ישראל (פולי) פוליאקוב (1941 – 30 באוקטובר 2007), שחקן ובדרן ישראלי, אשר זוהה בעיקר עם שלישיית הגשש החיוור, אך הופיע רבות גם בתיאטרון ובקולנוע הישראלי ■ הלוויתו מחר (14:30) בבית העלמין של קיבוץ עינת
ישראל (פולי) פוליאקוב מהגשש החיוור הלך לעולמו בגיל 66
השחקן ישראל (פולי) פוליאקוב, חבר שלישיית “הגשש החיוור”, הלך הבוקר (שלישי, 30.10.2007) לעולמו בביה”ח “בילינסון” בפתח תקווה, בני משפחתו שהו עימו ברגעיו האחרונים. פוליאקוב נפטר ממחלת הסרטן בגיל 66. לפני כשבועיים אושפז בבית החולים בעקבות התקף לב, יצוין, כי לפני 4 שנים עבר ניתוח מעקפים.
פוליאקוב הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הלוויתו תתקיים מחר אחר הצהריים (14:30) בבית העלמין של קיבוץ עינת.
ראש הממשלה פרסם הודעת אבל מיוחדת בעקבות מותו של ישראל פוליאקוב
ביוגרפיה
פוליאקוב נולד בירושלים וגדל בתל אביב. הוא למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. ב-1961 הצטרף להקמת להקת “התרנגולים” שהורכבה מיוצאי הלהקות הצבאיות, בהפקת נעמי פולני, והופיע במסגרת הלהקה עד פיזורה ב-1964. עם פירוק “התרנגולים” היה בין מקימי שלישיית הבידור “הגשש החיוור”, יחד עם חבריו שייקה לוי וגברי בנאי והמפיק אברהם דשא פשנל.
ב-1967 שיחק עם חבריו מ”הגשש החיוור” בסרטו של אפרים קישון בשם “ארבינקא”, ולאחריו השתתפה השלישייה במספר רב של סרטי קומדיה וסאטירה ישראליים. לאחר פירוק שלישיית “הגשש החיוור” בשנת 2000 החל לשחק בהצגות תיאטרון, בהן “אצבע אלוהים”, “שובו של מוריס שפילמן”, “משפחת ישראלי” ועוד. ביים הצגות בידור לצמד גדי יגיל ומוטי גלעדי ולחנה לסלאו, וגם כיכב בגרסה חדשה ל”רחוב סומסום”.
בתפקידו האחרון שיחק בסדרה; “הכל דבש”, פרי עטה של בתו, יעל פוליאקוב.
יחד עם חבריו לשלישיית “הגשש החיוור” זכה בשנת תש”ס (2000) בתואר “פרס ישראל” על תרומתם לחברה ולמדינה.
פוליאקוב נשוי לשושנה (שוש) לבית מישאל, ולהם בת יעל, שחקנית בעצמה, ושני בנים, איתמר (שיחק ב”עניין של זמן”) ואריאל.
פולי
פולי, הגיע אל להקת הנח”ל בפקודה; “עד אז לא העליתי בכלל על דעתי להיות שחקן” – אומר ישראל פוליאקוב. – “כצעיר אידיאליסט שרוצה ’להגשים’ הלכתי ללמוד בבית הספר החקלאי ’הכפר הירוק’. החברה הישראלית הרי הייתה אז שונה מכפי שהיא היום, עם יעד לאומי של כיבוש השממה ועם האתגר הגדול של החלוציות, וכך, באופן הטבעי ביותר, הלכתי ללמוד חקלאות.
אני מתאר לעצמי כי אילו היו הדברים מתנהלים על פי התכנון של ימי נעוריי הייתי יושב היום בעין יהב בערבה. לאמתו של דבר, גם כשהצטרפתי, לאחר הצבא, ללהקת ’התרנגולים’, לא התכוונתי לעשות קריירה על הבמה, אלא לחסוך כמה פרוטות כדי שאוכל להמשיך בלימודים גבוהים בפקולטה לחקלאות ברחובות”.
אבל אז, בעיצומה של תקופת הטירונות במחנה שמונים של הנח”ל, עם חבריו לגרעין עין יהב של תנועת המושבים, נקרא פולי אל מפקד המחנה, רס”ר גנז, וזה, בסגנונו המיוחד, שלח אותו לדרך חדשה: “חייל, עמוד דום! חייל, עמוד נוח! אתה מוצב מעכשיו ללהקת הנח”ל. אתה תעשה בצבא בדיוק את מה שאומרים לך!”
בתפקידו האחרון שיחק בסדרה; “הכל דבש”, פרי עטה של בתו, יעל פוליאקוב
פולי הוא ישראל, נולד בירושלים בשנת 1941 להורים תל אביביים, שלמה ז”ל ומרים פוליאקוב. באותו פרק זמן, של מלחמת העולם השנייה, פקדו מדי ערב מטוסים איטלקיים את שמי החוף הארץ-ישראלי, הפציצו את תל אביב וגרמו לאבדות בנפש. לכן יצאה אמו של פולי את ביתה בתל אביב ועלתה לעיר ירושלים כדי ללדת את בנה מתוך שלווה וביטחון. כעבור שבע שנים, במלחמת השחרור, שוב הופצצה תל אביב מן האוויר, והפעם ממטוסים מצריים.
