■ ■ • •
—————–
אכילת דגים לפני גיל שנה מפחיתה את הסיכון לפתח אלרגיה
התיאוריה היא מאחר שחומצות שומן אומגה-3 הן בעלות תכונות נוגדות דלקת הן משפיעות על המערכת החיסונית בדרך המורידה את הסבירות לפתח אלרגיות. אך האם ומתי הורים צריכים לכלול דגים כחלק מהתזונה של התינוק היא בחירה אינדיבידואלית.
חוקרים גילו, כי לילדים שהחלו לאכול דגים לפני שהיו בני 12 חודשים היו סיכויים נמוכים יותר לפתח אסטמה, אלרגיה של האף או אלרגיה של העור. ילדים המתחילים לאכול דגים לפני גיל שנה עשויים להיות בסיכון נמוך לפתח אלרגיות.
כך עולה ממחקר חדש, שעקב אחר 3,000 ילדים מיום לידתם ועד גיל 4, חוקרים שבדים, גילו כי לאלה שהחלו לאכול דגים לפני גיל 12 חודשים היו סיכויים נמוכים יותר לפתח אסטמה, אלרגיה של האף או אלרגיה של העור הנקראת אקזמה.
הממצאים יכולים רק להצביע על הקשר בין צריכה מוקדמת של דגים לסיכון נמוך יותר לפתח אלרגיה, ולא על כך שדגים באופן ישיר מגנים מפני מצבים כאלו.
למרות זאת, עורכי המחקר ציינו כי התוצאות עומדות בשורה אחת עם עדויות אחרות שהראו כי חומצות שומן אומגה-3, הנמצאות בדגים תומכות בהתפתחות מערכת חיסונית בריאה.
אחד מהמקרים האחרונים בתחום לדוגמא, גילה כי ילדים שנולדו לאמהות שנטלו גלולות של שמן דגים במהלך ההריון היו בסיכון נמוך יותר לפתח אלרגיות.
התיאוריה היא מאחר שחומצות שומן אומגה-3 הן בעלות תכונות נוגדות דלקת הן משפיעות על המערכת החיסונית בדרך המורידה את הסבירות לאלרגיות.
אך מתי ואם בכלל הורים צריכים לכלול דגים כחלק מהתזונה של התינוק היא בחירה אינדיבידואלית. באופן כללי, מומחים מייעצים כי התזונה של תינוקות במשך ששת החודשים הראשונים לחייהם תהיה חלב אם בלבד, ומזונות מוצקים יוכנסו בהדרגה.
מספר קווים מנחים, כולל קווים חדשים מהקולג’ האמריקני לאסטמה, אלרגיה ואימונולוגיה מייעצים כי ילדים עם היסטוריה משפחתית של אלרגיות לא יאכלו דגים עד גיל 3.
אך בשבדיה, הקווים המנחים למשפחות כאלו שונו בשנת 2003 בשל חוסר ראיות לכך שאכילת דגים רק בגיל מאוחר יותר הפחיתה את הסיכון לאלרגיות לדגים.
ואכן, קיימות ראיות רבות המאששות, כי אכילת דגים לפני גיל שנה הורידה את הסיכון לפתח אלרגיות באופן כללי.
במחקר, נמצא, כי ילדים שאכלו דגים בקביעות בשלב מסוים בשנתם הראשונה, נטו פחות לפתח אלרגיות עד גיל 4 ב-25% פחות מילדים אחרים שלא ככלו דגים בתזונתם.
ההשפעה המגנה נשארה גם כאשר החוקרים הוציאו מהמחקר ילדים שסבלו מאקזמה או צפצופים בילדות או היו בעלי היסטוריה משפחתית לפתח אלרגיות.
אתר האינטרנט “דגים” WWW.DAGIM.ORG.IL
———–
האם החתול מסוכן להריון האישה?
מאת: דר’ זאב גאנז
http://www.vets.co.il/
תקופת ההריון היא תקופה יפה ומאושרת בחיי האישה, אך לא פעם היא מלווה גם בדאגות וחששות בריאותיים לגבי עצמה ולגבי העובר.
כאשר מדובר בחתולים, הדאגה המוכרת ביותר המתקשרת להריון נקראת טוקסופלזמוזיס.
טוקסופלזמוזיס הינו מעין חיידק אשר נישא בגופם של מכרסמים וכאשר חתול טורף מכרסם נגוע הוא נדבק גם כן. כאשר חתול נדבק, המחלה גורמת לשלשולים של כמה ימים ולאחר מכן הטפיל נכנס לשרירים של החתול ונכנס לתרדמת בשרירים.
בתקופה הראשונית של ההדבקה הביצים של טפיל הטוקסופלזמה מופרשות בצואה. לאחר 48 שעות מחוץ לגוף החתול, הביצים מתפתחות ויכולות להדביק חתולים או אנשים שבולעים את הביצים.
מרבית האנשים שנדבקים בטפיל הטוקסופלזמה לא נדבקים ממגע עם חתולים! מרבית האנשים נדבקים מאכילת בשר לא מבושל או מעבודה בגינה (הביצים עלולות להיות באדמה ולהישאף לפה באבק של הגינון). בד’’כ ההדבקה נעשית בעודנו ילדים המשחקים בארגז החול!
