מהמחקר של דר’ אלה פרקיס, עולה, כי האלימות האינטימית על סוגיה השונים משמשת כלי נוסף לפתרון עימותים בין בני הזוג וכי לרוב היא תוצאה של תהליך קבלת החלטות; היום (ד’), ייערך באוניברסיטת חיפה, כנס שיבחן את תופעת האלימות בחברה הישראלית
אוניברסיטת חיפה, מחקר: אלימות בין בני זוג, בד”כ מחושבת ואינה נובעת מאיבוד שליטה
אלימות בין בני זוג היא לרוב תוצאה של תהליך קבלת החלטות מחושב, והצד הנוקט באלימות, יעשה זאת כל עוד המחיר לא יהיה גבוה מדי, עבורו. כך עולה ממחקר חדש של ד”ר אלה פרקיס שנערך ב-אוניברסיטת חיפה. “הצד האלים אולי תופס את התנהגותו כ-’איבוד שליטה’, אבל באופן לא מפתיע הוא לא ’יאבד שליטה’ בצורה כזו מול ה’בוס’ או מול החברים”, ציינה החוקרת. היום(ד’) ייערך באוניברסיטת חיפה, כנס בנושא; “אלימות – בין כותרות למציאות” שיעסוק בתופעת האלימות בחברה הישראלית.
במחקר שנערך בהנחיית פרופ’ צבי איזיקוביץ וד”ר זאב וינשטוק מביה”ס לעבודה סוציאלית, ביקשה ד”ר פרקיס לבחון את “האלימות האינטימית בתוך המערכת הזוגית” מכיוון שלדבריה, במרבית המקרים, בן או בת הזוג האלימים הם אנשים שומרי חוק, המנהלים חיים נורמטיביים מחוץ לתא המשפחתי.
לדבריה, ברוב המקרים בני הזוג, ממשיכים לחיות יחד ולנהל תא משפחתי משותף, ולכן, חשוב להבין את הדינמיקה הזוגית, כדי שניתן יהיה לטפל בה.
בחלק הראשון של המחקר, חילקה החוקרת את האלימות לארבע רמות חומרה;
• אלימות מילולית;
• איום באלימות פיזית;
• אלימות פיזית מתונה;
• אלימות פיזית חמורה.
“בין ארבע הרמות קיים רצף הסלמתי – מי שנוהג באלימות מילולית, לאורך זמן, יתכן שיעבור לאיומים באלימות פיזית, ומאיומים באלימות פיזית, הדרך קצרה עד למימושם”, ציינה החוקרת, והדגישה, כי אין להקיש מממצאי המחקר לאירועי רצח של בן או בת זוג, מכיוון שהדינמיקה הזוגית במקרים אלו היא שונה ואינה נמצאת על רצף הסלמתי זה.
כאמור, מצאה ד”ר פרקיס, כי שימוש בכל אחד מסוגי האלימות הוא מחושב, באופן שהאלימות מהווה כלי לפתרון עימותים בין בני הזוג. “אף אחד מבני הזוג לא יושב ומתכנן מתי הוא יקלל או יכה את השני, אבל יש בין בני הזוג מעין ’הסכם לא כתוב’ בנוגע ל-גבולות האלימות, עד לאיזו נקודה ’מותר’ להסלים את ההתנהגות האלימה ואיפה עובר הקו האדום שחציה שלו, עלולה להיות מסוכנת”, אמרה והוסיפה, כי גם כאשר מדובר באלימות קשה וחד צדדית, שננקטת בדרך כלל על ידי גברים, הצד האלים מבין שעל סטירה, לדוגמא, הוא אולי לא ישלם מחיר כבד מידי אבל על אלימות קשה יותר שאינה “שגורה” בדינמיקה ביניהם יתכן וישלם מחיר גבוה ולכן ימנע מכך.
“מחיר גבוה יכול להיות עזיבה של האישה, או לחלופין שהיא תדווח על כך למשטרה או למקום העבודה. מבחינה זו, ניתן לומר שההתנהגות האלימה אינה תוצאה של איבוד שליטה וכי לשני הצדדים ברור, גם אם לא סיכמו על כך מעולם, מהו הקו האדום”, ציינה ד”ר פרקיס.
לדברי ד”ר פרקיס, חשוב להדגיש, כי אלימות הינה דרך לא נורמטיבית, לא חוקית וכמובן לא מוסרית לפתרון בעיות ולכן ברור שהאשמה תחול תמיד אך ורק על הצד הנוקט בה, אולם ברגע שמבינים, כי מדובר בכלי לפתרון עימותים בין בני הזוג, שכאמור, מעוניינים ברוב המקרים להישאר יחדיו, המסקנה היא, כי הדרך לסייע להם להתגבר על האלימות היא להעניק להם כלים טובים יותר להתמודדות עם מוקדי הלחץ והעימותים בחייהם הזוגיים.
“בטיפול זוגי, בקרב בני זוג המביעים רצון להמשיך ביחד, מטרת הטיפול צריכה להיות זיהוי מניעים לא לגיטימיים, כמו טקטיקות לא נורמטיביות לפתרון עימותים בקרב שני הצדדים, והכרה של בני הזוג ביכולתם להמיר דפוסים הרסניים בדפוסים יעילים שיאפשרו להם לנהל טוב יותר את חייהם” – סיכמה החוקרת.
הכנס “אלימות – בין כותרות למציאות” שייערך היום (רביעי, בין השעות; 09:00-16:00) באודיטוריום ע”ש הכט, של אוניברסיטת חיפה, יידון במגוון נושאים הקשורים לאלימות ותקשורת בהיבט האקטואלי של האלימות כפי שהיא התבטאה בחודשים האחרונים בחברה הישראלית: אלימות כלפי קשישים; אלימות כלפי רופאים וצוות מטפל; הקשר שבין שחיתות ציבורית וחברה אלימה ועוד.
אחד הפאנלים אף יעסוק בקשר שבין בריאות ואלימות, תוך התמקדות במקרה “האם המרעיבה” ובדרך שבה הציגה התקשורת את המקרה.
בכנס ישתתפו עובדים סוציאליים, אנשי תקשורת, חוקרים, עורכי דין, חברי כנסת ועובדי ציבור. בין המשתתפים: העיתונאים; חיים יבין, דליה נוימן, הדס שטייף, רוביק רוזנטל, עו”ד משה גורלי; מנכ”ל מכבי חיפה, מר איתמר צ’יזיק; רפ”ק דב ברקוביץ’, עוזר ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל; ח”כ דני בן סימון; עו”ד רם כפסי; הגב’ חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה, ועוד.
