“שיגידו שאני מושחת, שיגידו מה שהם רוצים. אני יודע מי אני ואני ישן בשקט בלילה” – הרב שמעון שר, האיש החזק ביותר בפוליטיקה הנתנייתית, החולש ללא עוררין על עמדות המפתח הנדל”ניות, מציין החודש 30 שנות פעילות ציבורית.
נתניה, הרב שמעון שר ושכולם יקפצו – כך הפך הביישן שחלם להיות גרפיקאי, לדמות מפתח בפוליטיקה
למועצת העיר נתניה נכנס הרב שר לפני שלושים שנה בהוראת האדמו”ר מצאנז זצ”ל, אביו של האדמ”ור הנוכחי ולאחר שבמשך מספר שנים כיהן כאחראי על מוסדות הקריה ובהם בתי היתומים ובית החולים לניאדו המשרת כיום את תושבי העיר. “לא הייתי בכלל בכיוון הזה”, מספר הרב שמעון שר לקול השרון: “למדתי בישיבה של הרב. בכלל האמנתי, שיום אחד אעסוק בגרפיקה – תחום אותו אני אוהב עד היום ובו אני עוסק בשעות הפנאי”. הוא נכנס למועצה עם שני מנדטים, כשמאחוריו 1,500 תושבים המשתייכים לחסידות צאנז, שמרכזה הרוחני נמצא בעיר – אך מונה מעל למאה אלף חסידים המתגוררים ב-17 ערים ברחבי הארץ כאשר המרכזית שבהן ירושלים.
“בהתחלה לא האמנתי שאני אוכל להשתלב במערכת הפוליטית הזו שלא הכרתי, אבל האדמו”ר שלא האמין שצריך להיות מעורבים בפוליטיקה בכלל, חשב שאנו חייבים להיות מעורבים בעיר בה אנו חיים ולהשפיע עליה – זו גם הסיבה מדוע למרות כוחנו הרב ברחבי הארץ, השווה יותר ממנדט אחד, מעולם לא רצנו לכנסת”.
לא עבר זמן רב והרב שר הצליח, למרות פחדיו, כלשונו, להסתגל למערכת הפוליטית העירונית ומוקדי הכוח האמיתיים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הניסיון שצבר עם השנים, לצד חברי מועצה ותיקים שפרשו, תוך ניצול התכונות האישיות כזיכרון צילומי, הפכו את הרב שר לאחד המומחים המובילים בארץ לתחום התכנון והבנייה. כל ניסיון לקעקע את מעמדו, הפך תוך זמן קצר לפלופ פוליטי והפסד לצד השני.
מנגד, מאז שצאנז נכנסה למשחק הפוליטי המקומי, יודע כל ראש עיר, כי הכוח האלקטוראלי הקבוע, על-פי החלטת האדמו”ר, יבטיח את שלטונו.
כיום, כשמפלגתו “סגל” מחזיקה בארבעה מנדטים במועצה ובה חברים גם חובשי כיפה סרוגה מרגיש הרב שר, שאולי בכל זאת הצליח “לשרת את הציבור” כפי שהוא מגדיר זאת, בצורה טובה. “תראה, לא סתם קיבלתי ארבעה מנדטים ששווים 10,500 קולות – כאשר לי יש רק 1,500 חסידים בעיר. רוב התומכים שלי הם חילונים גמורים ואפילו לא דתיים לאומיים. אנחנו פועלים למען כולם וזה הסוד שלנו”. עד כאן המנטרה הפוליטית הנדרשת.
אבל לתפקיד הפוליטי אותו ממלא הרב שר, יש בנוסף צדדים לא נעימים. עם הזמן גברו השמועות אודות שחיתות וקבלת טובות הנאה, לכאורה, הקשורות בנושאים שהיו בטיפולו של הרב שר, בעיקר בנושאי בנייה ובייחוד לנוכח תנופת הבנייה יוצאת הדופן במזרח העיר וגם במרכזה. בפועל, מעולם לא נמצאה הוכחה אחת לכך.
■ כיצד יתכן שניתן למצוא קבלנים רבים בסעודות התרמה למען מוסדות קריית צאנז?
הדבר נובע מעיוורון מכוון של גורמים פוליטיים, שמשעמם להם ואין להם משהו חשוב יותר לעשות; “במוסדות טירת הילד”, אשר אינם שייכים לנו, ניתן לראות בדיוק את אותם התורמים, שמגיעים על-מנת לתרום למטרות חשובות כבתי יתומים ומוסדות בריאות שמסייעים לכל תושבי העיר וגם מחוצה לה”
■ וכיצד מתמודדים הילדים עם השמועות על אביהם או שהם כלל לא שומעים על כך?
“אני לא יודע אם הילדים שלי שומעים משהו מזה או לא, אבל הם יודעים כיצד הבית שלנו נראה: צנוע ולא יוצא דופן. אני יודע שאני ישן בשקט בלילה ושרעייתי ואני עושים את כל שאנחנו עושים למען הציבור. מי שלא עושה למען הציבור ולא נלחם לא דבק בו שום דבר”.
לרב שר שבעה ילדים, בהם שלושה בנים וארבע בנות, כאשר הגדולה שבהן נשואה ואם לילדים והקטנה בת 13. מבעד לתדמית השונה והמרוחקת יחסית מסתתר גרפיקאי, אשר בשעות הפנאי עוסק בציור, ובחובב מוסיקה המלחין שירים כמפלט מן החיים הפוליטיים.
