מנורה תבעה לחייב את מע”צ במלוא הרווח הקבלני לו הייתה זכאית לטענתה, על סך 5,169,000 ₪ ■ נראה שמע”ץ האמינה בכנות, גם אם באיחור, כי חובתה כנאמנה של הציבור וכאחראית על כספי הציבור, להפסיק ביצוע החוזר לאור המתכונת הלא ראויה שנקבעה במכרז.
ביהמ”ש העליון דחה ערעור איזו מנורה אהרון ושיבח התנהלותה מע”צ
ערעורה של חברת איזו מנורה אהרון בע”מ על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה בשבוע שעבר. ואלו עובדות המקרה: ביום 5.12.02, פרסמה מע”צ מכרז לביצוע עבודת סלילה בקטע שבין מחלף זכרון יעקב למחלף עתלית. חברת “איזו מנורה אהרון” זכתה במכרז הנ”ל וההצעה עמדה על סך 33,422,736 שקלים.
לאחר זכייתה של מנורה במכרז נעשה בחינה מקצועית מחודשת במע”צ אשר לאחריה הוחלט שלא לבצע את עבודות המכרז, שכן בדיקה מקצועית שנעשתה הצביעה, כי השיטה בה תבוצענה העבודות הינה יקרה מאוד וכי לאור העבודה שמדובר בכביש שנסלל לפני זמן רב, יתכן, כי בסופו של דבר יהא צורך לפרק את העבודות על מנת לשדרג את הכביש.
לפיכך, הודיעה מע”צ לחברת “מנורה”, כי החליטה שלא לבצע את עבודות המכרז.
איזו מנורה אהרון הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ותבעה לחייב את מע”צ במלוא הרווח הקבלני לו הייתה זכאית לטענתה, מביצוע מלוא עבודות נשוא המכרז. לשיטתה עמד רווח זה על סך 5,169,000 שקלים.
מע”צ השיבה וטענה שלפי תנאי הקבוע בסעיף 46 (להלן:”התנאי שבמחלוקת”) חוזה המדף הממשלתי (המהווה חלק בלתי נפרד ממסמכי ההתקשרות ע”פ המכרז), יש בכוחה שלא לבצע את עבודות המכרז ולכל היותר בהתאם לסעיף 46 לחוזה המדף, בכוחה של מע”צ לא לבצע את עבודות המכרז בכפוף לתשלום פיצוי קבוע מראש המחושב בהתאם להצעה אשר הציעה הקבלן. במקרה נשוא התובענה עמד התשלום ע”ס 671,626 שקלים.
בית המשפט קיבל את עמדתה של מע”צ ופסק, כי ביטול המכרז נעשה מסיבות ענייניות. בית המשפט פסק, כי מע”צ אשר ראתה את עצמה כנאמנה של כספי ציבור הגיעה להחלטה מקצועית לפיה אין תועלת בעבודת נשוא המכרז ולפיכך ביטלה אותן על מנת לחסוך בכספי ציבור.
חברת “איזו מנורה אהרון”, הגישה ערעור על החלטת בית המשפט. בערעור טענה “מנורה”, כי היא זכאית למלוא הרווח הקבלני הצפוי לה מעבודות המכרז.
מנורה, טענה, כי התנאי שבמחלוקת הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך דינו להתבטל. עוד טענה מנורה, כי מע”צ נהגה בחוסר תם לב בבטלה את החוזה וכי לא נתגלו נסיבות חדשות המתירות לה לעשות שימוש בתנאי שבמחלוקת.
מע”צ באמצעות עורכי דינה יואב מני ויגאל קלדס, טענה, כי החוזה אינו חוזה אחיד, שכן התקיים משא ומתן ממושך בין התאחדות הקבלנים לבין המדינה בכל הקשור לקביעת תנאי חוזה המדף הממשלתי.
עוד טענה מע”צ, כי אין מדובר בהפרה של החוזה, שכן קיימת בחוזה הוראה מפורשת המתירה למע”צ שלא לבצע את עבודות החוזה ולפיכך יש לדחות את טענת מנורה, כי מדובר בפיצוי מוסכם.
מע”צ הוסיפה וטענה, כי בית המשפט, קבע, כי ביטול החוזה נעשה משיקולים עניינים על מנת לחסוך בכספי ציבור ולפיכך יש לדחות את טענת מנורה לפיה ביטלה את החוזה בחוסר תם לב.
בית המשפט העליון קיבל באופן מלא את טענותיה של מע”צ ודחה את הערעור. בית המשפט, ציין שאף שלא חל שינוי נסיבות היה בכוחה של מע”צ לבטל את ההסכם והביטול נעשה בתום לב ובלשון בית המשפט העליון;
“בית המשפט המחוזי, ציין, כי נראה שמע”ץ האמינה בכנות, גם אם באיחור, כי חובתה כנאמנה של הציבור וכאחראית על כספי הציבור, להפסיק ביצוע החוזר לאור המתכונת הלא ראויה שנקבעה במכרז. עוד קבע בית המשפט קמא, כי ההחלטה בדבר הפסקת החוזה לא ניתנה בחוסר תם לב. דברים אלו מקובלים עלינו”.
עוד קבע בית המשפט באופן נחרץ, כי חוזה המדף אינו חוזה אחיד והוא פרי משא ומתן שנערך בין המדינה לבין התאחדות הקבלנים והבונים.
בית המשפט העליון, קבע גם שבשל העובדה שהפסקת העבודות אינה מהווה הפרה של החוזה אין לקבל את טענתה של מנורה כי עסקינן בפיצוי מוסכם.
(ע”א 2761/06, איזו מנורה אהרון – נגד מע”צ).
Add Comment