0
—————–
-ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ—————-
—————-
המותר היה לחשמונאים למרוד
מהיכן הייתה לחשמונאים סמכות למרוד? הרי לא היה להם נביא ולא מלך ואם כן איך אפשר לצאת למרד כזה הרי זה סיכון של כל עם ישראל וזה יכול להוביל לאסון, (האם זה דומה למרד בר כוכבא והמרד הגדול ברומאים?). כמו כן מהי הסמכות של עם ישראל לדורותיו לצאת לפעולות כנגד המלכויות השונות? (האם סמכות זו שואפת מאותו מקור סמכות הנותן לרבנים לגיטימציה לשלוח את תלמידיהם להפגנות?)
הרב אפרים זלמנוביץ
לא תעמוד על דם רעך
המלחמה הראשונה הרשומה בכתבי הקודש היא מלחמת אברהם אבינו בכדלעומר מלך עילם וחמשת המלכים, אחרי שכבשו את סדום ולקחו בשבי את לוט וכל רכושו, יצא אברהם ובני בריתו להצילו. סמכות אברהם להוציא את אנשיו למלחמה היתה מצד הדין של “לא תעמוד על דם רעך”.
הרב שלמה גורן, כתב, שחייב אדם על פי דין תורה להכניס עצמו לספק סכנה, על מנת לקיים את האזהרה “לא תעמוד על דם רעך”. ומכאן מקור הסמכות ליהודה המכבי להוציא אנשיו להלחם ביוונים.
ואכן, יען כי לא היה בידיו צו מלכותי הקורא לצאת למלחמה, הכריז במצפה, ככהן משוח מלחמה, שכל מי שארש, אישה או איש הירא ורך הלבב ישוב לביתו ממערכות המלחמה, הגם שזו הייתה מלחמת מצווה, ובה אפילו חתן יוצא לקרב. ואכן ה’ הביא לחשמונאים ניצחונות גדולים שזיכו את מלכות בית חשמונאי ומלכות הורדוס לעצמאות מדינית במשך מאתיים ושש שנים עד החורבן השני.
התורה נתנה למלך סמכות לגייס חיילים ולשלוח אותם למלחמה כאזהרת הנביא שמואל “את בניכם ייקח… ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו”.
במלחמת מצווה, כמלחמת שבעה עממין, אין המלך צריך ליטול רשות מהסנהדרין וכן הוא הדין במלחמת חובה, כמלחמת הגנה מיד צר הבא עליהם.
אבל במלחמת רשות, להרחיב גבול ישראל, כפי שעשה דוד המלך, חייב המלך לקבל רשות בית דין, אחרת אינו רשאי לכוף את העם לצאת למלחמה.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק קבע, “בזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה, הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה”. אזרחיה יבחרו להם את מנהיגיהם.
ועוד כתב “אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, על פי דעת הכלל ודעת בית דין, וודאי עומד הוא במקום מלך, לעניין משפטי המלוכה הנוגעים להנהגת הכלל”.
הרב א”י וולדנברג כתב “גם בימינו הנשיא והממשלה והכנסת, שנבחרו מדעת רוב ישראל היושבים על אדמתם ואשר המה יותר מס’ ריבוא, במקום מלך הם עומדים, בכל הנוגע למצב הכללי של האומה”.
מדינת ישראל איננה יכולה להתקיים, ולו יום אחד, ללא שלטון. אלמלי מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו. אם איש הישר בעיניו יעשה, ישרור כאן תוהו ובוהו. ועל הממשלה מוטלת החובה לדאוג לביטחונו האישי של האזרח. לשם כך היא מגייסת חיילים ושוטרים, המחרפים נפשם להגנת העם והארץ.
לכן גם כל הממרה את הצו המלכותי, כמו סרבן הגיוס או הבורח מן המערכה או המסרב פקודה מפקודות המטכ”ל, אפילו אם מדובר בפינוי מאחזים לא חוקיים או הקפאת בניה או אפילו אם מדובר בהפגנה או התרסה בכל מסגרת צבאית שהיא, הוא כבוגד במלכות ומן הדין שייענש על פי חומרת המעשה והפגיעה שיש בה לביטחון המדינה. הן ברור שבאין סדר ומשמעת אין צבא ואם אין צבא הלכה לה המדינה ל”ע.