כאשר ילד או אדם בוגר נדבקים בטפיל, בד”כ אין לו שום סימנים קליניים. אולם אם אשה בהריון נדבקת לראשונה בטפיל בזמן ההריון, הטפיל עלול לפגוע בעובר ואף לגרום להפלה.
מה ניתן לעשות:
לפני הריון ניתן לעשות בדיקת דם לאישה לגילוי נוגדנים לטפיל. אם יש נוגדנים, סימן שכבר הייתה חשיפה מוקדמת ואין צורך לחשוש מחשיפה בזמן ההריון.
אם בדיקת האישה שלילית לטפיל, ניתן לבדוק נוגדנים לחתול. אם החתול שלילי והוא לא יוצא החוצה- אין לו איך להיחשף למחלה. אם הוא כבר חיובי צריך להימנע ממגע עם הצואה של החתול (למרות שהסיכוי שחתול בוגר יפריש לפתע ביצים בצואה נמוך מאוד).
ההמלצה היא לנקות את ארגז החול ממדי יום (הביצים מדבקות רק לאחר 48 שעות), מומלץ שבן משפחה אחר יבצע את המטלה – ולא האישה ההרה – במשך כל ההיריון.
עוד מומלץ לא לאכול בשר חי ולא לעבוד בגינה ללא כפפות וכיסוי לפה – אלו הם גורמי הסיכון העיקריים למחלה באנשים, בנוסף לטפיל הטוקסופלזמה ישנן בעיות רפואיות נוספות שיש לחשוב עליהן.
ישנם מספר טפילי מעיים שעלולים לפגוע גם באנשים ולכן מומלץ לתת לחתולים טיפול נגד תולעים לפחות פעם בשנה (בלי קשר להריון – אך חשוב עוד יותר בתקופה זאת).
כמו כן חשוב לטפל באופן רציף נגד פרעושים גם למען בריאות החתול וגם מכיוון שפרעושים יכולים לשאת מחלה שיכולה לעבור לאנשים בשריטות של החתול.
בכל מקרה, בטיפול נכון והשגחה על ככלי היגיינה בסיסיים אין שום סיבה או צורך לוותר על חברתו של החתול בזמן ההריון.
זאב גאנז- מומחה לרפואה קלינית
מרכז וטרינרי רמת השרון
www.vets.co.il
————————-
מחלת הגרדת (Scabies) מאת ד”ר יורם הרט*
קרציית ה-scabies
מחלת הגרדת (Scabies) שכיחה במיוחד אצל אנשים החיים בצפיפות בבתי אבות, בתי חולים ומחנות צבא. הצוות המטפל באנשים מבוגרים בבתי אבות או בני משפחה של חולים הם בעלי סיכוי גבוה להדבק במחלה. גרדת יכולה לפגוע בכל עת ובכל אחד מגיל ינקות ועד 120.
המחלה נגרמת על ידי קרציה קטנטנה בגודל של פחות ממ”מ אחד החודרת לתוך העור ומטילה שם את ביציה. נוכחות הקרציה וביציה במחילות הדקות שלהעור גורמת לגרד עז המתגבר בלילה. במקום החדירה לעור ניתן לראות קשריות אדומות קטנות הדומות לעקיצת יתוש.
הקרציות הגורמות לגרדת מעדיפות לחדור לאיזורי הקפלים בעור ולמקומות בהם העור דק, לכן נגעי הגרדת מצויים בעיקר בין אצבעות הידיים, בקפלי המותניים, בשורשי כפות הידיים, בקפלי בתי השחי, סביב הפטמות ועל ראש איבר המין של הגבר. אצל תינוקות ניתן לראות נגעים גם בעור הפנים ובכפות הידיים והרגליים. סימני החדירה של הקרציות אינם בולטים ולכן עוברים בדרך כלל מספר שבועות עד שניתן לאבחן את הגרדת.
נגעי Scabies בין אצבעות הידיים. צילומים מתוך ובאדיבות; אתר העור הישראלי ©
הטיפול בגרדת חייב להיות קפדני ולכלול גם את בני המשפחה שאינם מגרדים. בשלבים הראשונים לגרדת אין גרד ולכן בני המשפחה שנדבקו ואינם מגרדים יכולים בהמשך להדביק בחזרה את בני המשפחה שכבר קיבלו טיפול.
הטיפול היעיל ביותר בגרדת כולל משחות שומניות המכילות גופרית (סולפור) וחומצה סליצילית. את המשחות האלו מורחים על כל הגוף, מהצוואר ומטה במשך 3 לילות, מפסיקים שבוע ושוב מורחים את המשחה במשך שלושה לילות. בכל לילה לאחר מריחת החומר מומלץ להחליף בגדים ומצעים.
אני נוהג להמליץ להשתמש בשעות היום במשחה המכילה crotamiton שם מסחרי (eurax, duo-scabil) המקלה על הגרד. משחה זו, מורחים רק על הנגעים ולא על כל הגוף. ניתן להשתמש גם בחומרים אחרים אך הם בדרך כלל פחות יעילים.
__________
* המידע על הגרדת הובא באדיבותו הרבה של ד”ר יורם הרט מתוך אתר העור הישראלי
Add Comment