השני נצרכו בשנת 2009 דגי הקרפיון בכמות של כ- 6,800 טון לשנה, אחריהם דגי דניס, ו-בורי (קיפון) כ-2,000 טון כל אחד, דג כסיף כ- 1,000 טון, דג פורל כ- 500 טון ודג באס כ-150 טון.
בשנה הקרובה לא צפוי מחסור בדגים, לאור מזג האוויר הנוח שאפיין את החורף האחרון, והשיפורים הנכנסים דרך קבע לענף גידול הדגים, המבטיחים אספקה שוטפת ורציפה.
★ רימונים
על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בשנה האחרונה, החלו לשאת פרי כ-6,500 דונם עצי רימונים שניטעו בשנים האחרונות. לאור זאת, בשנת 2009, עמדנו על כ-10,500 דונם מטעי רימונים נושאי פרי ואילו השנה, אנו נהנים מכ-17,000 דונם מטעי רימונים נושאי פרי.
בתקופת החגים, צורכים הישראלים כ-6,000 טון רימונים, מתוך כ-11,000 טון רימונים אותם צורכים הישראלים לאורך כל השנה. ישראלי, אוכל בממוצע כ- 3 רימונים בשנה.
היבול בשנת 2009, עמד על כ-27,000 טון, שהם כ- 4,000 טון יותר מיבול שנת 2008. העלייה ביבול נובעת בעיקר מנטיעות חדשות אשר בוצעו, כאמור, בשנים האחרונות, וכן, מכניסה של זנים חדשים; “שני” ו”עכו”. בזכות הנטיעות המרובות צופים ב’משרד החקלאות’, כי בשנים 2012 – 2013, נגיע ליבול של כ-50,000 טון.
בעונת היצוא 2010-2009 (יולי עד ספטמבר ודצמבר עד פברואר) כ-9,500 טון, יועדו לייצוא. בעונת הייצוא הנוכחית, צפוי היצוא להגיע לכ-14,000 טון, פי שניים מעונת הייצוא המקבילה, אשתקד!
ישראלי אוכל בממוצע כ-3 רימונים בשנה, צילום: רם שדמון
במשך שנים התרכז ענף הרימונים בעיקר בשיווק ’רימונים שלמים’ בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ-3,500 דונם. לפני מספר שנים, פותחה על ידי מינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות, מכונת ’פריטת רימונים’, אשר אפשרה עדנה מחודשת לפרי.
בעקבותיה, ובעקבות שילוב של זנים חודשים, הורחבו בין השנים 2003 – 2009 הנטיעות באופן משמעותי, ובשנת 2010, כאמור, הענף עמד על כ-17,000 דונם מטעים מניבי פרי, המעובדים על ידי כ- 500 מגדלים בכל רחבי הארץ.
לפרי ערך בריאותי גבוה, הוא מכיל; נוגדי חמצון, ויטמין C, וברזל בכמויות גבוהות. נכון להיום, הפרי משווק בשלמותו, כגרגרים באריזות החוסכות את עבודת הקילוף, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים ואף כ’מוצרי בריאות’ ו’קוסמטיקה’. הזנים העיקריים הם; “ראש פרד” (ורוד), “עכו” ו-“שני” (אדומים) – מוקדמים, “הרשקוביץ” (אדום וחמצמץ)- באמצע העונה ו- ו-“ונדרפול” (חמוץ-מתוק וגדול) המאוחר, את פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף.
★ דבש
40% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל, נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. המדובר ב- 1,500 טון הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ-60 מיליון ₪, במונחי מחיר לצרכן. ישראלי ממוצע, צורך בחודש תשרי כ-300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה צורכים הישראלים כ-3,500 טון דבש.
על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, אותן מסרה הגב’ דפנה יוריסטה, דוברת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, במשך שנים, נעשתה הקנייה על פי שיקולי מחיר בלבד, ורוב הציבור העדיף את הדבש “הרגיל” הנמכר ברשתות השיווק, העשוי ממספר מקורות צוף של פרחים שונים, הקרוי; דבש פרחי בר.
ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אשר נתברכה בשפע מקורות צוף ותנאי סביבה מיוחדים המאפשרים ל’דבוראים’ לייצר דבשים מיוחדים. בהתאם, בשנה האחרונה, נצפית תחילתה של מגמת צריכת דבשים מיוחדים, הנקראים; דבשים זניים. אלו, נרכשים בחנויות מתמחות ואצל הדבוראים באופן ישיר.
למרות החורף החם, ו’תנובת הדבש’ הנמוכה במכוורות, תהיה הספקה תקינה של דבש לכל הרשתות והחנויות.
ניכרת מגמת צריכת דבשים מיוחדים, הנקראים; דבשים זניים
סוגי הדבש, מראים שונות גדולה בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים, גורמת לשינויים בהרכב הדבש, מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות הדבש הישראלי גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי, זאת הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש, מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה, והמיקום בהם נאסף הצוף.
לדברי חיים אפרת, מרכז מקצועי ראשי לדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה”מ) במשרד החקלאות; “הדבש בארץ ישראל, נחשב לאיכותי במיוחד, נוכח מגוון הצומח ותנאי הסביבה בארצנו. למרות זאת, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה, כ-20% מהצרכנים, מבחין ומחפש דבש לפי זנים, העשוי מצוף פרחים של צמח אחד, דומיננטי, כדוגמת דבש מ’צוף הדרים’, צוף אבוקדו, צוף זעתר, ו-’צוף אקליפטוס’, שערכו התזונתי והבריאותי רב. לרוב, ניתן למצוא דבש זני במכוורות הבוטיק”.
ככלל, מבחינים בין הדבש הכהה, שמקורו לרוב בצוף אבוקדו או בצוף אקליפטוס, לדבש בהיר, שמקורו בצוף הדרים ו’צוף פרחי בר’. הדבש הכהה, מכיל שיעור גבוה יותר של מינרלים, בהם; אשלגן, ברזל, זרחן, נתרן, ו-מגנזיום, ומתאים למאכלי “חורף”, כדוגמת; קדירות ו-בשרים. הדבש הבהיר, מתאים לבישולים “קיציים” של ירקות, עוף, סלטי ירקות ופירות ויוגורט.
הדבש הנרדה, נוזלי וצמיגי בעת הרדייה. במהלך חיי הדבש הוא מתגבש והופך מנוזלי למוצק. לכל דבש קצב ההתגבשות וצורת ההתגבשות האופייניים לו. דבש מגובש הוא טבעי לכל דבר ועניין, יש צרכנים המעדיפים אותו על דבש נוזלי מסיבות טעם ואסתטיקה.
★ תפוחים
על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בישראל כ- 40,000 דונם מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול של שנת 2009 עמד על כ- 115,000 טון, בהתאם לממוצע השנתי מזה מספר שנים. ישראלי, אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! מדובר בכמות מאוד גבוהה לאורך כל השנה ולכן, העלייה לקראת חגי תשרי, קיימת אך היא מינורית.
ישראלי, אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! צילום: רם שדמון
הייצור השנתי העולמי של תפוחים, נע סביב 50 – 60 מיליון טון. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים: סין (25 – 30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה”ב (5 מיליון טון לשנה).
תפוחים, מתברר אוהבים קור, לכן, ארץ ישראל, נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידול תפוחים. הרוב המכריע של התפוחים בישראל, מגודל באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן בגבהים של לפחות 600 מטר.
ישראל, אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לשכנה סוריה, שנעשה בשנים האחרונות. המדובר בכ- 8,000 טון תפוחים שנשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל אשר אינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה.
ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימאלי – כ-2,000 טון מארה”ב ואירופה.
הזנים העיקריים, הינם; “זהוב” (ירוק-צהוב), “סטארקינג” (אדום), “גרניסמית” (ירוק), “גאלה” (אדום-צהוב), “פינקליידי” (אדום-צהוב), “יהונתן” (אדום) ו”ענה” (אדום-ירוק). “ענה”, הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מקיבוץ עין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום ולכן הוא מגודל בישראל באזור הדרום.
Add Comment