סקר של רמב”ם בחיפה בשיתוף אוניברסיטת חיפה, מעלה, כי יחד עם זאת, הממצאים מראים גם שרק מיעוט קטן יחסית מכלל אנשי הצוות (פחות מ-6%) מפתח רמות גבוהות של מצוקה ופגיעה בתפקוד המצדיקות אבחנה של הפרעת דחק ברמה קלינית
בּלֶט
מחול ג’אז
סְטֶפְּס
תיאטרון מחול
בּוּטוֹ
מחול עכשווי
מחול קונספטואלי
מחול אלתורי
מחול מזרחי (ריקודי בטן)
מחול אירובי,
(המונח מחול אירובי הוא חריגה מקונבנצית השימוש במונח “מחול” לתיאור ריקוד אומנותי.)
הדוגמאות הבאות הן של מקרים גבוליים או פחות ברורים – האם מדובר במחול, בריקוד, או שלא בזה ולא בזה:
סטריט דאנס
חשפנות
—————————————
————–
בית החולים מאיר, התרשל בכך שלא ביצע הערכת משקל עדכנית ליולדת
בין היתר, נפסק, כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 600,000 ש”ח בגין כאב וסבל, 800,000 ש”ח, בגין אובדן כושר עבודה.
בית המשפט המחוזי בעיר ירושלים, קבע, כי בית החולים אחראי לנזקי התובעת הסובלת משיתוק של ידה השמאלית, אשר נגרם כתוצאה מסיבוך “פרע לידת כתפיים”. בית החולים “מאיר” לא ביצע הערכת משקל עדכנית עם קבלתה של היולדת לחדר לידה, דבר אשר לו היה מבוצע, היה מצביע על משקלה החריג של התובעת (אשר נולדה במשקל 5,440 גרם), ולביצוע הלידה בניתוח קיסרי.
התובעת, נולדה בבית החולים “מאיר”, בלידה ואגינלית בעזרת שולפן ריק, לאחר מתן תרופות לזירוז.
במהלך הלידה, אירע סיבוך של “פרע לידת כתפיים” המתרחש כאשר אגן האם הינו בגודל המאפשר את מעבר ראש העובר ולידתו, אך אינו גדול מספיק על מנת לאפשר את מעבר הכתפיים.
יצחק ענבר, שופט בית המשפט המחוזי ירושלים, קבע, כי הערכת משקל, הינה רכיב חיוני במסגרת השיקולים בניהול הלידה, אך במקרה הנדון, ולמרות גורמי הסיכון (היה זה הריונה העשירי של האם התובעת, אשר ילדה בעבר תינוק במשקל 4,500 ג’, ובמועד הרלוונטי הייתה האם בעודף משקל קיצוני), לא בוצעה לתובעת הערכת משקל עדכנית, ולפיכך, ההחלטות בדבר אופן ביצוע הלידה, התקבלו על סמך תשתית עובדתית חסרה. יש בכך, כדי לבסס באופן פוזיטיבי את רשלנותם של הנתבעים.
בין היתר, נפסק, כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 600,000 ש”ח בגין כאב וסבל, 800,000 ש”ח, בגין אובדן כושר עבודה.
ב”כ התובעים: עו”ד י’ ארניה, עו”ד א’ רוט
ב”כ הנתבעים: עו”ד ש’ גלס, עו”ד ח’ גלזר
לפסק הדין בעניין פדילה נגד מרכז רפואי “ספיר” – בית-חולים “מאיר”
שיתוק מלידה על שם ERB
שיתוק מלידה על שם ERB, קורה לעיתים נדירות המתרחש בכ- 0.2% מן הלידות שתוצאתו הינה שיתוק מלידה.
מדובר במצב השכיח יותר בנשים סכרתיות היולדות ילודים “שמנים”. שיתוק מלידה, נגרם כאשר מתרחשת “כליאת כתפיים” כאשר ראש התינוק, כבר יצא אך קיימים קשיים בהוצאת כתפיו. לצורך הוצאת התינוק, ללא נזק, נדרשת מיומנות מיוחדת. כאשר פעולת החילוץ עצמה כרוכה בהפעלת כוח רב ובמתיחת יתר של “המקלעת הברכיאלית” האחראית על כל התפקוד של הגפה העליונה, וגורמת נזק המתבטא בשיתוק הגפה.
