מאמן מכבי נתניה לשעבר, טון קאנן: אני רוצה לחזור לישראל

שוקי ענבר מביא את הסיפור בלעדי לסקופ; – טון קאנן עדיין בחליפה עוקב אחר שחקנים בליגה, או שבעצם מחפש עבודה. לשוקי ענבר הוא סיפר איזה שחקנים הוא יכול להביא מאירופה. וגם: מי מוכן להפסיד כסף בבני יהודה. עטר, מתיאוס – קאנן מאחוריכם…

מאמן מכבי נתניה לשעבר, טון קאנן: אני רוצה לחזור לישראל

טון קאנן הוא אחת התופעות הביזאריות ביותר שידע הכדורגל הישראלי מאז ומעולם: הולנדי אלמוני שאימן קבוצת חובבים, מגיע משום מקום ומקבל לידיו, בזו אחר זו, שלוש מספינות הדגל של הכדורגל הישראלי: בית”ר ירושלים, מכבי תל אביב ו-מכבי נתניה. ואז, באחת, נמחק מהנוף ונעלם כלעומת שבא (נפרט רק שבקבוצת מכבי נתניה הוא פוטר כמאמן נתניה עוד לפני שהספיק להעביר אימון אחד. יודעי דבר מסבירים את הפיטורים המהירים בשל פרשייה עלומה עם עלמה מקומית – אשתו של גיא עזורי ליתר דיוק, אבל פה זה לא מדור רכילות – כבר אמרנו). אתמול, בשיעמומון הדו שבועי שאני עובר בקופסא – אחי מעיר אותי מהשינה; “הנה טון קאנן – בחיי אלוהים בספר התורה!” אני מתעורר, משפשף את עיניי, ואכן: קאנן. מדוגם כמי שיצא מז’ורנאל, עם אותה בלורית שיער והכל, יושב ביציע עם הורי שחקני נבחרת הנערים של אנגליה ועוד סקאוט אנגלי אחד או שנים.

“באנו לעקוב אחרי שחקן ספציפי”, הוא מגלה לי; “ובאותה הזדמנות הבאתי את הורי השחקנים של נבחרת אנגליה לראות משחק ’אין דה בוקס’”. האמת? חשבתי שיהיה יותר מעניין פה” הוא מוסיף כשהוא סוקר את היציע הצפוני הריק שמולנו.

למרות לחץ פיזי מתון עד בינוני שאני מפעיל עליו, קאנן מסרב לגלות לי מי השחקן שמעניין את הסקאוטים האנגלים, אבל הוא פוצח בהרצאה של מספר דקות על סגולותיו הטרומיות של מאור מליקסון שלא משאירה לי מקום ליותר מדי ספקות; “שים עין גם על איתי שכטר מ-מכבי נתניה” – אני מנדב לו טיפ בחינם ושואל אותו האם הופעתו ב”קופסא” מבשרת את חזרתו לשורות מאמני ליגת העל.

“אין לי הצעות כרגע, אבל תמיד אשמח לחזור ולאמן כאן. אני אוהב את ישראל ויש לי הרבה מה לתרום לכדורגל הישראלי” הוא עונה וממשיך לפרט; “למשל בנושא זרים – אני מכיר הרבה מאד כדורגלנים באירופה שמוכנים לבוא ולשחק כאן ואני מסוגל לשכנע אותם לבוא…”.

אולי לנתניה? אני שואל. “כבר יש לנתניה מאמן אירופאי לעונה הבאה: לותר מתיאוס” – הוא מסביר לי.

פנוי בקופסא. טון קאנן, צילום: שוקי ענבר

מאיפה אתה יודע על זה? אני שואל. “מהעיתון. זה כתוב בעיתון” הוא מסביר. בסופו של דבר, נתניה, במשחק עלוב שבעלובים (של שתי הקבוצות) מחלצת תיקו, מליקסון היה זוועה וכך גם שכטר. השחקן המצטיין במגרש היה דווקא עופר טלקר מגנה הקשיש של הפועל כפר סבא, שהוצא מהנפתלין בעקבות מכת פציעות של הגנת כפר סבא.

עכשיו תשמעו טוב מה שאני אומר לכם; אל תתפלאו אם בעונה הבאה עופר טלקר משחק בפריימר ליג. כשמדובר בטום קאנן – הכול אפשרי.

