ראש הממשלה; “במשך שנים רבות שימש הרב שפירא כמנהיג של ציבור גדול שעמד בשורה הראשונה של חלוציות והתנדבות במדינה ישראל” ● ועד רבני המטה להצלת העם והארץ: שר וגדול נפל בישראל ● “רֵבּ אברוּם” נפטר בחג הסוכות
הרב אברהם שפירא הובא למנוחות בהר הזיתים בליווי עשרות אלפים
עשרות אלפים ליוו בצהרים (שישי) את הרב אברהם שפירא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים, הרב שהיה הרב הראשי של ישראל לשעבר והמנהיג של הזרם המרכזי בציונות הדתית – נפטר בחג הסוכות (27.9.07), בבית החולים “שערי צדק”, ירושלים בגיל 96. מסע הלוויה החל בישיבת מרכז הרב בשכונת קריית משה והסתיים בבית הקברות היהודי העתיק שמול הר הבית.
בבוקר יום טוב ראשון של סוכות, ט”ו בתשרי תשס”ח (27 בספטמבר 2007) נפטר הרב שפירא במרכז הרפואי שערי צדק, מאז עשרות אלפי הודעות אבל פורסמו ובינהם פורסמה הודעה מיוחדת של “ועד רבני המטה להצלת העם והארץ” בה נאמר, כי שר וגדול נפל בישראל; “מרן הרב אברהם שפירא, ייזכר לדורות בזכות גאונותו העצומה בכל מכמני התורה מסירותו עד אין קץ להרבצת תורה בקרב אלפי תלמידיו שהעמידו אורה של תורה”.
“גדולתו העצומה ניכרה גם באהבת ארץ ישראל ומלחמתו נגד כל הקמים עליה. קריאתו ופסק ההלכה אליו הצטרפו מאות מפוסקי הלכה שחובה לסרב לפקודה הבלתי חוקית של גירוש יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון, הוא אחד מאבני היסוד של המשך המאבק על שלמותה ובטחונה של ארץ ישראל.”
“היום כולם נוכחים לראות כיצד מרן הרב שפירא שההלכה הייתה נר לרגליו וראייתו למרחוק צדק בפסק ההלכה. בו קבע הלכה לדורות שציווי תורתנו הקדושה היא מעל כל חוק ופקודה”.
“מרן הרב שפירא יהיה מליץ יושר בשמיים לתלמידיו וכלל ישראל ובפרט לשלמותה של ארץ ישראל ויישובי יהודה שומרון וירושלים והבאת הגאולה במהרה בימינו”.
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהיה גם הוא בין מספדיו של הרב הראשי לישראל לשעבר הרב אברהם שפירא; “אני משתתף בצערה של משפחת שפירא, בצערם של תלמידיו הרבים ורבבות מוקירי זכרו של הרב”.
“במשך שנים רבות שימש הרב שפירא כמנהיג של ציבור גדול שעמד בשורה הראשונה של חלוציות והתנדבות במדינה ישראל”,
אולמרט, הוסיף, כי; “גם שלא תמיד הסכמתי עם דעותיו של הרב, ואף התנגדתי לקריאתו לסרבנות, אין בכך כדי לפגוע באהבתו הגדולה לעם ישראל לארץ ישראל ולמורשת ישראל”.
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כ”ד באייר ה’תרע”א, 22 במאי 1911 – ט”ו בתשרי ה’תשס”ח, 27 בספטמבר 2007) רב, דיין, הרב הראשי לישראל (ה’תשמ”ג עד ה’תשנ”ג) וראש ישיבת מרכז הרב מאז פטירת הרצי”ה קוק בתשמ”ב ועד פטירתו. נחשב לדמות המרכזית בין רבני הציונות הדתית. מכונה בפי תלמידיו “רֵבּ אברוּם”.
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נולד בירושלים למשפחה ירושלמית ותיקה בכ”ד באייר ה’תרע”א (1911). אביו היה הרב שלמה זלמן שפירא, תלמיד חכם ירושלמי, שהיה נינו של הרב יעקב יהודה לעוי – מדייני ירושלים ואחד מחמשת האחים לעוי שעלו ארצה יחדיו בשנת ה’תר”ד, (1843) וכיהנו כרבני ומנהיגי היישוב הישן בירושלים. סבתו חיה מיכלא הייתה נכדת רבי משה מגיד ריבלין, מצאצאי הגאון מווילנה. היה גם דור 27 לרש”י.
בצעירותו למד בישיבת עץ חיים הירושלמית, ולאחר מכן בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין והרב יחזקאל סרנא. לאחר נישואיו הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב, ולימד בה כחמישים שנה. כבר בצעירותו היה בקשר עם גדולי הרבנים כגון החזון אי”ש, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק זאב סולובייצ’יק (הגרי”ז), והרב איסר זלמן מלצר, שהדפיס את חילופי המכתבים עמו בספרו אבן האזל.
בשנת ה’תשט”ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה’תשל”א מונה לאב בית הדין. משנת ה’תשל”ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול ובשנת ה’תש”מ נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. כעבור שלוש שנים, ביום א’ בניסן ה’תשמ”ג, (דווקא לאחר שפעל למען הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים דאז, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף) נבחר הרב שפירא לרב הראשי לישראל. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים עד לניסן ה’תשנ”ג (1993).
בשנת ה’תשמ”ב (1982), לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, נתמנה לראש ישיבת מרכז הרב לצדו של הרב שאול ישראלי. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי ישראל טאו, על רקע אידאולוגי. לאחר שנים רבות, עזבה קבוצת הרבנים ההיא את הישיבה, והקימה את ישיבת הר המור, בשנת ה’תשנ”ז(1996).
כבר בצעירותו היה בקשר עם גדולי הרבנים כגון החזון אי”ש
בזמן הסכמי אוסלו היה הרב שפירא בין מקימי “איחוד רבנים למען ארץ ישראל” שקבע שמסירת שטחים בשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה. הוא קרא לחיילים שלא להשמע לפקודות המורות למסור שטחים לנכרים. לפסק-דין זה היו שותפים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי. באותה תקופה עורר העניין פולמוס רב. בראיון שנערך עמו תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו “דתי” אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה.
בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות קרא הרב שפירא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובראיון עמו אמר, כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. רבנים רבים תמכו בפסק הלכה זה ואף הביעו זאת ב”מכתב תמיכה ברב שפירא”. בפסק הלכה מפורט שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואסור להישמע לרבנים שאינם “גדולי תלמידי החכמים שבדור”, שאם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר “רשע שוטה וגס רוח”.
לקראת שנת השמיטה ה’תשס”ח, חתם עם הרבנים מרדכי אליהו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד ויעקב אריאל על קריאה לציבור להצטרף לאוצר הארץ “התומך בחקלאים יהודים שרוצים לשמור שמיטה למהדרין”, כלשונם.
בבוקר יום טוב ראשון של סוכות, ט”ו בתשרי תשס”ח (27 בספטמבר 2007) נפטר הרב שפירא במרכז הרפואי שערי צדק. נטמן בהר הזיתים.
משפחתו
משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים מפורסמת. מלבד הרב שפירא עצמו ששימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו, שימש גם אחיו הרב שמואל שפירא כדיין בית הדין הגדול, וכן אחיינו הרב אליעזר שפירא ובן אחיינו.
הרב שפירא נישא לפנינה, הצעירה ממנו בארבע שנים, אחותו של הרב שלום נתן רענן חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי”ה) ומתלמידיו המובהקים. לרב שפירא ארבעה בנים: שלמה זלמן, הרב בנציון (המשמש כראש מכון הרצי”ה) והתאומים הרב יעקב אלעזר ששימש כר”מ בישיבה ויירש את מקום אביו כראש הישיבה, והרב שמואל צבי.
מספריו
• מנחת אברהם (ג’ כרכים) – לקט מתוך פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב שפירא.
• שיעורי מרן הגר”א שפירא – השיעורים הכלליים בתלמוד שנתן הרב שפירא בהיכל ישיבת מרכז הרב וסוכמו על ידי הרב בנימין רקובר.
• זכר יצחק (חלק א’) – ספרו של רבי איצל’ה מפוניבז’, שהוהדר על ידי הרב שפירא בצעירותו.
• עת לכל חפץ – קובץ שיחות לקראת מועדי השנה וביניהם שיחות לקראת הימים הנוראים, חנוכה ושבועות.
• מורשה – קובץ שיחות ומאמרים מחולקים לד’ נושאים עיקרים: תורה, ארץ ישראל, חינוך והנהגת הציבור. בספר מאמרים אקטואליים רבים ובהם עניני צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי התורה וחוקי המדינה וכן דברי הרב על ראשי הישיבה – הראי”ה קוק, בנו הרצי”ה והרב שאול ישראלי.
וכן יצאו מספר חוברות:
• “יומא דריגלא” – שיחות שנאמרו על ידי הרב במשך השנים בי”ג באדר יום ההספדים על הרצי”ה בהיכל הישיבה.
• “קונטרס היושבת בגנים” – על עניני הימים הנוראים וביניהם עניני תשובה ראש
