כב’ השופטת דבורה ברלינר, מבית המשפט העליון, פסקה, כי הסדר הגבייה המיוחד של הרשות, המאפשר לה לגבות את חובותיה גם מבלי לפתוח בהליך משפטי ולקבל פס”ד, נועד להקל על הרשות, אך אינו מקנה לה את הזכות ליהנות מיתרון מהותי אחר, ועל כן, הליך הגבייה יכול להיחשב כ’תביעה’ לצורך חוק ההתיישנות.
ההעליון: חוק ההתיישנות חל גם על הליכי גבייה מנהליים
ביהמ”ש העליון, קבע, כי נישום הפותח בהליך משפטי עקב ניהול הליכי גבייה מנהליים כנגדו, יכול להעלות ’טענת התיישנות’ על אף שפורמאלית הינו תובע ולא נתבע.
המבקשת נעמה נסייר, קיבלה היתר בנייה והרחיבה את דירתה, אולם עיריית נצרת עילית, המשיכה לחייבה בארנונה בהתאם לגודל הדירה המקורי, טרם השיפוץ. כעבור 10 שנים העבירה העירייה למבקשת, דרישה לשלם את הפרשי הארנונה, ומשלא שילמה, פתחה נגדה בהליכי גבייה מנהליים.
המבקשת נסייר, באמצעות עו”ד עלא דיאב, ביקשה מביהמ”ש להצהיר, כי אסור לעירייה לחייבו רטרואקטיבית בתשלומי הארנונה או לחילופין, כי העירייה לא רשאית לחייבו בגין התקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות. ההליך הגיע לביהמ”ש העליון, אשר דן בהרחבה בשאלה – האם חוק ההתיישנות חל על הליכי גבייה מנהליים?
השופטת דבורה ברלינר, דנה בשאלה האם נקיטת הליך הגבייה יכול להיחשב כתביעה, וקבעה כי מבחינת תכליתו של חוק ההתיישנות אין להבחין בין חוב שנגבה באמצעי גבייה מנהליים לבין כל הליך משפטי אחר.
נפסק, כי הסדר הגבייה המיוחד של הרשות המקומית, המאפשר לה לגבות את חובותיה גם מבלי לפתוח בהליך משפטי ולקבל פס”ד, נועד להקל על הרשות, אך אינו מקנה לה את הזכות ליהנות מיתרון מהותי אחר, ועל כן, הליך הגבייה, יכול להיחשב כ’תביעה’ לצורך חוק ההתיישנות.
עוד נקבע, כי טענת ההתיישנות הינה אמנם טענת הגנה אך במקרה זה, ההליך שנפתח ע”י התובע בביהמ”ש הוא הליך התגוננות בפני הליכי הגבייה, ולפיכך, טענת ההתיישנות עדיין שומרת על אופייה ותכליתה.
לפיכך, נפסק, כי כאשר רשות מנהלית, מפעילה הליך גבייה מנהלי כלפי נישום, יכול הוא להתגונן בטענת התיישנות. ועל כן, במקרה דנן, העירייה לא רשאית לגבות את הפרש החיוב בגין התקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות.
• ב”כ המבקש: עו”ד עלא דיאב
• ב”כ המשיבה: עו”ד אולגה גורדון; עו”ד אוהד אליעז.
לפסק הדין בעניין נסייר נ’ עיריית נצרת עילית.
__________
• הידיעה הובאה בסיוע אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
Add Comment