83% מהנגמלים מעישון עלו לפחות ק”ג אחד, 41% עלו חמישה ק”ג
ו- 10% מהנגמלים יעלו כ-13 ק”ג במשקל
Nutrition 2009 – 14.1.09
מעשן שורף בממוצע 300-150 קלוריות ליום יותר מאדם שאינו מעשן
***
מתבגרים אשר מודאגים ממשקלם מועדים יותר להתחיל לעשן
***
כך עולה מנתונים שתציג בוועידה ובתערוכה המדעית לתזונה Nutrition 2009 , דר’ רחל דהן רופאה בכירה במחלקה לרפואת משפחה, במרכז הרפואי “העמק”, שירותי בריאות כללית.
83% מהנגמלים מעישון עלו לפחות ק”ג אחד, 41% עלו חמישה ק”ג ויותר, 7% הוסיפו למשקלם לפחות עשרה ק”ג ו- 10% מהנגמלים יעלו כ-13 ק”ג במשקל. רוב הנגמלים עולים כק”ג אחד עד שני ק”ג בשבועיים הראשונים, אשר מלווים, לרוב, בעלייה נוספת של שניים-שלושה ק”ג במשקל במשך ארבעה-חמישה חודשים. יחד עם זאת, נמצא, כי 11% מהנגמלים מעישון ירדו במשקל ובקרב 6% לא חל שינוי במשקל. נשים נוטות להעלות מעט יותר במשקל מאשר גברים.
בשני המינים מעשנים כבדים, אנשים שלא עוסקים בפעילות גופנית ואנשים מתחת לגיל 55 נמצאים בסיכון מוגבר לעליה משמעותית במשקל. כך עולה מנתונים שתציג, בוועידה ובתערוכה המדעית לתזונהNutrition 2009 , דר’ רחל דהן רופאה בכירה במחלקה לרפואת משפחה, במרכז הרפואי “העמק”, שירותי בריאות כללית. Nutrition 2009 הנערכת בניהולה המדעי של הדיאטנית הקלינית אולגה רז, תתקיים ב – 14.1.09 במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. בוועידה צפויים להשתתף כ – 1000 רופאים ודיאטניות.
לדברי דר’ דהן: למרות שתהליך הגמילה מעישון מלווה לעתים קרובות בעלייה במשקל, הסיכון הבריאותי של העלייה במשקל זניח בהשוואה לסיכון הכרוך בהמשך העישון. אצל חלק מהמעשנים, במיוחד נשים, דאגה מהמשקל או חשש מעלייה במשקל מהווים גורמים להתחלת עישון, המשך העישון או חידוש העישון לאחר גמילה. מתבגרים, אפילו צעירים, אשר מודאגים מהמשקל שלהם, מועדים יותר להתחיל לעשן.
המנגנון מאחורי העלייה במשקל, מקורו ככל הנראה, גם בירידה בקצב המטבולי, שינויים בהעדפות המזון ועלייה בצריכה הקלורית (אכילה מוגברת, אכילה של מזון עתיר קלוריות וצריכת אלכוהול). עקב הירידה במטבוליזם, אנשים שמפסיקים לעשן יעלו במשקל גם אם לא ישנו כלל את הרגלי התזונה שלהם. נמצא כי מי שמעשן בממוצע חפיסת סיגריות אחת ליום, “שורף” 150 – 300 קלוריות ליום יותר מאדם שאיננו מעשן. אצל אדם שהפסיק לעשן, נעלם הניקוטין ויורד קצב חילוף החומרים. כאשר הנגמלים חוזרים לעשן, לרוב חלה ירידה במשקל וחזרה למשקל שלפני הפסקת העישון. מניחים, כי הניקוטין שבסיגריה מפחית מאוד את הפרשת האינסולין לדם. כתוצאה מכך, הסוכר מסולק מהדם באופן איטי יותר ולכן יש תחושה ממושכת יותר של שובע. עם הפסקת העישון עולה רמת האינסולין בדם והסוכר נעלם מהר יותר. הניקוטין מעלה גם את רמת הורמון האדרנלין בדם. הורמון זה אחראי לזירוזה של פעילות העיכול ומעבר המזון במעי. ברגע שמפסיקים לעשן, יורדת הפרשת הורמון האדרנלין, פעילות מערכת העיכול מואטת ויש תופעות של עצירות.
