54.8% מהפניות הן בעקבות היריון מחוץ לנישואין ◄ 11.6 מתוך כל 100 הריונות ידועים מסתיימים בהפסקת היריון יזומה ◄ שיעורי הפניות של הנשים המוסלמיות הם הנמוכים ביותר ◄ 14.3% הן של נשים מתחת לגיל 19 ◄ 44% הן של רווקות
בשנת 2006 נרשמו 19,452 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון 98.8% מהן אושרו
בשנת 2006 נרשמו 19,452 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון. שיעור הפניות היה 11.4 ל-1000 נשים בגיל הפריון (49-15), שיעור דומה לשיעור ב-2005 (11.3). כמעט כל הפניות – 98.8% – אושרו ע”י הוועדות. הנתונים בנושא הפניות נעשו על פי חוק העונשין (הפסקת היריון) 1977.
כל הנתונים המופיעים כאן מבוססים על הפסקות היריון חוקיות והם מבוססים על טופסי בקשה לאישור הפסקת הריון, שמגיעים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהוועדות לאישור הפסקות הריון.
הטפסים כוללים פרטים אישיים על הפונה, פרטים דמוגרפיים וחברתיים, פרטים על הריונות קודמים, מס’ ילדים, פרטים רפואיים, החלטת הוועדה, סעיף החוק במקרה והבקשה אושרה, וממצאים פתולוגים או מחלות גנטיות אם נמצאו בבדיקות. כמו כן כוללים הטפסים את ספח אישור ביצוע הפסקת ההיריון.
דת וגיל
שיעורי הפניות נבדלים לפי דת הפונה: ב-2006, שיעורי הפניות של נוצריות שאינן ערביות (25.4) ושל נשים ללא סיווג דת (22.2) הם הגבוהים ביותר: פי שניים מאלה של היהודיות, ופי 4 מאלה של המוסלמיות.
בשנים 2006-1995, שיעורי הפניות באוכלוסייה היהודית נמצאו במגמת ירידה, ואילו בקרב המוסלמיות והנוצריות שיעורי הפניות נמצאו במגמת עלייה.
יותר ממחצית מהפניות הן של נשים מתחת לגיל 30. חלקן של הנערות עד גיל 19 מבין כל הפונות עלה מ-13.5% באמצע שנות ה-90 ל-14.3% ב-2006.
יחס מספר הפניות לוועדות להפסקת היריון
יחס פניות לוועדות להפסקת היריון ל-100 הריונות ידועים עמד על 11.6 בשנת 2006 ללא שינוי מהותי בהשוואה לשנים האחרונות. משמעות מדד זה: על כל 100 הריונות ידועים 11.6 מהם מסתיימים בהפסקת היריון יזומה.
<!–AbortionTab.21-09-08.htm–>
היחס הגבוה ביותר נמצא בקרב נשים צעירות עד גיל 19 (41.4) ובקרב נשים בגיל 45 ומעלה היחס גבוה יחסית (23.3). היחס בקרב נשים יהודיות היה גדול פי 2.8 לעומת היחס בקרב נשים מוסלמיות (12.7 לעומת 4.6 בהתאמה).
בקרב נשים יהודיות הייתה ירידה ביחס זה בעשור האחרון מ-16.8 ל-12.7. בקרב הנשים המוסלמיות והדרוזיות הייתה עליה ביחס הפניות ל-100 הריונות ידועים (עלייה פי 1.5 משנת 1995 עד 2006).
מצב משפחתי
בעשור האחרון עלה חלקן של הנשים הרווקות מכלל הפונות לוועדות (מ-37% ב-1995 ל-44% ב-2006) וירד חלקן של הנשואות (מ-47% ל-42% בהתאמה).
יבשת לידה
ב-2006, שיעורי הפניות לוועדות להפסקת היריון בקרב נשים יהודיות ילידות חו”ל, גבוהים מהשיעור אצל נשים יהודיות ילידות הארץ, בכל קבוצות הגיל, עד גיל 34 (13.7 לעומת 11.0 בהתאמה). בקבוצת הגיל 24-15 השיעורים גבוהים פי שניים בקרב ילידות חו”ל.
שיעור הפניות של עולות מברה”מ לשעבר שעלו מאז 1990, גבוה יותר מאשר השיעור של כלל האוכלוסייה, 16.6 לעומת 11.4 בהתאמה. עם זאת בעשור האחרון קיימת ירידה בשיעור הפניות של עולות מבריה”מ לשעבר (שיעור הפניות ב-1995-19.0).