וגם כדורגל היה כאן

מה שיפה בפרשנות כדורגל הוא שכל תיאוריה שתמציאו, אם תהיה כתובה ומנומקת באופן סביר – לא יותר מכך – תתפוס. קחו למשל את המשחק אתמול בין אשדוד להפועל תל אביב: בדקה ה- 42 התוצאה היא 1:1.

אלון יפת פוסק על פנדל מפוקפק לטובת הפועל תל אביב. השחקן אבוטבול מהפועל בועט ואג’יי – שוערה הגנאי של אשדוד, שחטף אין ספור גולים שטותיים העונה, מזנק והודף.

ואז, מחצית שנייה – דקה 59: בועט מקרייב מאשדוד (תותח!) אחד על אחד מול אניימה: הבולגרי בועט והניגרי הודף נפלא. הכדור עולה באוויר ומקפץ לכוון קו החוץ. מקרייב משיג את באדיר ואנטבי הכבדים, דוחק עם הגוף את הכדור איכשהו פנימה, ו-מ.ס אשדוד מנצחת.

עכשיו, לכו תמצאו הסבר לדברים ומה גרם למה בכאוס הזה: הנהלת הפועל על הפנים? ג’קי בן זקן מנהל גדול? אלי גוטמן מאמן אפס? אלון חזן מנהיג? – אשדוד זו נתניה החדשה. הקרחת של אבוקסיס… הכל הולך. מה שבטוח הוא שהמון פנדלים מוחמצים העונה בליגת העל.

שוער אניימה

החוק שקובע, כי לשוער אסור לזוז לפני הבעיטה בוטל, ושוערים רבים יוצאים מהשער לכיוון הבועט – מה שמקטין את הזוית ומצריך דיוק רב יותר. כך נולדות קלישאות; אל תאמרו יותר: “בפנדל אין שוער טוב, יש בועט גרוע”. מעכשיו יש לומר: “בפנדל אין בועט טוב, יש שוער גרוע”, או משהו כזה.

כנראה ש-בני יהודה לא מסוגלת לנצח משחקים אלא באם הוכרזה כיורדת, נקברה והוספדה. שני ניצחונות רצופים ופתאום מדברים על חזרה לחיים והישארות בליגה. בכוונה לא כתבתי “מדברים בשכונה” כי איני בטוח שיש דבר כזה – “השכונה”. השאלה היא לא האם בני יהודה תרד או תישאר בליגת העל. בשנים האחרונות היא כבר ניצלה מספר פעמים ברגע האחרון, וגם ירדה ושבה ועלתה וחוזר חלילה. השאלה היא מה תהיה זהותה של הקבוצה שייצגה קהילה מוגדרת גיאוגרפית שכבר אינה קיימת.

נכון – יש בתל אביב די והותר ילדים שמתים להיות שחקני כדורגל ומסיבות כאלה ואחרות לא מסוגלים להגיע למכבי והפועל תל אביב. לילדים האלה מועדונים כמו בני יהודה מספקים פתרון הולם לשימור חלומותיהם. אבל מה ההצדקה הכלכלית להחזקת מועדון שכזה? מי יהיה מוכן להפסיד שם כסף, ומדוע?

אבי לוזון

ואפרופו, ילדים: משחק גביע המדינה לנוער שהתקיים אתמול בבוקר בעיר נתניה סיפק חוויות שאף במונחים נתניתיים נחשבות לחריגות: מאות אוהדי נתניה שהצטופפו על הגדר הנמוכה שחוצצת בין יציעי “הקופסא” לדשא, קיללו את הקוון, ירקו עליו ואף השליכו לעברו שקית שתן או מים – תלוי לאיזו גרסה מאמינים. והכל בנוכחות אבי לוזון יו”ר ההתאחדות לכדורגל – והבעלים של מכבי נתניה – דניאל יאמר. עכשיו מדברים על משחק חוזר, ניצחון טכני ל-פתח תקווה, ועל מי התחיל ומי אשם. אבל זה לא העניין.

העניין הוא שהתופעה הזו חוזרת על עצמה יותר מדי פעמים. לכו בשבת למשחקי ילדים, נערים ונוער ותראו זאת בכל מגרש כמעט: הורים, שעבורם הילדים שמתמודדים על הדשא הם לא יותר מאשר תרנגולות שיטילו ביצי זהב, או פרות שתחרבנה קוביות פלטינה, או משהו דומה, מתנהגים בצורה הכי מטונפת שיכולה להיות.

אני לא רוצה להישמע מתנשא – אבל אני מתחיל לשאול את עצמי לשם<

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח