ח”כ גבאי; “בבריאות כבר יש שתי מדינות לשני עמים, מדינת העשירים ומדינת העניים, ותושבי הפריפריה והדרום אינם זוכים לאותה רמת רפואה כמו במרכז” * ממליץ לבטל אגרת ביקור אצל רופא ברפואה מונעת, או של חולים כרוניים, נכים, מוגבלים ומקבלי הבטחת הכנסה.
תינוקות עניים מתים יותר, ולא בעיר תל אביב. ח”כ גבאי
המדינה משקיעה פחות במוסדות הבריאות שבפריפריה, בתקציב, במיטות לאשפוז ובמספר הרופאים, וגם תמותת התינוקות גדולה יותר בפריפריה מאשר בערים הגדולות. כך עולה ממחקר חדש, שערך מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, אשר נחשף אתמול בדיון בכנסת.
ע”פ המחקר אותו ערכו פרופ’ ליאון אפשטיין והד”ר טוביה חורב, אזרחים מחמישיון התחתון מועדים יותר לחלות בסוכרת, ורוב העניים והאזרחים דוברי הרוסית אינם מכירים את זכויותיהם הרפואיות, והוא גם אינו זמין להם.
המחקר, שנחשף אתמול בישיבת השדולה החברתית בכנסת, ביוזמת ח”כ אלי גבאי (האיחוד הלאומי – מפד”ל), ממליץ לבטל אגרת ביקור אצל רופא ברפואה מונעת, או של חולים כרוניים, נכים, מוגבלים ומקבלי הבטחת הכנסה.
מאידך המחקר ממליץ להנהיג השתתפות עצמית בטיפולי פוריות לילד שני, ולחייב את נותני השירות העיקריים בהגשת שירותי תרגום מקצועיים “בזמן אמת”, כדי לייעל את התקשורת בין מטפלים למטופלים.
ח”כ גבאי, אמר, שמתברר, כי; “בבריאות כבר יש שתי מדינות לשני עמים, מדינת העשירים ומדינת העניים, ותושבי הפריפריה והדרום אינם זוכים לאותה רמת רפואה כמו במרכז”.
בבריאות כבר יש שתי מדינות לשני עמים, מדינת העשירים
המחקר, העלה עוד, כי גם ההחלטות במערכת הבריאות, אינן מתקבלות באופן מתוכנן ועקבי אלא מזדמן.
לדברי אפשטיין וחורב על הממשלה חייבת, להכיר בכך שיש אי-שוויון במערכת הבריאות, וחלוקת התקציב הממשלתי לקופות החולים צריכה להיות ע”פ הישגים בתחומים קריטיים, כמו; סוכרת, יתר לחץ דם, אי-ספיקת לב כרונית, השמנת יתר חולנית, ומומים מולדים.
הישגי הקופה בהתמודדות עם התחלואה בקרב אוכלוסיות היעד ייבחנו בתחילת התהליך וייקבעו כנקודת המוצא.
בישיבת השדולה החברתית השתתפו נציגי הסתדרות הרפואית, הסתדרות הפסיכולוגים, הארגון החברתי ’במעגלי צדק’, וארגוני נכים וחולים, ובה הוחלט כי ח”כ גבאי, יו”ר השדולה, ידרוש משר הבריאות ויו”ר ועדת הכספים להתייחס למחקר, ולבחון מקרוב את אימוץ המלצותיו.
המחקר – גישות לצמצום פערים במערכת הבריאות
במבט ראשון ניתן להתרשם, כי מערכת הבריאות במדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם המערבי. תוחלת החיים של גברים בישראל 77.6 שנה והיא גבוהה מן הממוצע במדינות ה-OECD (למעשה רק במספר קטן של מדינות גברים זוכים לחיים ארוכים יותר – איסלנד 79.0, יפן 78.6, שבדיה 77.9, וכן אוסטרליה ושווייץ – 77.8). גם רמתה של תמותת תינוקות בישראל לאלף לידות חי, הנמצאת בשיפור מתמיד, דומה לממוצע ה-OECD. בתשתית כוח האדם בתחום הרפואה בישראל – המשאב החשוב של המערכת – ישראל בולטת בשיעור הגבוה של רופאים לאלף נפש כ-3.4, לעומת 2.2 בבריטניה, 2.1 בקנדה, 3.1 בהולנד, ו-3.4 בצרפת (ממוצע OECD עומד על 2.8).
לכאורה, חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בישראל הביאה להכרה, לפחות במישור ההצהרתי, במחויבותה של המדינה לפעול לצמצום הפערים בבריאות. מחויבות זו משתמעת מהמשפט הראשון של החוק – “ביטוח בריאות ממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית”.
המגמות הכלליות במשק הישראלי, שהובילו בשנים האחרונות להקטנת המימון הציבורי ולצמצום המעורבות הממשלתית, לא פסחו גם על מערכת הבריאות והובילו להעמקה ניכרת של אי-השוויון בתוכה. זאת, למרות, שקיימת היום הסכמה רחבה למדי על הצורך במעורבות ממשלתית במערכת הבריאות. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהיה אמור לתרום באופן משמעותי להגברת הסולידריות החברתית, עבר שינויים רבים ובחינה של מערכת הבריאות מגלה, עד כמה בריאות טובה בישראל איננה נחלת הכלל, וכי קיימים פערים עמוקים ביותר בין קבוצות האוכלוסייה.
