ולאור העובדה שהעם רוצה חיזוק, מפעל גביע הטוטו הוא השני בחשיבותו במטרות של הקבוצה העונה.
“בפעם האחרונה שזה קרה”
86X118_ado_00.jpg
נכון לכתיבת שורות אלו, אין לי מושג אם שימי אדו, בצילום משמאל יעלה לשחק היום מול מכבי פ”ת. בזיכרון התודעתי שלי יושב חילוף הזרים הבא: ינואר 95’, איגור שקווירין, אחד החלוצים הטובים ששיחקו אי פעם במכבי נתניה, חוזר מקואלה לומפור, בירת מלזיה ומודיע לעודד מכנס, אז מאמן הקבוצה, כי הוא החליט להצטרף לקבוצת “פחנק” בעבור חופן דולרים.
בהנהלה כועסים (בעיקר החשב מאיר אוזן), אבל משחררים (או יותר נכון “מקפיאים”, בהמשך הוא שוחרר) את שקוורין ומחתימים את ירוסלאב ארושקביץ’ הפולני.
באותו שבוע נתניה משחקת מול……נכון, מכבי פ”ת עם המאמן שייע פיגיינבוים והיו”ר הטרי שלה אבי לוזון, ומנצחת 0:2. השחקן ארושקביץ’ הצטיין. לידיעתך, שימי.
“לו אני אשר אלון”
לו אני אשר אלון, אני לא מקבל הפסדים, קל וחומר מבזים, בגביע הטוטו, כמו האחרון למכבי כפר קנא, סליחה – הפועל נצרת עלית. היה מחנה אימונים מפרך? דאג שהשחקנים לא יעברו מחנה אימונים מפרך לפני גביע הטוטו.
101X133_aseralon_00.jpg
יש שם כסף. הרבה כסף. הלוגיקה הכלכלית שלי אומרת, שאחרי הבטחת ההישארות, ובהנחה שנתניה לא רצה לאליפות, ולנוכח מצבה הכלכלי של מכבי נתניה שבו כל אגורה שחוקה חשובה, ולאור העובדה שהעם רוצה חיזוק, מפעל גביע הטוטו הוא השני בחשיבותו במטרות של הקבוצה העונה.
זוהי תרומתם המינימלית של הצוות המקצועי והשחקנים למען הקבוצה עם הסלוגן הצמוד והשחוק – “התקציב הכי נמוך בליגה”, לא כך? אז לו אני אשר אלון, בצילום משמאל למעלה, חוזי השחקנים והמאמן בעונה הבאה מבוססים חזק על גביע הטוטו. אני בטוח ששום דבר “מפרך” לא יפריע או יגרע מיכולת השחקנים.
“אוהד שהוא שחקן, ולהיפך”
101X133_jimmy_1.jpg
אם יבוא אליי מישהו, סתם אחד, ויאמר לי לבחור סצינה אחת מתוך סרט המשקפת אוהד קבוצה אמיתי, אני אוביל אותי ישר למנהרת השחקנים ב”מיין רואד”, איצטדיונה הביתי של הסיטי, לקטע שבו הסקאוטר אומר לג’ימי גרימבל, בצילום משמאל (מתוך הסרט “ג’ימי גרימבל”, בריטניה, 2000): “יש לי הצעה מעניינת בשבילך – הצטרף לאדומים של מנצ’סטר יונייטד”.
וג’ימי, בנונשאלנט מודיע ש”יש לו הצעה יותר טובה”. הסקאוט, המום כולו שואל: “מה כבר יכול להיות טוב יותר מיונייטד?”. “מנצ’יסטר סיטי!”, עונה ג’ימי.
אני כותב את זה, כי אני באמת מאמין, למרות “העידן המקצועני” שכולם מדברים עליו, ששחקן שאוהד את קבוצתו, עדיף על כל שחקן חיזוק אחר. לכן העדפתי ואני עדיין מעדיף את לירון וילנר בקבוצה על פני רבים אחרים.
במעגל הויכוח הזה בין בחירה בשחקני הבית, השורה התחתונה היא יכולת השחקן אל מול ההזדמנויות שקיבל. אגב, יש אחד שעדיין לא קיבל את ההזדמנות כדי לקבוע אם ראוי או לא ללבוש את החולצה הצהובה: שלומי דהאן.
__________________
* הכותב אורן עטיא, הינו שדר ופרשן ספורט של רדיו אמצע הדרך.