התופעות האופייניות להפסקת עישון, כמו עצבנות וכמיהה עזה ל”משהו מתוק” מתגברות לקראת השעה ה-48 או ה-72 לאחר ההפסקה
דהן מסבירה כי: יש הקבלה בין התמכרות לעישון לבין התמכרות לאוכל. לכל התמכרות יש תבנית אחת קבועה שחוזרת על עצמה – מצב עולה ויורד של הגוף. מיד לאחר צריכת החומר הממכר, מתחיל מצב קיצוני של התעלות פיזית והנאה, שלאחריו מתרחשת נפילה חזקה וחוזר חלילה. אכילה של מאכלים עתירי שומנים וסוכרים גורמת תחילה להרגשה של התעלות ואופוריה, המובילה בתוך זמן קצר, לאחר מכן, לנפילה ולדיכאון אשר יוצרים חלל ותחושת חוסר הגורמת לצורך לשוב לתחושת ההתעלות והאופוריה הראשונית דרך צריכה חוזרת של החומרים הממכרים וחוזר חלילה.
הדמיון שבין עישון להתמכרות לסמים, אלכוהול וסמי הרגעה
יש קווי דמיון בין התמכרות לעישון להתמכרות לסמים, אלכוהול או תרופות ובעיקר סמי הרגעה, תרופות לשינה ותרופות מאלחשות (נגד כאבים). ההתמכרות מובילה לפיתוח סבילות ועמידות כלפי החומר הממכר ולצורך להגביר את הכמות או המינון שבהם נעשה שימוש כדי להמשיך ו”ליהנות” מהשפעתו. המכור הופך להיות “שבוי” ואיננו יכול לחדול מלצרוך את החומר שאליו התמכר, בלי שיסבול מ”תסמונת נסיגה” ומצב של קריז (משבר). מוצרי טבק מכילים ניקוטין, אשר יוצר תלות פיזית ופסיכולוגית חזקה מאוד במעשן. ניקוטין הוא סם מעורר ממכר מאוד אשר יכול להיות ממכר בדיוק באותו מידה כמו הרואין או קוקאין. אנשים שמפסיקים לעשן מדווחים על שינויים במצב הרוח, תחושות של חרדה, עצבנות, חוסר סבלנות, פגיעה בריכוז, תסכול, כעס, אי שקט, הפרעות בשינה, כאב ראש, עלייה בתיאבון, כמיהה עזה ל”משהו מתוק” ועלייה במשקל. תופעות אלו מתגברות לקראת השעה ה-48 או ה-72 לאחר ההפסקה, ואז נחלשות באופן מתמיד לאורך שבועיים עד שישה שבועות.
מסטיקים וטיפול תרופתי מעכבים עלייה במשקל
דר’ דהן מוסיפה ומסבירה: הכוונה התנהגותית מושכלת היא אבן יסוד בהצלחת הגמילה מעישון ומהווה את התשתית המרכזית לגמילה מעישון לטווח ארוך, בשילוב של טיפול תרופתי מתאים. לשם הגברת ההצלחה בתהליך הגמילה, על המטפל לנסות לזהות את החסמים או המכשולים להפסקת עישון ולהציע טיפול התנהגותי או תרופתי על מנת לעזור למטופל להתגבר על המכשולים או החסמים.
החסמים האופייניים כוללים: חשש מתסמיני גמילה, פחד מכישלון, דיכאון, חוסר אמונה ביכולת, חשש מעלייה במשקל, חוסר תמיכה מהסביבה, הימצאות בסביבת מעשנים וחשש להיפרד מההנאה שבעישון.
הסיבות השכיחות להישנות העישון במטופלים שנגמלו כוללות: דיכאון, עלייה במשקל, צריכת אלכוהול, הימצאות בסביבת מעשנים, מתחים וסטרסורים משמעותיים. כיוון שכך, התמודדות עם העלייה במשקל היא חלק בלתי נפרד מתהליך הגמילה מעישון והכרחית להצלחתו.
תחליפי ניקוטין, כמו מסטיקים נמצאו יעילים בדחיית העלייה במשקל בעקבות הגמילה מעישון. גם זייבן מעכב את העלייה במשקל. אם כי, כאשר מפסיקים את הטיפול בזייבן או בתחליפי הניקוטין, חלה עלייה במשקל דומה לזאת אשר היתה מתרחשת אילו לא היה נעשה שימוש בתרופות לגמילה.
דיאטה בעת גמילה מעישון
עוד מסבירה דר’ דהן: הפסקת העישון כשלעצמה היא תהליך קשה ולכן לא פשוט לצרף לה במקביל גם שינויים אחרים בהרגלים. במידת הניתן, כדאי למעשן לאמץ הרגלים חדשים עוד בשלב ההכנה להפסקת העישון – שינוי הרגלי האכילה, הגברת הפעילות הגופנית וצמצום הפעילות אשר קשורה בעישון. באופן כללי אפשר לומר,
