“יש לבטל את הליכי הגבייה המינהליים” ■ הליכי הגבייה המנהלית מפירים למעשה את חוק לשכת עורכי הדין, וגורמים להמשך התנהלותם של גופים, המסיגים את גבולו של מקצוע עריכת הדין.
לשכת עוה”ד תומכת בפסק הדין של השופט גדעון גינת נגד עיריית חדרה
לשכת עוה”ד תומכת בפסק הדין של השופט גדעון גינת נגד עיריית חדרה וקובעת, כי; “יש לבטל את הליכי הגבייה המינהליים” – הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, החליט כי הלשכה תבקש להצטרף כ”ידיד בית המשפט” לערעור שהגישה עיריית חדרה לבית המשפט העליון, על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, גדעון גינת, שעורר סערה כשקבע הלכה למעשה, כי רשויות המקומיות כמעט שאינן יכולות להשתמש בהליכי גבייה מינהליים (עיקולים).
הלשכה, קובעת, כי הגבייה המנהלית מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומן הראוי לבטלה, הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט, שהלשכה תבקש להצטרף להליך, המתנהל בערכאת הערעור, שהגישה עיריית חדרה לבית המשפט העליון, על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעיר חיפה. פסק דין זה ביטל את הליכי הגבייה המנהלית, שנקטה עיריית חדרה נגד רכבת ישראל.
הלשכה תבקש להצטרף לערעור במעמד של ידיד בית המשפט, ותטען, כי הפנייה של העירייה להליכי הגבייה המנהלית אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד של המשפט המנהלי חוקתי ועם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי יש לבטל את הגבייה המנהלית.
רכבת ישראל לא שילמה לעיריית חדרה, דמי ארנונה כנדרש על ידי העירייה, בשל חילוקי דעות. עקב כך, בחרה העירייה לנקוט נגדה הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת המיסים (גביה) לגביית דמי הארנונה.
הרכבת הגישה עתירה מנהלית נגד העירייה שנדונה בבימ”ש המחוזי בעיר חיפה בשבתו כבימ”ש לעניינים מנהליים, כאשר המחלוקת נסבה על שתי שאלות מרכזיות. האחת, האם השומה המעודכנת היא שומה כדין והאם חלה על העותרת החובה לשלמה, והשניה, האם הליכי הגביה המנהליים, אשר ננקטו נגד העותרת הינם הליכי גביה כדין.
סגן הנשיא גדעון גינת, שהתיק נדון בפניו, קבע בפסיקה תקדימית, כי הליכי הגביה המנהלית בהם נקטה עיריית חדרה, אינם עומדים בעקרונות של המשפט המנהלי-חוקתי.
לדבריו, בעידן שלאחר חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות המקומית לנקוט בהליכי גביה מנהליים ולאפשרם רק במקרים חריגים כמוצא אחרון במקום שבו הרשות יכולה להראות, כי נקיטה בדרך המשפטית הרגילה מביאה להכבדה רבה יתר על המידה על הקופה הציבורית.
רשות מקומית אשר הופכת את הגביה המנהלית לברירת המחדל, ואת הפניה לבית המשפט ולהוצאה לפועל לאמצעי חריג, חורגת בכך ממתחם הסבירות והמידתיות. עקב כך ביטל השופט את הליכי הגביה המנהלית נגד רכבת ישראל.
הליכי הגבייה המנהלית מפירים למעשה את חוק לשכת עורכי הדין
לשכת עורכי הדין תומכת בעמדת בית המשפט המחוזי, וסבורה, כי הליכי הגבייה המנהלית פוגעים בזכויות יסוד ואינם חוקתיים, מהטעם שהליכים אלה אינם מאפשרים את יומו של אדם בבית המשפט.
הלשכה אף תומכת בקביעתו של השופט גינת בפסק הדין, לפיה המצב שבו רשות מקומית הופכת להיות רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת כאחת, הוא מצב שיש לחשוש מפניו.
לדברי השופט בפסק הדין, אין כל סיבה שלא להטיל על הרשות המקומית את החובה לפנות לבית משפט או ללשכת הוצל”פ לצורך גביית חוב, במיוחד שהמחוקק הקל עם הרשות המקומית, שכן תביעה של רשות מקומית לתשלום חוב ארנונה היא תביעה שניתן להגישה בהליך מקוצר (בסד”מ).
כמו כן, תומכת הלשכה בביקורת, שהושמעה על ידי השופט נגד התופעה של הפניה להליכי גביה מנהליים לחברות גביה חיצוניות, אשר לדבריו, עלולה לעורר קושי, בשל כך שחברת גביה חיצונית פועלת למטרות רווח כספי, שעלול שלא לעלות בקנה אחד עם אינטרס הציבור, וכן שהרשות המקומית לא יכולה לבחון כל מקרה לגופו. בנסיבות אלה קיים חשש להפעלה לא ראויה של שיקול הדעת מטעם חברת הגביה.
בנוסף, טוענת הלשכה, כי הליכי הגבייה המנהלית מפירים למעשה את חוק לשכת עורכי הדין, וגורמים להמשך התנהלותם של גופים, המסיגים את גבולו של מקצוע עריכת הדין.