שיעור הפניות של עולות מאתיופיה היה הגבוה ביותר, ועמד בשנת 2006 על 38.9 פניות לאלף נשים (כמעט 4%).
שבוע היריון
בשנת 2006, רובן המכריע (89.3%) של הפניות להפסקות היריון נעשו בשליש הראשון של ההיריון (עד שבוע 12), 9% בשליש השני (שבועות 13-23), ו-1.2% בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך).
בקרב נשים מוסלמיות אחוז הפניות בשליש השני והשלישי של ההיריון גדול פי 1.6 מזה שבקרב נשים יהודיות (15.9% לעומת 10.1%).
בעשור האחרון אחוז הפניות של נשים יהודיות בשליש השני והשלישי של ההיריון גדל פי 1.5 (6.8% בשנת 1995, לעומת 10.1 בשנת 2006). אחוז הפניות של נשים מוסלמיות בשליש השני והשלישי ירד בשנים אלו.
הפסקות הריון קודמות
כ-65% מהפניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2006, היו של נשים שלא בצעו הפסקת הריון בעבר. כ-21% מהפניות היו של נשים שבצעו הפסקת הריון אחת. כ-11% מהפניות היו של נשים שבצעו שתי הפסקות הריון או יותר. התפלגות זו יציבה לאורך השנים.
סעיפי החוק לאישור
בשנים 2006-1995, שיעורי הפניות באוכלוסייה היהודית נמצאו במגמת ירידה
הפסקות ההיריון בישראל מאושרות בהתאם לאחד מסעיפי החוק הבאים:
א. האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17), או מלאו לה 40 שנה.
ב. ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, או מגילוי עריות או שלא מנישואין.
ג. הילד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי.
ד. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.
סעיף החוק השכיח ביותר לאישור ביצוע הפסקת היריון הוא “היריון מחוץ למסגרת הנישואין” (סעיף ב’). בעשור האחרון גדל במעט חלקו של סעיף זה והגיע בשנת 2006 ל-54.8% מהאישורים, לעומת 48% בשנת 1995.
לראשונה בשנת 2006, השכיחות של סעיף החוק “סיכון למום גופני או נפשי בעובר” (סעיף ג’) גבוהה יותר משכיחות הסעיף “סיכון לבריאות האישה” (סעיף ד’). חלקו של סעיף החוק “סיכון לבריאות האישה” ירד בעשור האחרון, מ-26% בשנת 1995, ל-16.8% בשנת 2006. חלקו של סעיף החוק “סיכון למום גופני או נפשי בעובר” עלה בעשור האחרון מ-14.3% בשנת 1995, ל-17.6% בשנת 2006.
בקרב נשים מוסלמיות, חלקן היחסי של הפסקות ההיריון בגין הסעיף “סיכון למום גופני או נפשי בעובר” גדול יותר מאשר בקרב יהודיות (26.4% לעומת 17% בהתאמה). כך גם הסעיף “סיכון לבריאות האישה” (37.5 בקרב המוסלמיות ,14.4 בקרב היהודיות). הסעיף “היריון מחוץ לנישואין” שכיח פי 2 יותר בקרב היהודיות לעומת המוסלמיות (57.2% לעומת 27.8% בהתאמה).
ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר, אחוז האישורים הנתמכים בסעיף “סיכון למום בעובר” גדול יותר. עד שבוע 12, מרבית האישורים נתמכים בסעיף הריון מחוץ לנישואין, ורק 13% מהאישורים נתמכים בסעיף “סיכון למום בעובר”. בשליש השני להיריון (שבועות 13-23) 55.1% נתמכים בסעיף סיכון למום בעובר, ובשליש השלישי (שבועות 24 ואילך) 85% נתמכים בסעיף זה.
סעיף החוק “גיל האישה” (סעיף א’) הוא הפחות שכיח מבין סעיפי החוק. פחות מ-10% מהאישורים (9.7%) נתמכו בסעיף זה.
הפסקות הריון על רקע מומים
בשנת 2006 אושרו 3,375 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון על רקע של סיכון למום בעובר (סעיף ג’ לעיל). רק ב-840 מקרים (24.9%) הייתה אבחנה מאושרת בוודאו
Add Comment