באזכרה לחללי צה”ל בגבעת התחמושת, אמר נתניהו; ירושלים, שהייתה עד אז עיר חצויה, מצומקת, חזרה להיות עיר של חיים, של יצירה, של התחדשות. בתעלות הקשר של גבעת התחמושת ויעדים מבוצרים אחרים משחקים היום ילדים; בבריכת הסולטן, נערכים מופעי תרבות.
ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, באזכרה בגבעת התחמושת; הגבולות שלנו יהיו עצי זית
“לא עבר יום אחד שלא הושטנו את ידנו לשלום לשכנינו. אפילו יום אחד לא עבר, והיד הזאת עדיין מושטת לאלו משכנינו שרוצים בשלום. ובמהלך השנים, למדנו שעלה הזית של השלום, יושג רק אם נהיה חזקים, ורק אם נהיה מוכנים להגן על מדינתנו, כפי שעשו כאן הנופלים”. כך אמר אתמול (ראשון), כב’ ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, בנאומו בטקס יום הזיכרון בגבעת התחמושת בירושלים.
להלן נאומו המלא של נאום ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו;
“לפני ארבעים ושלוש שנה, סימלה הגבעה הזאת, גבעת התחמושת, עיר פצועה, מבותרת לשניים, שבליבה חומה. היום, בתוואי של אותה חומה, מונחים פסי רכבת קלה שתחבר את שכונותיה הפורחות ונבנות של ירושלים, אלה שנבנו בעשרות השנים שחלפו מאז אותו יום שאנחנו מציינים היום.
פעמיים, שילמנו מחיר כבד כדי לשחרר את המצור על ירושלים – בפעם הראשונה ב’מלחמת העצמאות’, הפעם השנייה כשהעיר הופגזה ב’מלחמת ששת הימים’.
אחד הקרבות המכריעים במערכה הזו, התרחש כאן. גיבורים אמיתיים נפלו כאן והם וחבריהם לכל רוחב החזית שינו את מהלך החיים של עמנו, של מדינתנו ושל עירנו.
ירושלים, שהייתה עד אז עיר חצויה, מצומקת, חזרה להיות עיר של חיים, של יצירה, של התחדשות. בתעלות הקשר של גבעת התחמושת, ויעדים מבוצרים אחרים משחקים היום ילדים; ב’בריכת הסולטן’, נערכים מופעי תרבות.
ב”בית תורג’מן”, שהיה עמדה מבוצרת, יש היום מוזיאון. על קיר המוזיאון, בין נקבי הכדורים, כתוב בעברית, בערבית ובאנגלית; “הגבולות שלנו יהיו עצי זית”.
לא עבר יום אחד שלא הושטנו את ידנו לשלום לשכנינו. אפילו יום אחד לא עבר, והיד הזאת עדיין מושטת לאלו משכנינו שרוצים בשלום. ובמהלך השנים, למדנו שעלה הזית של השלום, יושג רק אם נהיה חזקים, ורק אם נהיה מוכנים להגן על מדינתנו, כפי שעשו כאן הנופלים.
לוחמי גבעת התחמושת, והקרבות האחרים, מסרו את חייהם למען תקומתה וביטחונה של מדינת ישראל. לא בתאוות מלחמה הם הסתערו על היעד הזה והגבעות האחרות, הם עשו זאת מתוך אמונה בצדקת המטרה של הגנה על מדינתו האחת והיחידה של העם היהודי.
כך נפלו שאר לוחמינו, מ’לוחמי לטרון’ ב’מלחמת העצמאות’ ועד אחרוני הנופלים, רס”ן אלירז פרץ וסמ”ר אילן סביאטקובסקי, זיכרונם לברכה, שנפלו לאחרונה ברצועת עזה. כולם האמינו בזכותו של העם היהודי, לחיות בשלום וביטחון בארץ אבותיהם.
הזכרתי עצי זית, סביב הגבעה הזאת יש מאה שמונים ושניים עצים, לזכרם של הבנים, האחים, הבעלים, האבות שנפלו במערכה על ירושלים. כל אחד מהעצים האלה, מצמיח חיים מתוך אדמת השכול; “ויצא חטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה”.
זוהי הדרך שלנו – הדרך היהודית והדרך הישראלית, כי נפלו גם אחינו הלא יהודים.
החיים, הללו שאנחנו מצמיחים כאן – בירושלים ובמדינת ישראל כולה – הם חוב והם צו פנימי שאנחנו פורעים יום יום לנופלים. אמרתי צו פנימי, זהו צו עתיק להקים פה מדינה לתפארת הדורות, מדינה שמצדיקה בעצם קיומה ובבניין עתידה את קורבנם הכואב.
אחיי ואחיותיי, בני המשפחות השכולות,
אני מכיר היטב את היגון, ואת הכאב ואת תחושת האובדן שחרף כל המאמצים ממאן להתמלא. אני חוויתי את השכול בליבי, ראיתי את הצלקות שהוא הותיר באימי זיכרונה לברכה, אצל אבי, יבדל לחיים ארוכים, ואצל אחי. אני מכיר את היגון שאנחנו חווים יום יום ב’משפחת השכול’.
משפחה יקרה, משפחתי שמקובצת כאן היום, יום העצמאות ויום הזיכרון כרוכים זה בזה. אנחנו יודעים שהחלק הראשון אינו אפשרי בלי החלק השני. הלוואי שאפשר היה אחרת. אבל אני יודע שהיום הזה הוא שונה, כי בו עם ישראל כולו מאמץ אותנו אל לבו: את ההורים, האחים, הנשים והילדים של משפחת השכול הישראלית.
בשמי, ובשם העם כולו, אני מחבק אתכם וזוכר יחד עמכם את יקירינו.
יהי נשמותיהם צרורות בצרור החיים, ובזיכרון עמנו לעד”.
נאום ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, באזכרה ב’גבעת התחמושת’, יום ראשון, ד’ באייר תש”ע, 18/04/10.
Add Comment