הכדורגלנים משקיעים פחות שעות, אבל מתחילים בגיל מוקדם יותר מהאחרים • מה מעכב את ההצלחה של הספורטאים? קשיים פסיכולוגיים, צוינו כמחסום העיקרי של מרבית ספורטאי בתי הספר (32.4%) ואחר כך קשיים פיזיולוגיים (26.5%) ומחסור במיומנות ניהול זמן (19%).
כדורסלניות צעירות משקיעות יותר מכדורסלנים או מכדורגלנים צעירים
כדורסלניות המייצגות את בית ספרן בליגת העל של בתי הספר התיכוניים הן הספורטאיות המשקיעות ביותר – הן בקרב הבנים והן בקרב הבנות- כך מגלה מחקר חדש שנערך ע”י אוניברסיטת חיפה. עוד, עולה, כי ספורטאים צעירים משקיעים יותר שעות שבועיות בעיסוק הספורטיבי שלהם מאשר מוסיקאים או מוסיקאיות צעירים.
במחקר שנערך על ידי שרון יניב בהנחייתם של פרופ’ רוני לידור ופרופ’ אביגדור קלינגמן, נבחנו 203 תלמידים בכיתות ז’ עד י”ב בארבעה בתי ספר גדולים בצפון ובמרכז הארץ שלהם קבוצות ספורט בליגות העל השונות לבתי ספר תיכונים.
חלק מהספורטאים, ייצגו את נבחרת בית הספר (בענפי כדורסל, כדורעף או אתלטיקה), אחרים היו פעילים במסגרת אגודות הספורט (כדורסל, כדורגל ואתלטיקה) והיתר, כחלק מקבוצת הביקורת, היו תלמידים מוסיקאים. עוד השתתפו במחקר 70 הורים, 6 מאמנים, 4 מנהלי נבחרות, 10 יועצות חינוכיות ו-5 מנהלי בית ספר.
כאמור, הספורטאיות שהשקיעו יותר שעות שבועיות בעיסוק שלהן בהשוואה ליתר הקבוצות היו כדורסלניות מנבחרות בתי הספר, שהשקיעו 17.7 שעות שבועיות בכדורסל.
כדורסלנים המייצגים את בתי הספר השקיעו 14.5 שעות שבועיות ואתלטים שאינם מייצגים את בית הספר היו במקום השלישי, כשהקדישו 12.9 שעות שבועיות.
במקום הרביעי, היו כדורסלני האגודות (11 שעות שבועיות); במקום החמישי כדורגלנים של האגודות (10.4 שעות); במקום השישי, אתלטיות של אגודות הספורט (10.1 שעות); במקום השביעי, שחקניות ליגת בתי הספר בכדורעף (9.6 שעות); במקום השמיני, הכדורעפנים מבתי הספר (9 שעות) ובמקום התשיעי, שחקני הכדוריד מהאגודות (8.1 שעות).
מוסיקאים, לשם השוואה, היו ממוקמים במקום השמיני (9.3 שעות שבועיות) ו-מוסיקאיות במקום ה-11 (4.8 שעות שבועיות).
עוד עולה, מהמחקר, כי הכדורגלנים משקיעים פחות שעות, אבל מתחילים בגיל מוקדם יותר מהאחרים: כבר בגיל 7.4 הם מתחילים להתאמן במסגרת מסודרת.
כדורסלני בתי הספר מתחילים בגיל ממוצע של 8 והכדורסלנים שלא מייצגים את בית הספר מתחילים בגיל 8.3. אחריהם נמצאים שחקני כדוריד (גיל 8.6); כדורסלניות בתי הספר (10.7); שחקניות הכדורעף שמייצגות את בתי הספר (11.8) ועמיתיהם הבנים (11.9); האתלטיות (13) והאתלטים (13.4) מתחילים להתאמן באופן מקצועי בגיל המאוחר ביותר.
הכדורגלנים משקיעים פחות שעות, אבל מתחילים בגיל מוקדם יותר מהאחרים
גם בהשוואה זו המוסיקאים מפגרים אחרי הספורטאים: המוסיקאים מתחילים להתאמן באופן מקצועי בגיל ממוצע של 10.5 (שהיה ממקם אותם במקום ה-5) והמוסיקאיות מתחילות בגיל 10.8 (שהיה ממקם אותם במקום ה-7).
הספורטאי הישראלי הצעיר גם לא ממש מתרשם – או לפחות מצהיר כך – מהחשיפה לתקשורת. 50% מספורטאי האגודות אמרו שחשיפתם לתקשורת כלל לא משפיעה על ביצועיהם המקצועיים, 35.5% אמרו שיש לחשיפה השפעה מועטה על ביצועיהם ורק 14.5 הודו שיש לחשיפה השפעה רבה. ספורטאים המייצגים את בתי הספר, עמידים, כך נראה, קצת פחות: 24.6%, טענו שהם לא מושפעים כלל מהחשיפה, 44.3% אמרו שהם מושפעים בצורה מועטה ו-31.1% הודו שהחשיפה משפיעה עליהם בצורה ניכרת.
אחוז הספורטאים שחשים שבית הספר מתחשב בהם הוא הגבוה ביותר בקרב אלה שמייצגים את בית הספר (62.7%). ספורטאי האגודות חשים ביחס מתחשב של בית הספר פחות אפילו מהמוסיקאים (41.3% לעומת 52.2%).
ומה מעכב את ההצלחה של הספורטאים? קשיים פסיכולוגיים צוינו כמחסום העיקרי של מרבית ספורטאי בתי הספר (32.4%) ואחר כך קשיים פיזיולוגיים (26.5%) ומחסור במיומנות ניהול זמן (19%). ספורטאי האגודות מתקשים בעיקר בגלל הקושי הפיזי (33.3%), קושי פסיכולוגי (22.7%) והפחד מלקחת סיכונים (19.7%).
ההורים של הספורטאים הישראלים הצעירים מעורבים מאוד: מעל 95% מההורים מתעניינים מאוד איך היה המשחק או התחרות, מעל 92% אחוז מההורים מתעניינים איך עוברים האימונים ויותר מ-97% מההורים הם אלה שקונים את ציוד הספורט של הספורטאים הצעירים.
