• •■ ■ – ♥ ♥ ■ ● ● ▼ ▲ ▲ ◄ ◄ ◄ ◄ ◄ ◄• לכתבה המלאה >>> ©
___________
פיקוד עורף לחיות הבית 1-800-220-555
05/09/2012
חברת Terminal4pets הישראלית יזמה ומקימה פיקוד עורף לחיות הבית: מרכז ארצי לטיפול, הכוונה וסיוע במצבי חירום ארציים (מלחמה, רעידת אדמה) אשר ידרשו טיפול המוני לרבות תאום מול גורמים רלוונטיים לטובת חיות הבית ועולם החי בכלל.
צורכי השעה, יחד עם הכרות וניסיון של שנים בעשייה למען הקהילה בעתות של משברים- הביאה את בית הרופאים הווטרינריים במכבים וחטיבת ההטסה הבינלאומית שלו- Terminal4pets להירתם לבנייה מסודרת, לרבות תשתיות של “פיקוד עורף ארצי לחיות הבית”.
“אם מדובר באיום האיראני ו/או חס ושלום במפגע עתידי אחר, הגיע הזמן להתכונן וליזום ולא לכבות שריפות בכרמל” טוען ד”ר קריינר איתן, מנהל בית הרופאים הווטרינרי במכבים. פיקוד העורף לחיות הבית הקצה מספר יעודי 1-800-220-555. צוות המרכז יענה לפניות התושבים ויחבר בין הגורמים הרלוונטיים, רשויות, בעלי חיות הבית, ווטרינרים, ארגונים ועמותות, על מנת לתת טיפול בזמן אמת לאירועים אפשריים.
ד”ר קריינר וצוות Terminal4pets גיבשו מספר המלצות שעה למשפחות בעלות חיות בית:
• מומלץ לוודא שחיות הבית תהיינה מחוסנות ומטופלות בהתאם לקביעת הווטרינר המטפל.
• יש להצטייד במלאי מזון חיות מספיק (בדרך כלל בשק אוכל נוסף המתאים לגודל בעל החיים) ובחול נקי לחתולים.
• יש לוודא שבעלי החיים יהיו מסומנים בקולר עם פרטי הבעלים ושבב בינלאומי.
• מומלץ להכין כלוב נסיעה/ הטסה מראש בייחוד לחתולים.
צוות Terminal4pets מרכז בימים אלו רשימות של מתנדבים, מרפאות וטרינריות, פנסיונים בעלי יכולת קיבול גבוהה, לרבות ארגונים ומוסדות אשר יאפשרו טיפול יעיל ומסודר בעת צורך. צוות הפיקוד מזמין את הציבור לפנות בכל שאלה ו/או הצעת ייעול וקורא למתנדבים להירשם בתחום ולפי יכולתם.
משפחות השוקלות להכין את חיות הבית לפינוי מסודר לחו”ל צריכות לטפל בארבעה נושאים:
1. וטרינריה
רוב מדינות העולם מקבלות חיות באהבה, אך יש להן דרישות מחמירות ומשתנות לפרקים להכנסת חיות מחמד. הדרישות שונות ממדינה למדינה וכוללות בדיקות, חיסונים, טיפולים ובמקרים מסוימים גם זמן המתנה או אפילו הסגר למשך חצי שנה מיום הכניסה למדינה. מי שעמד מול הבירוקרטיה והמגבלות שמציבות חברות התעופה והמדינות השונות, יודע שישנם הרבה תהליכים שצריך להכיר ולבצע, עד שמגיעים לארץ היעד עם הכלב, החתול או כל חיית מחמד אחרת. חשוב לוודא שבעלי החיים יהיו מחוסנים ומטופלים לאו דווקא על פי איזור המגורים פה בארץ, אלא על פי הטיפולים הרלוונטיים למדינת היעד.
2. בידוק מסמכים
הכנת מסמכים מתאימים לתהליך השילוח ולמדינת היעד אף היא תהליך הדורש ידע. בחברת “Terminal4Pets” מציעים מידע עדכני לגבי שילוח מישראל וחזרה, באמצעות קשר יומיומי עם גורמים רלוונטיים בעולם, עם משרדי הממשלה בישראל, עם חברות התעופה ועוד.
3. מידע לגבי חברות התעופה השונות
כפי שבכל מדינה יש חוקים ליבוא ויצוא חיות מחמד משלה כך גם לכל חברת תעופה ישנן הנחיות ונהלים משלה.
4. תאי טיסה וכלובים
חלק מחברות התעופה מאפשרות לבעלי חיים לטוס בתא הנוסעים עם הבעלים שלהם, בתנאי שמשקלן (יחד עם כלוב הטיסה) אינו עולה על 8 ק”ג. ישנם כללים ברורים לבחירת הכלוב המתאים לפי דרישות חברת התעופה, שחשוב להכיר לפני הרכישה.
הקשר הרגשי ותפיסת חיית המחמד כחלק מן המשפחה, לא מאפשרים לבעלים מנוח עד להיערכות מלאה. המחשבה להשאיר את חיית המחמד מאחור מטרידה מאוד ומוסיפה על החששות ואי הוודאות .
לבעלי החיים מיוחסות רגישות מיוחדת ואפילו יכולת אינטואיטיבית לזהות סכנה מתקרבת. נותר רק לברר האם גם לבעלי חיות המחמד יכולת נדירה שכזו?
לקבלת מידע נוסף וטיפים, גלשו לאתר האינטרנט www.terminal4pets.com
לנתונים נוספים, ריאיון בלעדי עם ד”ר קריינר, הנכם מוזמנים ליצור קשר
ריקי אשכנזי- Terminal4Pets 1-800-220-555 riki@animalairways.com www.terminal4pets.com
————————
דובר צה”ל, תא”ל יואב (פולי) מרדכי: אלו הגיבורים שלי
דובר צה”ל, תא”ל יואב (פולי) מרדכי, כותב על פקודים ומפקדים ששכל במהלך שנות שירותו בצה”ל. “במשך שנות שירותי שכלתי פקודים ומפקדים, אנשים ואירועים שהשאירו את חותם עליי ועיצבו את אישיותי. לרגל יום הזיכרון בחרתי לשתף בחמישה סיפורי נופלים המלווים אותי מדי יום.”
מחבר: דובר צה”ל, תא”ל יואב (פולי) מרדכי
ביום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה מרכינה מדינה שלמה ראש לזכר הנופלים. יום בו אולי לרגע נדיר מתגמדות המחלוקות, אין ימין ושמאל, חילוני או דתי וכולנו אחים במשפחת השכול. בין הכאב הקולקטיבי שלנו כמדינה קיים גם הכאב האישי, האובדן הפרטי. זיכרון בן המשפחה, החבר לפלוגה או החבר לספסל הלימודים שבצפירת הדומייה מציפים הזיכרונות ומבליח הגעגוע.
במהלך 29 שנות שירותי שכלתי פקודים ומפקדים, אנשים ואירועים שהשאירו את חותם עליי ועיצבו את אישיותי. לרגל יום הזיכרון בחרתי לשתף בחמישה סיפורי נופלים המלווים אותי מדי יום.
ההתמודדות הראשונה שלי עם השכול הגיעה כמו תמיד ברגע בו הייתי הכי פחות מוכן, היה זה בשנת 1985 בלילה חם של אוגוסט ואני הייתי סג”ם צעיר בגדוד 51 של גולני. כוח של פלוגה א’ שהה במארב בואדי הסלוקי עמוק בתוך לבנון, לפתע זיהה הכוח חולייה המונה שלושה מחבלים מתקרב ת פעימות הלב התחזקו וההתרגשות הייתה גדולה. כולם השתתקו עד שהמפקד צעק “מכת אש” וכולם חזרו מיד אחריו.
מהירי נהרגו שניים מהמחבלים, הכוח קם מיד להסתער על המחבל השלישי שנפצע קשה. בנשימותיו האחרונות הצליח המחבל לירות לעברם צרור אחרון ממנו נהרגו רב”ט חנן דרור וסמל אייל כהן ז”ל. אני הייתי עם כוח החילוץ, בעוד אדרנלין הקרב זורם בדמנו העמסנו את גופות ההרוגים ואת הפצועים על אלונקות ובמסע רגלי שארך שעה וחצי בין מדרונות הסלוקי נשאנו אותם עד לעמדת איסוף הפצועים שם המתינו לנו מסוקי החילוץ. אני זוכר עד היום את ביקורו של שר הביטחון דאז, ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין בפלוגה יממה לאחר ההיתקלות כביקור כבקור שהשאיר עלינו רושם רב.
