פרופ’ דורון מנדלס מן המחלקה להיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית, מנפץ מיתוס יהודי עתיק וקובע: שגזירות המלך אנטיוכוס ה-4 אם בכלל נגזרו, ציוו על היהודים לעזוב את דתם: לא ימולו את בניהם, לא ישמרו את השבת ולא מעבר לכך.
האוניברסיטה העברית, מציגה, מחקר חדש: אנטיוכוס הרשע לא כפה על היהודים להתייוון
דורות על גבי דורות חונך העם היהודי על ברכי מיתוסים כגון נס פך השמן, ניצחון המקבים ודמות הרשע האולטימטיבי של חג החנוכה – אנטיוכוס (Antiochos IV Epiphanes). כעת, לכבוד החנוכה, אם תרצו, מציגה האוניברסיטה העברית בירושלים, מחקר חדש, המעלה, כי אחד המיתוסים המפורסמים של חג האורות, לא היה ממש מדויק.
המחקר החדש שנערך על ידי פרופ’ דורון מנדלס מן המחלקה להיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית, מגלה, כי בשנות השישים של המאה השנייה לפני הספירה, הממלכה היוונית (בית סלאוקוס) לא כפתה על היהודים להתייוון.
בניגוד למיתוס מלחמת המקבים ביוונים, נדרשו היהודים להפסיק את קיום המצוות, מבלי שיידרשו לאמץ את הדת היוונית. כך למעשה, היהודים, שראו במשך השנים את כפיית ההתייוונות כמטאפורה לשנאת ישראל, לא ידעו שאין לייחס את תופעת ההתייוונות לחלק מזיכרון המאבק.
קריאה ביקורתית מחודשת של המקורות בני התקופה, מציגה, כי שאלת ההתייוונות כמעט לא עלתה על הפרק. במחקר מנתח פרופ’ מנדלס, דוגמאות רבות מן המקורות המראות שהיהודים שהתייוונו היו בגדר מיעוט בלבד והתייוונותם לא הייתה פרי כפייתם של השלטונות היווניים.
“העובדה החשובה עוד יותר היא שגזירות המלך אנטיוכוס ה-4 אם בכלל נגזרו, ציוו על היהודים לעזוב את דתם ולא מעבר לכך”, אומר פרופ’ מנדלס. המלך הסתפק בכך שהיהודים יעזבו את דתם: לא ימולו את בניהם, לא ישמרו את השבת וכך, בדומה למקומיים האחרים שחיו בארץ ישראל ובמקומות אחרים בממלכה – יהפכו עובדי אלילים”.
במאמר שפורסם בקובץ המאמרים Jewish Identities in Antiquity בעריכת הפרופסורים ישראל לוין ודני שוורץ מהאונ’ העברית, כותב פרופ’ מנדלס, כי; “על פי זיכרונות היהודים שהועלו על הכתב כמה עשרות שנים לאחר האירועים עולה תמונה מפתיעה: במחנה המקבים שלחם ביוונים היו יהודים שומרי מצוות ובכללם גם יודעי יוונית.
מנגד, במחנה ששאף ליחסי שלום עם היוונים, גם כאשר אלה ממשיכים לשלוט על ארץ ישראל, היו יהודים יודעי השפה היוונית שומרי מסורת יהודית לצידם של יהודים שומרי מסורת שלא נמשכו לתרבות היוונית”.
“אבחנות אלה”, מוסיף פרופ’ מנדלס; “הן בעלות משמעות רבה לחקר ההיסטוריה היהודית לדורותיה משום שנוצר פער מובהק בין סמל, מטאפורה ומיתוס של היוונות בעולם היהודי לאורך הדורות לבין הזיכרון ההיסטורי שנשתמר מן התקופה עצמה – בו ליוונות לא היה תפקיד משמעותי במאבק היהודים על המשכה של האוטונומיה הדתית”.
Add Comment