ביתה של משפחת פוליאקוב ברחוב גורדון נהרס, והמשפחה עברה להתגורר בדירה חלופית ביפו הערבית שזה אך נכבשה; “משפחתנו הייתה מראשוני התושבים היהודים ביפו שלאחר הכיבוש, ויפו הייתה אז ריקה לחלוטין” – אומר פולי.
“כל ימי הילדות שלי עברו עליי שם, ביפו, במחיצת המוני העולים שהתיישבו בה. הם היו בני עדות שונות, ובלטו בהם במיוחד יוצאי רומניה, בולגריה ותורכיה. רוב חברי ילדותי היו בנים למשפחות עולים מבולגריה. אז עוד לא ידעתי שניתנה לי הזדמנות יוצאת מן הכלל לחיות בתוך ארץ ישראל השלישית”.
פולי, היה תלמיד המחזור הרביעי של “הכפר הירוק”. ואם גברי הביא ל”גשש החיוור” את הצבעים ואת הריחות של שוק מחנה יהודה ואת הזמר הכמעט מחתרתי של חיילים עצירים, ושייקה הביא עמו לשלישייה החדשה את רוח הקיבוץ ואת הסלסולים של פריד אל עטרש, הרי הנדוניה שהביא פולי הייתה ההוויי של “הכפר הירוק”. בית הספר החקלאי הזה נודע במסיבות ליל השבת והחגים, בחגיגות הסיום השנתיות ובהצגות הפורים המיוחדות שלו. “מחוץ לכפר היו מגיעים אורחים רבים ליהנות מערבי ההווי של לילות השבת, עם ההצגות ועם מופעי הריקודים.
החוג לתיאטרון, בהדרכתו של אחד מראשי ’בית צבי’ בעיר רמת גן היה פעיל מאוד. אני השתתפתי ביצירת המסורת הזאת, אבל המשחק על הבמה של מסיבות הכפר הירוק היה מבחינתי תחביב, אמנם מהנה, כמו כל תחביב אחר, אך לא הרבה יותר מזה”.
למסיבת הסיום של אחד מן המחזורים הגיעו כמה מחברי להקת הנח”ל, ובהם אריק אינשטיין ויהורם גאון, עם מפקדם יוסי פרוסט. הלהקה הציגה משהו מתכניותיה, ומבין הכשרונות המקומיים בלט באותו ערב ישראל פוליאקוב. בסיום הערב אמרו אנשי הלהקה, כי פולי וחנן גולדבלט צריכים ללכת ולהיבחן בלהקה; “הלכתי לבחינות הללו ללא כל כוונה להתקבל ללהקה. באמת ובתמים רציתי אז להתיישב בערבה ולהפריח את השממה.”
פולי בתכניות של “הגשש” הוא מי שמגלם את הטיפוסים הלא-כל-כך ישראלים, את העולים מרומניה נוסח קלרשו, למשל. בכשרונו המיוחד הוא מצליח להחיות את הקולות ששמע בילדותו ביפו. הדמויות שהוא ראה שם כאילו חוזרות לחיים במערכוני “הגשש”, כפי שעולות שם הדמויות מעולמם של גברי ושל שייקה. “אצלנו ביפו” – הוא סבור – “היה הבסיס של החברה הישראלית הרב-גונית”. אבל לא רק על פי מה שחווה ביפו הוא מעצב את “גיבוריו”. “אחת ההנאות שלי” – הוא מגלה – “היא לשבת חבוי באיזו פינה ולהסתכל על בני אדם”. אין הוא עוסק בחיקויים אלא מעצב דמויות וטיפוסים “בשר ודם”.
ישראל (פולי) פוליאקוב (1941 – 30 באוקטובר 2007)
הכימייה המיוחדת שנוצרה בין “הגששים” לבין הקהל הישראלי היא שעשתה אותם למה שהם, הלהקה הוותיקה והפופולרית ביותר בישראל. הקשר הזה, סבור פולי, הוא באמת בלתי רגיל, והוא וחבריו חשו בו כמעט בכל מקום שהופיעו בו. גם על פולי היה להתרגל להצלחה ולתהילה. “אנו דיברנו אז על תכנית קברטית, מין מועדון תיאטרון למאחרים בנשף. אפילו נדמה היה לנו שלפני ההופעה במועדון נספיק לשחק בתיאטרון אחר.
אני הייתי אמור לשחק אחרי ’התרנגולים’ ב’תיאטרון העונות’ של יוסי בנאי ונסים אלוני. אבל אז התברר לנו ש’הגשש’ מתחיל לתפוס תאוצה, אמנם לא מיד בהתחלה,
Add Comment