בפעם השנייה שבה נתקלתי במוות הייתה כבר שנים אחר כך, היו אלה הימים הסוערים של אינתיפאדת “אל אקצא” ביהודה ושומרון ואני שימשתי כמפקד מרחב ביחידה 504 של חיל המודיעין. במהלך השירות ביחידה נחשפתי לסיפורו של סא”ל יהודה אדרי ז”ל אשר החל ביחידה כחייל ורק תודות לנחישותו ויכולותיו הייחודיות הצליח להתקדם עד לדרגת הסא”ל. יהודה היה פקוד שלי, את רגע ההודעה על כך שנהרג בעת פעילות מבצעית מודיעינית חשאית קיבלתי בהיותי בפעילות מבצעית במקום אחר וההלם היה גדול והתחושות קשות. הביקור בביתו והשיחה עם אישתו, אנט, והילדים היו אחד הרגעים הקשים ביותר שחוויתי כמפקד. יהודה היה קצין מודיעין מצטיין, פקוד וחבר.
את סג”ם צור אור ז”ל הכרתי בשנת 2004, במהלכה שימשתי כמפקד מפקדת התיאום והקישור בעזה. צור, חייל רהוט ושאפתן, ישב מולי בראיון אישי כחלק מהראיונות שהייתי מקיים באופן קבוע עם חיילים וקצינים במפקדה. צור נהרג כאשר מחבלת מתאבדת הגיעה למפקדה באמתלה שזקוקה לסיוע הומניטארי, ברגע שצור ניגש אליה הפעילה את מטען הנפץ שנשאה וצור נהרג במקום. מעוצמת המטען נהרגו גם רב”ט אנדריי קגלס, לוחם מג”ב, סמ”ר ולדמיר טרוסטינסקי, והאזרח גל שפירא. אני תמיד אזכור אותו כאדם החייכן שישב מולי בראיון מיישר מבט ובטוח בעצמו.
כאשר אתה משרת בצבא ובפרט בתפקיד לחימה ישנה מעין הבנה אישית כי החיים נמצאים בסיכון ורק היציאה הביתה יכולה להוריד את הדריכות ולכן במקרה של סמ”ר מיקי גלין ז”ל ההודעה הכתה אותי בתדהמה. מיקי היה הדובר שלי במנהל האזרחי. הוא היה החייל הכי קצין שהכרתי. רהוט, חריף ומלא אמביציה ובקלות יכול למלא תפקידים של קצינים אחרים. בליל שבת היה בנסיעה מבילוי חזרה לביתו ביצע הרכב בו נסע תאונה ומיקי נהרג. הטלפון העיר אותי קצת אחרי חצות וההודעה הייתה חדה כסכין.
המוות במלחמות האין ברירה הפוקדות אותנו הוא דבר הנלקח בחשבון אך המוות באירועים אשר בשליטתנו ביניהם זהירות בדרכים הוא כואב ומיותר. משפחתו של מיקי היא מהמשפחות החזקות שהכרתי, מעטים האנשים המצליחים לנתב את הכאב לעשייה ולא להשתעבד לו.
את הנופל האחרון דווקא לא הכרתי אישית אך אני מרגיש כאילו צעדנו יחד זמן רב. סמ”ר ליאור זיו היה צלם ביחידת ההסרטה של דובר צה”ל. כאשר תיעד פעילות מבצעית של כוחות גבעתי ברפיח בשנת 2003 נהרג ליאור מירי מחבלים כאשר ידו האחת אוחזת מצלמה וידו השנייה נושאת את נשקו האישי.
מורשתו של ליאור מתקיימת היום ללא שיג וההבנה כי התמונה המגיעה מכוח לוחם בעלת חשיבות גדולה להסברה מוטמעת היטב בצה”ל ובשנה האחרונה יחידת דובר צה”ל פועלת להקמת פלוגה שלמה של לוחמים נושאי מצלמות היכולים להעביר את התמונות משדה הקרב לבתי האזרחים באופן ברור וחד יותר מכפי שאי פעם היה. אין כל נחמה למשפחה שכולה אך אני מקווה שהצפייה של הוריו כי מורשתו של בנם מתקיימת עוזרת להם בהתמודדות הקשה.
כאב השכול נישא כל השנה ואין פריבילגיות להניחו בצד או לשימו במשמרת אצל אחר ולו לרגע קט. אך מתוך כל הצער והכאב, אשר מילים אינן יכולות לתאר את גודלו, חייבים לזכור שבמותם ציוו לנו הנופלים את החיים, מצווים עלינו להמשיך ולפעול להגנת המדינה.
אסיים בדבריה של גברת נחמה ישראלי אימם של סגן אפרים ישראלי וסג”ם דוד ישראלי ז”ל שנפלו יחד במלחמת יום הכיפורים “אם אין ערך למה לתת את החיים, אז לחיים אין ערך”. מדינת ישראל, חוגגת השנה 64 שנות עצמאות שאף אחת מהן לא הייתה מתקיימת ללא אלה שחרפו נפשם למענה.
יהי זכר הנופלים ברוך.
————————
