דברי פרופ’ סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל בועידת הנשיאים של הקהילות היהודיות מארצות הברית: הצמיחה ב-2009, הפתיעה כלפי מעלה ◄ לאחר קריסת ליהמן ברדרס העולם הכלכלי השתנה מן הקצה אל הקצה ◄ באוכלוסיה הערבית שיעור העוני, נמצא בירידה, הדבר המטריד הוא ששיעור העוני אינו אחיד על פני קבוצות אוכלוסיה שונות.
נגיד בנק ישראל: הפתיעה אותי כל פעם מחדש היכולת של ישראל לעמוד במשברים
פרופ’ סטנלי פישר נגיד בנק ישראל, נאם הבוקר (רביעי), בפני ועידת הנשיאים של הקהילות היהודיות מארצות הברית. בפתח דבריו הזכיר הנגיד מספר עובדות בסיסיות על כלכלת ישראל: התוצר הלאומי הגולמי, כ-200 מיליארד דולר, בשנה, שווה בגודלו לכ-1.3% מהתוצר של ארה”ב. התוצר לנפש, כ-$26,000 לשנה, שווה בגודלו ל-63%-64% מהתוצר של ארה”ב, וממקם את ישראל בין המדינות המפותחות אמנם אבל לא בין העשירות ביותר.
המשק, מאוד פתוח, מייבא ומייצא מעל 40% מהתוצר, ולכן תלוי מאוד במתרחש בעולם. הגירעון הממשלתי היה יחסית גבוה ב-2009, כ-5%, אבל נמוך בהרבה מבריטניה ובארה”ב, למשל. החשבון השוטף של מאזן התשלומים נמצא בעודף, והאינפלציה נמצאת אמנם מעל היעד, אך הייתה נמצאת בתוך היעד אלמלא נקטה המשלה מספר צעדים בתחום המיסוי שמטרתן הייתה בין השאר לשמר את הגירעון ברמה סבירה ב-2009.
הנגיד פרופ’ סטנלי פישר, מנה מספר גורמים שהביאו לכך שכלכלת ישראל לא נפגעה מהמשבר באותה מידה כמו כלכלות מעבר לים; המשק, נכנס למשבר לאחר מספר שנים של צמיחה בשיעור של כ-5%, שיעור גבוה יחסית לכלכלה ברמה כזו של תוצר לנפש. התקציב ב-2007, היה מאוזן, ומאז 2003, נרשם עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. מערכת הבנקאות הייתה איתנה מאוד, אך גם שמרנית.
בעוד בארה”ב, יכלו אזרחים לקבל משכנתא בשיעור של כ-110% מערך הנכס, ישראלים, מחו על כך שכמעט שלא יכלו לקבל הלוואה בשיעור גבוה מ-70% מערך הנכס.
הנגיד, הזכיר את קשיחותו המיוחדת של המפקח על הבנקים, ואמר, כי גם אם קל יותר לפקח על 7 בנקים מאשר על 8600, כמו בארה”ב, הרי שיש לציין לטובה את העובדה שהפיקוח על הבנקים, שמר לכל אורך המשבר על מערכת בנקאות איתנה.
רמת החובות של משקי הבית נמוכה יחסית, למשל אם משווים את האוברדראפט של הישראלים להיקף החובות שאמריקאים מחזיקים אצל חברות כרטיסי האשראי שלהם. עובדות אלו גרמו לכך שהמערכת הפיננסית המשיכה לתפקד לכל אורך המשבר.
הנגיד, הזכיר את העובדה שבישראל, מותר לאזרחים להשקיע כל סכום שהם רוצים בכל מקום בעולם. כל המגבלות על כך הוסרו סופית בתהליך ארוך שהסתיים ב-2003. כתוצאה מכך, ישראלים, אכן פיזרו את נכסיהם ברחבי העולם. בפרוץ המשבר, וזו תופעה שעמיתי הנגידים בבנקים מרכזיים מציינים כייחודית, ישראלים רבים חשו שכספם בטוח יותר בבית, והחלו למכור מט”ח ולרכוש שקלים.
כתוצאה מכך, נוצר לחץ עז לייסוף השקל לעומת הדולר. כאשר הגיע השקל לרמה של 3.22 ש”ח לדולר ביולי 2008, הגיע בנק ישראל למסקנה שעליו להגביר את קצב רכישות המט”ח שלנו. על מנת לא להתערב בשוק יתר על המידה רכש הבנק כמות קבועה של 100 מיליון דולר ביום – כמות משמעותית עבור כלכלה קטנה כישראל. אכן, לאחר מספר חדשים הגיע השקל לרמה הנחשבת בעיני רבים כ”סבירה” – 4 שקלים לדולר, מה שתמך בהמשך הייצוא.