מצב זה משקף למעשה את מצבה של ישראל גם בהיבט הכלכלי-חברתי הכולל – כלומר, צמיחה כלכלית במשק שמפירותיה נהנים מגזרים מצומצמים.
2. תיאור הבעיה
ניתן להמחיש את הפערים בשירותי הבריאות בכל אחד מההיבטים המאפיינים אותה – התשומות המושקעות בה, התהליכים והתפוקות.
תשומות. להלן כמה דוגמאות לתשומות נמוכות בפריפריה (דרום או צפון) בהשוואה לשאר אזורי הארץ: שיעור המיטות הכלליות לנפש בדרום הארץ הוא הנמוך ביותר (1.50 בדרום לעומת 2.66 בתל-אביב ו-2.70 בחיפה); גם שיעור עמדות הדיאליזה – 3.2 ל-100,000 נפש בדרום לעומת 8.0 במרכז ו-12.3 בחיפה. עמדות לרפואה דחופה בדרום – 6.4 ל-100,000 נפש לעומת 15.2 בתל-אביב, 25.6 בירושלים ו-20.4 בחיפה.
גם בתחום תשתיות כוח אדם רופאים קיים פער בין הפריפריה למרכז – שיעור הרופאים ל-1,000 נפש בתל-אביב (המחוז בו שיעור הרופאים לנפש הוא הגבוה ביותר) עומד על 4.7 לעומת 2.2 בצפון (המחוז בו השיעור הנמוך ביותר).
תוחלת החיים הנמוכה ביותר בישראל נמצאה ביישובים בדרום, בנפת באר-שבע (אשדוד, אשקלון, באר-שבע). הפער בין היישוב עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר ליישוב עם התוחלת הנמוכה ביותר הוא 8 שנים. אמנם תוחלת החיים של האוכלוסייה הערבית והיהודית גם יחד במגמת עלייה, אולם קצב ההתקדמות שלהן שונה והפערים הולכים ומתרחבים – תוחלת החיים של גברים ערביים היא 74.5 לעומת 77.9 בקרב גברים יהודיים.
קיימים פערים בין אזורי הארץ השונים גם בשיעור תמותת תינוקות ל-1,000 לידות חי, וכן פערים ניכרים לפי השכלת האם (2.8 בקרב נשים בעלות 16 שנות לימוד ומעלה לעומת 12.8 בקרב נשים שהשכלתן נמוכה מ-4 שנות לימוד). גם בתחום זה קיימים פערים לפי אזור המגורים – בדרום הממוצע הוא 7.6 פטירות, לעומת 3.3 במרכז ו-3.1 בתל-אביב.
בהשוואת שיעור החולים בסוכרת בקבוצות גיל 45-54 – נמצא, כי בקרב האוכלוסייה החלשה (המוגדרת על פי שיעור מקבלי פטור מתשלום השתתפות עצמית) השיעור הוא 12.7 אחוז לעומת 4.8 אחוזים בקרב האחרים, ובגיל 55-64 – שיעור החולים בקרב האוכלוסייה החלשה הוא 20.6 אחוז לעומת 10.1 אחוזים בקרב האחרים. אי-השוויון בין קבוצות ההכנסה משתקף לא רק בשיעורי הימצאות המחלה אלא גם בשיעור חולי הסוכרת שאינם מאוזנים. כך לדוגמא, בקרב אוכלוסייה חלשה כלכלית בקבוצת גיל 45-54, כאשר 31 אחוז אינם מאוזנים לעומת 23 אחוז בקרב האחרים באותה קבוצת גיל.
בכל הקשור להתנהגות בריאותית קיימים פערים רבים. לדוגמא פערים בשיעורי העישון בקרב גברים יהודיים לפי השכלה – אצל גברים, שהשכלתם מתחת ל-12 שנות לימוד, השיעור הוא 43.5 אחוז לעומת 23.7 אחוז אצל בעלי 12 שנות לימוד ומעלה. בנוסף לכך, שיעור העישון הכללי בקרב גברים יהודיים מגיע לכדי 28.5 אחוז (מתוקנן לגיל) בהשוואה ל-40.9 אחוז בקרב גברים ערביים.
גם בבחינת שיעור הנשים בנות 74-50 שעברו ממוגרפיה בשנתיים האחרונות נמצא פער ניכר גם בין שיעור ההיענות לביצוע ממוגרפיה: 70 אחוז בקרב נשים יהודיות לעומת 47.6 אחוז בלבד בקרב נשים ערביות.
סוגיית המימון: המימון הציבורי הצטמצם לאורך השנים וההוצאה הפרטית על שירותי בריאות כיום גבוהה יחסית למדינות מערביות אחרות. משקי הבית ממנים כיום כ-31 אחוז מההוצאה הלאומית על בריאות מעבר לתשלום מס הבריאות. שיעור זה גבוה כשלעצמו אולם גם כאן יש להוסיף את אי-השוויון בין קבוצות ההכנסה. ההוצאה של משק הבית על בריאות מהווה 5.1 אחוזים מסל התצרוכת הכללי של המשפחה.
שיעור זה נמצא גם הוא במגמת גידול. ההוצאה של משק הבית בחמישון ההכנסה העליון גבוהה פי 2.7
