היום הזה לפני 40 שנים: פרצה מלחמת ששת הימים (5- 10 ביוני 1967) בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה. ב-7 באפריל אירעה בדרום הכנרת, תקרית על רקע עיבוד חקלאי ובמהלכה הופלו שישה מטוסי מיג סוריים. הפגיעה ביוקרה הערבית היתה קשה והתעורר חשש לגורל המשטר בדמשק, במיוחד לאור האזהרה שהשמיע הרמטכ”ל דאז יצחק רבין.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל| כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
סוריה, טענה, כי ישראל, מרכזת כוחות בגבול וברית-המועצות, המשיכה להפיץ בדוּתה זו והעבירה אותה כמידע מוסמך אל מצרים תחת שלטונו של גמאל עבד אנ-נאצר שליט מצרים, שנענה לקריאתה של סוריה ול”בחישתה” של ברית המועצות.
נאצר, הזרים כוחות לחצי האי סיני, לאורך הגבול שבין ישראל למצרים; מספרים: 7 דיוויזיות, בהן שתי דיוויזיות שריון. מספר הטנקים שהגיעו לסיני היה קרוב ל-1,000. מכאן החל להתגלגל כדור האש שלא ניתן לעוצרו עד לפרוץ מלחמת ששת הימים (5- 10 ביוני 1967) בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה.
בישראל, התגבשה ההערכה, כי למרות החומרה של סגירת מצרי טיראן (המשמשים מעבר ימי למפרץ אילת), הסיכון הממשי נובע מריכוז הכוחות המצריים בסיני, משיתוף הפעולה של מצרים עם סוריה, ומהתלכדות העולם הערבי סביב מצרים – לרבות ירדן, שחתמה ב-30 במאי על הסכם הגנה עם מצרים והעמידה למעשה את צבאה תחת פיקוד מצרי.
פתרון מדיני לא נראה באופק, הסכנה שבהתקפה ערבית יזומה הייתה ברורה, והתגבשה ההכרה, כי אין מנוס מנקיטת יוזמה.
ב-1 ביוני 1967, הוקמה ממשלת ליכוד לאומי ומשה דיין קיבל את תיק הביטחון מידי ראש הממשלה מר לוי אשכול. ב-4 ביוני, קיבלה הממשלה את ההחלטה לצאת למלחמה, וב-5 ביוני יצא צה”ל לסכל את האיום על ישראל.
חיל האוויר הישראלי, משמיד את חיל האוויר המצרי: בשעה 07:14, נתן את האות מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, להפעלת תוכנית “מוקד“.
בזה אחר זה תקפו מטוסי חיל האוויר והותירו אחריהם הרס של מטוסי “סוחוי“, “מיג“, “אילושין” ו”טופולב“. גם מסלולי הטיסה נפגעו קשה. המערכה האווירית הוכרעה: 197 מטוסים מצריים ב-11 שדות תעופה הושמדו תוך דקות. שישה שדות תעופה ושמונה תחנות מכ”ם הוצאו מכלל פעולה.
ב-09:34 החל גל התקיפה השני, ובו הושמדו על הקרקע 107 מטוסים מצריים נוספים.
בשעה 08:15 הודיע אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, לשלושת מפקדי האוגדות של חזית הדרום את מילות הקוד המיוחלות: “סדין אדום”. יחידות השירון, קיפלו את רשתות ההסוואה והחלו לנוע מערבה, לסיני.
האוגדה הצפונית בפיקודו של האלוף ישראל טל, שהתבססה בעיקר על חטיבה 7 המשוריינת וחטיבת הצנחנים, כבשה את מתחמי רפיח והתקדמה לכיוון אל-עריש. השליטה האווירית אפשרה לשריון להתקדם ללא חשש.
אוגדה בפיקודו של האלוף אריאל שרון, תקפה בשעות הלילה את מתחם אום קטף, שנחשב למתחם המבוצר ביותר של המצרים בסיני.
אוגדה שלישית בפיקודו של האלוף אברהם יפה, פרצה למתחמי ביר לחפן. שלוש האוגדות עמדו במשימות שהוטלו עליהן. חוסיין מלך ירדן, שהלך שולל אחר דבריו של נשיא מצרים והאמין שישראל מתמוטטת, החליט להצטרף למלחמה.
ב-09:45, פתח צבא ירדן באש על ירושלים ועל יישובים נוספים לאורך הגבול. מאות פגזים נפלו בירושלים. בשעות הצהריים כבשו חיילים ירדנים את ארמון הנציב, ששימש בסיס לכוחות האו”ם.
פגזים ירדניים, נפלו גם בקיבוצי עמק בית שאן, כפר סבא, כפר סירקין, לוד, רעננה ובתל אביב. בשעות הצהריים החלו מטוסי חיל האוויר להפציץ שדות תעופה בירדן, בסוריה ובעירק.
הושמדו 50 מטוסים סוריים, 30 ממטוסים ירדניים ו-10 מטוסים עיראקיים. אחרי הצהריים, כבשו חיילי החטיבה הירושלמית את ארמון הנציב.
ההפגזות הירדניות על ירושלים התחזקו, והמטכ”ל, החליט להורות לחטיבה 55, חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור, לעלות לירושלים.
למידע לצורך ידיעה זו, נסתייענו באדיבות דובר צהל.
Add Comment