הרב אפרים זלמנוביץ – הרב הראשי מזכרת בתיה
פרופ’ הלל ויס
הסמכות כתוצאה מדחף אלוקי
עניין הסמכות המדינית הוא מסתורי כדרשת המילה היסטורי-ה. ה’ פוקד את עמו לרגעים ולשנים ושולח מנהיגים שונים ומשונים להנחות את העם אל טובו וחסדו.
לעיתים המנהיגים בעלי הסמכות האלוקית הם אילמים, פסחים וחיגרים ולעיתים הם יפים ונאורים אך משומדים למחצה לשליש ולרביע, הכול לפי צורך השעה.
יש מהם אנטי סמכותיים כלפי האומה אך בעלי סמכות פורמאלית חוקית אך למעשה הם מייצגים כוחות הרסניים החותרים נגד הסמכות הפנימית של האומה שכולה באה אך ורק מכוח התורה, היא הסמכות היחידה ואין בלתה. יש מהם גיבורי כוח, בעלי כאריזמה, עושי דברו לשמוע בקול דברו, המתגלים בשעות משבר קשות כמו בימי מתתיהו.
ניכר שהתפרשות השושלת החשמונאית מהאב ועד הנין, כשרון ההנהגה והמעשה של בני חשמונאי בצירוף הפנמת נפתולי אומנות התככים, היא שאפשרה בנגלה לבית חשמונאי שאחר מתתיהו להנהיג את ישראל כדברי הרמב”ם, מאתיים שנה שבהן שבה המלכות לישראל בתוך רצף של רציחות וזוועות. לא לחינם קברו חז”ל את החשמונאים עמוק באדמה.
סמכויות אחרות כמו סמכות האב והאם במשפחתם, סמכות ההורים או הצורך בשיקום הסמכות ההורית כיום הם ביטויי רקע למצב של העדר סמכות של ממש, כפי שהוא היום, כאשר החברה והמדינה מתנהלת למעשה, במצב של העדר סמכות או מצב של סמכות לכאורה.
הסקרים על מצבו של בית המשפט ומערכת המשפט, מעמדה של הרבנות הראשית ומעמדם של ה’גדוילים’ למינם בסקטורים שבהם הם אינם נחשבים למנהיגים מעידים כי בימים הללו אין מלך בישראל. האיש הלא- ישר ייעשה כחפץ ליבו.
כיום, בעיקר רבני ישראל היו אמורים לבצר הנהגה לאומית בתוקף רב. אך בינתיים על אף התקדמויות מסוימות ומרשימות כמו בכנס הרבנים על רקע המרד בצבא שבו השתתפו ביחד רבנים החולקים ביניהם את הממלכה: הרב זלמן מלמד והרב דב ליאור אשר ישבו ביחד עם עוד רבנים רבים כמו הרב שמואל אליהו והייתה בכך משום בשורה לרגע ובדיעבד ובתחבולה, מפני שקצינים שלא הוזמנו לכנס אתגרו אותו בנקיטת עמדה בנושא גלעד שליט.
ההתפרצות הטהורה של התלמידים והתלמידות בנושאי הגירוש וצל סירוב הפקודה ואיום על הישיבות, הכריחו את הרבנים לנקוט עמדה. אחדים מהם עמדו במבחן באופן בולט ויש לציין את הרב אליעזר מלמד במיוחד.
בשעה הקשה הזו יש צורך במאמצים נוספים שבהם כלל הרבנים יהוו סנהדרין ללא בושה והסתרה המנהיגה את עם ישראל ומקבלת על עצמה לקבל החלטות בהצבעת רוב כבית דין ראוי ותקין ואינה מחכה לתקופה שבה כנסת ישראל תואיל כחזון השר יעקב נאמן, שקידש השם ברבים, להפוך את משפט התורה למשפט פוזיטיבי.
הסנהדרין המתחדשת שאני חבר בתוכה רק מסמנת דרך למורי הדרך שיבואו לאיישה או יקימו טובה ממנה וכדברי הרב שטיינזלץ, נשיא הסנהדרין בהקפאה לא עמוקה. אנחנו מחממים את הכיסאות לאלו שיבואו אחרינו. נשמח להסתלק מהבמה ברגע שכבימי יהודה בן בבא יסכימו בין בסמיכה בין כסמוכים דרבנן לשבת על כסאות למשפט ולמסור את נפשם על קידוש השם וקדושת העם והארץ.