“אני לא יודע מהיכן הגיע הרצון לעסוק בתחומים האלה, אבל זהו המפלט שלי. לא חשבתי מעולם להראות או להשמיע את מה שאני יוצר, אבל עצם העובדה שאני מסוגל ליצור גם לאחר שאני שומע סיפורים כה קשים במהלך כל שעות היום כמעט, משחררת אותי מכל הלחצים ומאפשרת לי לחזור חדש בכל יום לשרת את הציבור”.
ואכן, המקרים המגיעים לידיו של הרב האמון על מתן היתרי בנייה או לחלופין הריסת מבנים, קשים ויוצאי דופן. משפחות מרובות ילדים אשר הוסיפו ללא היתר חדר נוסף או לחילופין קבלן אשר חרג מהיתר הבנייה וממכסת הקומות שאושרה לו.
■ אם הכול כה מסודר והמבנים מאושרים על-ידך, מדוע כל המסייר במרכז העיר ובשכונות זוכה לראות מבנים בסביבה אדריכלית מן הגרועות בארץ – בשל תוספות בנייה בלתי חוקיות. אני אקצין ואזכיר את עזה…
“אני לא חושב שהעיר נראית כמו עזה או איך שקראת לזה. במידה וצריך להרוס מבנים שנבנו שלא כחוק והבונים לא מוכנים לשנות כבקשתנו, אנחנו גם הורסים כפי שעשינו בעבר וגם לפני שלושה שבועות במרכז העיר – אבל הדרך שלי היא תמיד פשרה. מי שמוכן להקשיב ולא לאיים כמו שעושים מדי פעם, יישאר עם חלק ממה שהוא בנה ועדיין לדעתי המצב סביר”.
■ אז איך אתה מסביר את היתרי הבנייה החריגים הניתנים לקבלנים בקריית השרון ובעיר ימים, בעצם, כמעט, בכל פרויקט בנייה בעיר?
“אני אולי לא מפרסם את מה שאני עושה, אבל נפגשתי עם התושבים בקריית השרון, מספר פעמים, כדי להבין בדיוק היכן הבעיה ובאמת הצלחנו לטפל בחלק מהנושאים. ואולם, כל הטענות על בנייה מוגזמת הן לא נכונות. כל מה שאנחנו עושים נמצא בפיקוח של וועדות מעלינו. בסופו של דבר, אם יש בעיות, הם יכולים לא לאשר את התיק ודבר כזה לא קרה יותר מדי פעמים”.
■ הרי אין זה סוד, שמקרים רבים של בנייה לא-חוקית אושרו בדיעבד בחזקת “להכשיר את השרץ”
“תקרא לזה איך שאתה רוצה, אני מאמין בפשרה – כל עוד אינה נוגדת את דבר החוק והחוק מאפשר זאת”. קריית צאנז, הפועלת בעיר חוגגת גם היא 50 שנה להיווסדה. למרות הכול, תנופת הבנייה הניכרת בכל חלקי העיר פסחה עליה. פרט לשניים שלושה בניינים שנבנו בעשור האחרון, לא ניתן כמעט להבחין במבנים חדשים הנמצאים בסמוך לבנייני “הרכבת” בהם מתגוררים החסידים.
הקריה שלנו מאוד צעירה כיום ולמרות זאת מונה עדיין 1,500 תושבים שהחליפו את הדור הוותיק שהגיע הנה לפני 50 שנה. האדמו”ר הנחה אותנו לצניעות”.
לא סתם קיבלתי ארבעה מנדטים ששווים 10,500 קולות – כאשר לי יש רק 1,500 חסידים
מנגד, קשה להחטיא את מה שאמור היה לשמש כמרכז ספורט לצפון העיר הממוקם בשכונת צאנז, חלקו ממימון הסוכנות היהודית, כשבפועל משמש המבנה לכנסים. אומנם, בשנות התשעים כמעט והוגש על הנושא בג”צ מטעם סיעת מרץ המקומית שבינתיים הספיקה להתאייד, אך בפועל לא עזר דבר: אולם הספורט, הוקם. כך גם לגבי תקצוב מוסדות קריית צאנז בסכום בן מיליוני שקלים מדי שנה מתקציב עיריית נתניה.
“תראה”, מסביר הרב שר: “מדובר בהסכם היסטורי שנעשה עם קהילת צאנז, שבניגוד לתושבים בעיר, לא נהנית משירותים רבים הניתנים בעיר הזו – בגלל המבנה שלה. מדובר בהסכמים חוקיים וכל עוד אינם מפריעים לאיש, מלבד מדי פעם לפוליטיקאים המבקשים להרוויח כותרת בעיתון, מדוע שישונה הסטאטוס-קוו?
אשאל אותך שאלה: האם 160 מתנדבי זק”א והמשמר האזרחי החיים בקריית צאנז ומסיירים ופועלים בכל רחבי העיר נתניה, עניינו את אלה הטוענים נגד ההסכם ההיסטורי? ואל תשכח שחלק ממוסדות צאנז זה המרכז הרפואי לניאדו המשרת את כלל האוכלוסייה”.
■ אתה לא נעלב שהעירייה מנסה להסתיר את הבניינים שלכם באמצעות שיחים ועצים בגלל המצב?
“ברור שצריך לשפץ, אבל לתושבים בצאנז אין יכולת לבנות או לשפץ. בכלל, העירייה לא יכולה להסתיר אותנו ואני לא נעלב בכלל, כי כל מי שמגיע לבית החולים, יודע איפה ואיך אנחנו גרים וזה מה שמאפיין אותנו. צניעות”.
■ ומה לגבי ראש עיר, אתה מסוגל לראות א
Add Comment