לאחר קריסת ליהמן ברדרס העולם הכלכלי השתנה מן הקצה אל הקצה. בנק ישראל, הגיב בהורדת ריבית חדה, מרמה של 4.25% באוקטובר 2008 ל-0.5% באפריל 2009.
הנגיד, הזכיר גם מספר צעדים חשובים שביצע משרד האוצר, ואת הפעילות החשובה לכל אורך התקופה של הפיקוח על הבנקים.
הנגיד, פרופ’ פישר, ציין שהצמיחה ב-2009 הפתיעה כלפי מעלה, ואמר שהדבר העיקרי שמפתיע אותו כל פעם מחדש הוא האיתנות של כלכלת ישראל והיכולת שלה לעמוד במשברים, כגון התפטרות שר האוצר נתניהו, מחלתו של ראש הממשלה שרון, ניצחון חמאס בבחירות, מלחמת לבנון השניה, וכו’. הכלכלה, המשיכה לתפקד למרות משברים אלו. הנגיד, הסביר שהשווקים כאן כנראה מורגלים באירועים מסוג זה, ולכן, מגיבים בצורה בוגרת ושקולה.
הנגיד, הזכיר את תחזית בנק ישראל לצמיחה של 3.5% בשנת 2010, אך סייג ואמר שהתחזית תלויה במידה רבה בהתממשות התחזיות לצמיחה העולמית. לגבי האבטלה, הזכיר הנגיד שבתחילת המשבר עמד שיעור האבטלה על שיא שלילי של 5.9% בסתיו 2008 ועלה לשיא של כמעט 8% בשיא המשבר, לפני שהתחיל לרדת בצורה נאה – גם בהקשר זה המצב בישראל טוב מבארה”ב.
הנגיד, פרופ’ פישר, מנה מספר נושאים בעלי השפעה ארוכת טווח שמדינת ישראל, צריכה להתמודד איתם בעתיד הקרוב על מנת לשמור על החוזק והאיתנות של הכלכלה והחברה;
• היעילות הממשלתית ורמת הבירוקרטיה. מדינת ישראל, מדורגת ברמה לא מספקת במספר מדדים בינלאומיים בנושא זה. כל ממשלה בעולם מבטיחה להפוך ליעילה יותר, ואכן, בישראל מתמקדת כרגע הממשלה בייעול התהליכים הבירוקראטיים הקשורים לבנייה – תחום בעייתי במיוחד, המציב מכשולים רבים בפני ענף הבנייה.
• חינוך. זהו נושא קריטי להישרדות ארוכת הטווח של ישראל. הישגי מערכת החינוך היסודי והתיכוני נופלים בהשוואה בינלאומית, שנה אחר שנה. גם בהשכלה הגבוהה נדרשים שינויים מיידיים.
• התשתיות הפיזיות. הכבישים בישראל טובים בהרבה מבעבר, אך עם העלייה בהכנסה גדל גם מספר המכוניות. תשתית הכבישים אינה מספקת וגורמת לבזבוז אדיר של זמן, וכתוצאה מכך של כסף, עבור האזרחים. גם נמלי התעופה, נמלי הים, תשתיות החשמל וכו’ מצריכים השקעות נרחבות.
• אי השוויון ברמות ההכנסה בין קבוצות אוכלוסיה שונות. העובדה שמדידת העוני בישראל הנה יחסית, גורמת לכך ששיעור העוני אינו יורד כשהכלכלה צומחת. אולם הדבר המטריד הוא ששיעור העוני אינו אחיד על פני קבוצות אוכלוסיה שונות. האוכלוסייה החרדית, למשל, משתתפת בכח העבודה בשיעור נמוך, וכתוצאה מכך שיעור העוני אצלה גדל ככל שהכלכלה צומחת, היות ומי שאינו עובד אינו יכול ליהנות מפירות הצמיחה. הנגיד הזכיר פרויקטים מעניינים שמטרתם לסייע לאוכלוסיה החרדית להשתלב בתעשיית ההיי-טק.
באוכלוסיה הערבית שיעור העוני, נמצא בירידה, היות ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמצא בעלייה. סוגיות אלו, המביאות לידי ביטוי אלמנטים תרבותיים שיש להם השפעה נרחבת על רמת ההכנסה והעוני, יהוו אתגר משמעותי עבור קובעי המדיניות בעתיד.
הנגיד, פרופ’ סטנלי פישר, סיכם את דבריו ואמר שכלכלת ישראל היא כלכלה חזקה, עתירה בהון אנושי וברוח יזמות ועשייה. רוח זו היא שהובילה את ישראל לצמיחה גבוהה בשנים האחרונות, והנגיד, מקווה שכך, יקרה גם בעתיד, תוך מתן תשומת לב לסוגיות ארוכות הטווח שהוא הזכיר.
Add Comment