אנו נמצאים היום במצב דומה לתקופת החשמונאים, על אף כל השוני וללא קריאת הקרב של משה רבנו ושל מתתיהו מול עובדי העגל והמתיוונים: מי לה’ אלי וביצועה בפועל לא תיכון מלכות ישראל.
הדעה נכתבה ביום חמישי, כ”ג בכסלו תש”ע (10.12.09 למניינם)
פרופ’ הלל ויס – דובר הסנהדרין המתחדשת
הרב שבתי א’ הכהן רפפורט
סמכות למרד? אין חיה כזו
ביסודם של דברים, לשלטון יש סמכות לקבוע סדרים וחוקים והיחיד חייב לציית להם, מעצם ההסכם החברתי שביסוד השלטון, ללא קשר למוסריותו של השליט. מובן שאין הדברים אמורים במלכי ישראל הנבחרים על ידי הקב”ה ונרצים לעם ישראל, אלא במלכים הקונים את שלטונם בהסכמת העם או בכוח הזרוע.
כך הם דברי הרמב”ם (גזלה ה, יח) שהסביר שאלימותו של היחיד היא גזלה שההלכה אינה מכירה בה, וצריך לבטלה, ואלימותו של השלטון (המלך) מוכרת בדיעבד על ידי ההלכה “במה דברים אמורים, במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים.
אבל אם אין מטבעו יוצא – הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר”. הרי שההבדל היחיד בין מלך לבין גזלן הוא בקבלת הנשלטים, אפילו בדיעבד ומתוך כפיה. מאחר שדינו של המלך דין, לא ייתכן לדבר על סמכות למרוד בו ולהפקיע את שלטונו, ניתן רק לא לציית לחוקים פרטניים שאינם בתחום סמכותו.
אלא שמאחר שסמכותו של המלך נוצרת בדיעבד, ופעמים רבות באמצעות אלימות וכיבוש, הרי אם המרד הצליח ושלטונו של המלך קרס, נוצר כאן שלטון חדש, שאינו חוקי פחות משלטונו של המלך הקודם. נמצא, שאף שאין סמכות למרוד, לאחר הצלחת המרד, נעשה המורד מלך. לכן גם כאשר השלטון המקורי נבחר על ידי העם, והופל בכוח, דינו של המלך החדש דין, בין אם הייתה הצדקה להפיכה בין אם לאו.
לכן ההחלטה למרוד במלך רשע אינה באה מכוח הסמכות, אלא מכוח ההחלטה שאי אפשר לסבול את המלך הנוכחי, וחייבים למסור את הנפש כדי לסלקו משלטונו, תוך נטילת הסיכון הכרוך בכך, ומתוך אמונה בעזרתו של ה’ יתברך, כפי שעשו הכוהנים הקדושים. לכן לא ניתן לשאול למי מותר ליטול סיכון שכזה, אין היתר כזה בהלכה, אלא יש כאן הכרח אישי הנובע מתוך מעמקי הנשמה, שאין לו הגדרה הלכתית.
הפגנה כנגד מדיניותו של השלטון בעניין פרטי אינה מרד, אלא אם כן כוונתה להפיל את השלטון ולהחליפו. אם אמנם הדבר כן וודאי שמותר לשלטון להלחם בכוח כדי לקיים את הממלכה והסדר הציבורי. אחרת, ההפגנה היא בעצם מעשה של הכרה בשלטון, שהרי פונים אליו ודורשים את שינוי דרכיו. לכן היא צריכה להתקיים תוך הגבלות כדי שהממלכה לא תעמוד בסכנת פירוק.
הרב שבתי א’ הכהן רפפורט
——————-
נשות חדרה הקרייריסטיות לא תצטרכנה יותר לנדוד – קורס להכשרת דירקטוריות ראשון בעיר
מטרת הקורס היא הקניית כלים ניהוליים ומעשיים למיועדים לכהן בדירקטוריון של חברות ממשלתיות וציבוריות. (לפי החוק בכל דירקטוריון חייבות להשתתף אחוז מסוים של נשים)
Add Comment