כך נטען בתשובת התנועה הקיבוצית לעתירות כנגד החלטה 979 החדשה של ממ”י • התנועה הקיבוצית מקשה קושיה: אם זהו מצב הדברים על שום מה ולמה נקבעו בהחלטה 979 החדשה הוראות אלו הפוגעות באופן קשה ביותר בזכויות הקיבוצים וחבריהם?
התנועה הקיבוצית: החלטה 979 מקפחת הקיבוצים לעומת חוכרי קרקע בעיקר מול החוכר העירוני
בעקבות קבלת החלטה 979 החדשה ע”י מועצת מקרקעי ישראל, הוגשו כנגד ההחלטה שלוש עתירות – ע”י פורום 15 הערים העשירות, האגודה לצדק חלוקתי, ואדם טבע ודין – בטענה שההחלטה “מיטיבה” עם המושבים והקיבוצים ויש לבטל אותה. בעקבות החלטת בית המשפט, חויבו העותרות לצרף את תנועות ההתיישבות כמשיבות לעתירות הנ”ל. בעקבות החלטה זו, הגישה התנועה הקיבוצית תגובה מפורטת, באמצעות עורכי הדין קובי שרביט, צחי שרגאי וסער פאוקר, ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן.
בתגובתה, טוענת התנועה הקיבוצית שלא רק שלטענות העותרים כאילו החלטה 979 החדשה “מיטיבה” עם הקיבוצים אין שחר, אלא, נהפוך הוא, היא מקפחת אותם בהשוואה למגזרים אחרים באוכלוסיה, ובעיקר מול החוכרים העירוניים.
כפי שמראה התנועה בתגובתה, החלטה 979 החדשה פוגעת בזכויות חברי ה-קיבוצים שכן היא מחייבת אותם לשלם ל-מינהל מקרקעי ישראל עבור עיגון זכויותיהם בדירות המגורים שלהם תשלום מופקע בשיעור של 33% מערך הקרקע, בעוד שמן הראוי היה לאפשר לקיבוצים, אשר הם החוכרים לדורות של הקרקע, לשייך את הדירות לחברים בהם, ללא כל תשלום או כנגד תשלום סמלי בלבד, כפי שהדבר נעשה במגזר העירוני.
עוד טוענת התנועה הקיבוצית, כי החלטה 979 החדשה מגדירה, באופן רטרואקטיבי, “מועד קובע” אחיד לכלל הקיבוצים, הוא יום 2 בספטמבר 2003, אשר ממנו נגזרות זכויותיהם המהותיות של הקיבוצים ושל חבריהם. גם בכך פוגעת החלטה 979 החדשה, בין היתר, בזכויות אשר כבר נרכשו על-ידי הקיבוצים ו/או חברי הקיבוצים לפני או אחרי תאריך שרירותי זה.
במישור התכנוני, טוענת התנועה, כי החלטה 979 החדשה מחלקת את אזור המגורים הסטאטוטורי בקיבוץ לשני חלקים, מקטינה את אזור המגורים של חברי הקיבוצים באופן משמעותי, ותוחמת אותם ל”חלקת מגורים”, הקטנה מהשטח המוקצה כיום למגורים בקיבוצים השונים.
עו”ד מיכי דרורי, ממכיני תגובת התנועה הקיבוצית
בנוסף לכך, החלטה 979 החדשה מקטינה באופן משמעותי את מספר יחידות הדיור שניתן יהיה לשייך לחברי הקיבוצים, בהשוואה למגבלות על מספר יחידות הדיור אשר נקבעו לקיבוצים על-פי תמ”א 35.
והתנועה הקיבוצית תוהה; “ישאל השואל, אם זהו מצב הדברים על שום מה ולמה נקבעו בהחלטה 979 החדשה הוראות אלו הפוגעות באופן קשה ביותר בזכויות הקיבוצים וחבריהם? התשובה לשאלה זו, הינה מורכבת, ודומה, כי מדובר בשילוב אומלל של התעלמות מזכויותיהם של הקיבוצים וחבריהם מחד, הסתמכות על מצגים עובדתיים שגויים ונתונים חלקיים מאידך וכן אווירת “העליהום” שמובילים ארגונים שונים נגד התנועה הקיבוצית וביתר שאת מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד בעניין שיח חדש (הקשת המזרחית).
התגובה הוגשה בסיוע ובריכוז של עו”ד מיכי דרורי, מרכז המח’ המשפטית של התנועה הקיבוצית, והיא נתמכת בשתי חוות דעת מקיפות ויסודיות: אחת של עו”ד גדעון ויתקון, אשר מרכז בפעם הראשונה ובמשנה סדורה את הכמות הגדולה של הנתונים העובדתיים, המבססים את הפליית החוכרים למגורים במגזר החקלאי לעומת אלו של המגזר העירוני וחוות דעת של פרופ’ ברוך קיפניס, המפריך את הטענות כאילו הקיבוצים מהווים גורם המאיים על חוסנן של הערים או מקור לתופעת הפרבור.
