בשנים האחרונות החלו פירמות כלכליות שונות בעולם לראות את החשיבות והפוטנציאל שבשקיפות כמקדמת אמון צרכנים. גם חברות ישראליות גדולות החלו להבחין בקורלציה בינה לבין אמון בקרב הצרכנים ומחזיקי העניין שלהן. מדוע הבנה זו אינה זולגת גם לפוליטיקה המקומית?
רשויות מקומיות: שקיפות כביקוש של מוצר אבוד/הטור של נסים כהן
בשלהי מרץ 2008 פרסמה עמותת “שב”יל (שקיפות בי”ל) ישראל” את בדיקתה בנושא השקיפות ברשויות המקומיות. הפעם, התרכזה העמותה בפורום ה- 15, פורום הערים “העצמאיות” אשר אינן זוכות למענקי איזון ממשרד הפנים ועמן העיר באר שבע כמטרופולין הדרום. בפרויקטים הבאים של העמותה מתוכננים להיבדק גם מועצות אזוריות וערי פריפריה.
הגדרה תיאורטית של המושג “שקיפות” אינה משימה קלה. בין מאפייניה העיקריים ניתן למצוא מושגים כגון: “היפתחות”, “תקשורת” ו”אחריותיות” (Accountability). כאשר מנסים לרדת לרמה המעשית-אופציונאלית, המשימה הופכת לקשה שבעתיים. כך, בדיקה זו של עמותת שב”יל (אשר הכותב מתנדב בה במסגרתו של פרויקט זה) עדיין רחוקה מלהיקרא מחקר מדעי קפדן ושיטתי. אולם היא מציעה, אולי לראשונה, סוג של אינדיקציה שתכליתה חיבור בין שקיפות ו-שלטון מקומי.
לפני כעשרים שנה הבחין החוקר רוברט פריד בין ביורוקרטיות עניות וביורוקרטיות עשירות. בקרב אלו האחרונות, המאופיינות לרוב ברציונאליות, יעילות, התמחות, טכנולוגיות מתקדמות והגינות, צפוי למצוא גם רמה גבוהה של שקיפות. ממצאי המדד של “שביל”, מראים, כי בישראל 2008, שנת בחירות בשלטון המקומי, המצב כאמור רחוק מלהיות שקוף – וזה עוד ב”עשירות” שברשויות המקומיות של ישראל.
מנכ”לית העמותה, עו”ד גליה שגיא, מגלה, כי: “גם הרשויות שזכו במקומות הראשונים, כשלו בהצגת מלוא האינפורמציה לציבור”. פרופ’ יוסף גרוס, יו”ר שבי”ל, מסכים עם קביעה זו ומוסיף, כי: “מציוני הבדיקה ניתן לראות, כי הנתונים רחוקים מלהיות כפי שהיינו מצפים לראותם במדינה מתוקנת”.
בניגוד לשלטון המרכזי השלטון המקומי זוכה לאינטראקציה רבה עם “האזרח הפשוט”. מגע זה בא לידי ביטוי בתחומי חינוך, תברואה, רווחה ועוד. העובדה, כי בישראל, בניגוד למדינות מערביות רבות, אין גופי שלטון אזוריים בין הרשויות המקומיות לבין השלטון המרכזי מחזקת את מקומה של הרשות המקומית כגוף הדומיננטי של הממשל עימו האזרחים באים במגע.
בשנים האחרונות החלו פירמות כלכליות שונות בעולם (כדוגמת “נייק”) לראות את החשיבות והפוטנציאל שבשקיפות כמקדמת אמון צרכנים. גם חברות ישראליות גדולות החלו בשנים האחרונות להבחין בקורלציה בינה לבין אמון בקרב הצרכנים ומחזיקי העניין שלהן. שאלה שצריכה להישאל, אפוא, היא מדוע הבנה זו אינה זולגת גם ל-פוליטיקה המקומית?
למעשה, הזכרת המושגים “שקיפות” ו-“ממשל” זה לצד זה מעלה גיחוך ציני אצל הקורא הישראלי הממוצע. האמון שהציבור הישראלי תולה במקבלי ההחלטות במוסדות הממשל השונים נמצא בנסיגה מדאיגה מזה זמן רב.
סקר האמון הארצי, המתבצע על ידי שלמה מזרחי מאוניברסיטת בן גוריון וערן ויגודה-גדות מ-אוניברסיטת חיפה, מראה לאורך השנים האחרונות ירידה חדה באמון האזרחים בפוליטיקאים ובמוסדות הביורוקרטים השונים – כמו גם ברשויות המקומיות. ספק רב אם דו”ח הביקורת על השלטון המקומי אשר פורסם על ידי מבקר המדינה בפברואר האחרון, יעלה את האמון באלו האחרונות.
בין היתר, מצביע הדוח על שורה של הסכמים פוליטיים שונים, אשר נותרו סמויים מעיני הציבור ולא הוגשו כדין למזכיר העירייה ולעיון חברי המועצה וחשף, כי גם לאחר הבחירות נערכו הסכמים נוספים שלא הובאו לידיעת הגורמים השונים. כך למשל, בעוד ש-עיריית חיפה (אשר זכתה במקום הראשון ב”מדד השקיפות”) פעלה ברוב המקרים לקיים את הוראות החוק ולהעמיד לטובת הציבור מידע שהיא חייבת לפרסמו וכן מידע נוסף מיוזמתה, עיריות אחרות אף לא עמדו בדרישות המינימאליות של החוק.
מידת האמון של חברה במוסדות הממשל היא דבר קריטי. בעוד קריטריונים אחרים, כגון, למשל; שביעות רצון, מתייחסים בעיקר להווה או לעבר, הרי שמעצם הגדרתו, אמון מתייחס לתחושה סובייקטיבית לגבי העתיד – האם הפרט יפעל בעתיד תוך מחויבות והזדהות עם הממשל והחברה. חברה שבה אין אמון ו”ההון החברתי” שלה חלש עלולה למצוא עצמה קורסת למול משבר גדול. כאשר המדובר הוא בחברה כמו זו הישראלית, העומדת בפני בעיות ביטחוניות ושסעים חברתיים רבים ותלויה רבות במערך המילואים שלה, משבר אמון כזה המתפתח בצורה תוספתית, יכול להיות בעייתי שבעתיים.
אחד הדברים הבולטים בפוליטיקה הישראלית הוא חוסר הביקוש היחסי לשקיפות. לרוב, מרבית הפרטים והקבוצות המעורבים בתהליך המדיניות הציבורית מרכזים את מאמציהם בהעלאת ביקושים פוליטיים הקשורים לחלוקת העוגה התקציבית ואספקת השירותים והמוצרים הציבוריים. הם פחות מספקים לפוליטיקאים אינפורמציה על העדפותיהם לגבי תהליך המדיניות עצמו והרבה פחות לוחצים עליהם לפעול בנושא זה.
ייתכן, כי מציאות זו, כמו גם העובדה שעמימות לרוב משרתת פוליטיקאים, מהווים חלק ניכר מההסבר לחוסר השקיפות בפוליטיקה המקומית והארצית. פוטנציאלית, שקיפות היא כלי חשוב אשר סקטורים וקבוצות שונות יכולים וצריכים להתאחד להשיגו. נקודה זו, כדאי שתישקל בכובד ראש אצל אלו המנסים לשפר את מצבה של החברה הישראלית.
__________
■ הכותב ניסים כהן, הנו דוקטורנט המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית ב-אוניברסיטת בן גוריון ועמית מכון ון-ליר בעיר ירושלים.
Add Comment