אמר ר’ שמואל בר נחמני: מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות. אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית – אל תאמן, שנאמר: “בונה ירושלים ה’”, ואחר כך “נדחי ישראל יכנס”.
לרגל יום ירושלים ה-40 אגדות על ירושלים
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופיה של ירושלים. ויש לה גם אגדות לא פחות מרתקות; אמר רבי חנינא בר פפא: ביקש הקדוש ברוך-הוא לתת את ירושלים במידה, שנאמר: “ואומר אנה אתה הולך, ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה – רחבה וכמה ארכה”. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו-של-עולם, הרבה כרכים של אומות-העולם בראת בעולמך ולא נתת מדת אורכם ומדת רוחבם, וירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה, אתה נותן בה מידה! מיד “ויאמר אליו: רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב, ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה”.
תלמוד בבלי, בבא בתרא עה, עא.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
“לקצבי הרים ירדתי— אל היכל קדשך” – מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים היא עומדת
פרקי רבי אליעזר י’.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אין לך יופי כיופיה של ירושלים
תלמוד בבלי קידשין מט, עא. אבות דרבי נתן כח.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
עשרה חלקים יסורים בעולם – תשעה ביהודה ואחד בכל-העולם
עשרה חלקים של גבורה בעולם – תשעה ביהודה ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חכמה בעולם – תשעה בירושלים ואחד בכל-העולם.
עשרה חלקים של תורה בעולם – תשעה בירושלים ואחד בכל–העולם.
אמר ר’ יהושע בן לוי: “ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו” – עיר שהיא עושה כל – ישראל חברים.
תלמוד ירושלמי חגיגה פ”ג, ה”ו.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר ר’ יוחנן: כל נביא שלא נתפרש שם עירו – ירושלמי היה.
איכה רבא פתיחתא.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
שנו רבותינו: אבן טוען היתה בירושלים: כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סמנים ונוטלה.
תלמוד בבלי, בבא מציעא, כ”ח, ע”ב.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר ר’ יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה?
שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת “משוש כל הארץ” ומשחרבה ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ. וכשיבנה הקדוש ברוך-הוא הוא את ירושלים הוא מחזיר לתוכה את כל השמחה, שנאמר: כי נחם ה’ ציון…. ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה”.
שמות רבא נב.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלוח היה מוציא מים כאיסר, אמרו: נרחיבנו וירבו מימיו, הרחיבוהו ונתמעטו מימיו, חזרו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה.
תלמוד ירושלמי סוכה פ”ה, ה”ו.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר ר’ יהודה: עצי ירושלים של קנמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהם ריחם נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא משתיר אלא כשעורה ונמצא בגנזי צמצמאי המלכה.
תלמוד בבלי, שבת, ס”ג, ע”א.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר ר’ שמואל בר נחמני: מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות. אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית – אל תאמן, שנאמר: “בונה ירושלים ה’”, ואחר כך “נדחי ישראל יכנס”.
תנה”ק נח.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר ר’ יוחנן: עתידה ירושלים לעשות מטרופולין לכל הארצות.
שמות רבא כ”ג.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר: צר לי המקום
שיר השירים רבא ז’.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
אמר לו רב נחמן לרב יצחק: מהו שנאמר ” בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר”? – משום שבקרבך קדוש לא אבוא בעיר? אמר לו: כך אמר ר’ יוחנן: אמר הקדוש-ברוך-הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
וכי יש ירושלים למעלה?
הן, שנאמר: “ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו”.
תלמוד בבלי תענית, ה’, ע”א.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
ר’ הונא בשם ר’ יוסי: בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה היו מציעין לו קתדרה לישב עליה, בשביל לשמוע חוכמתו.
איכה רבה, א’.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופיה של ירושלים.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מט’ ע”ב.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
הכותל המערבי
מספרים, שבמשך שנים רבות היה מכוסה אשפה, עד שבא הסולטאן התורכי סולימאן, בונה חומות ירושלים, וציווה לגלותו. רבי אליעזר נחמן פואה מספר בשנת 1540 בקירוב: “הוגד לי שבימי שולטאן סולימאן לא היה נודע מקום בית המקדש וציווה לחפש אותו. ויהי היום, האיש הממונה על המלאכה הזאת אחרי שנתייאש מלבקש ולשאול, ראה אישה באה ובראשה סל זבל ויאמר לה: מה זה בראשך? – ותאמר: זבל!
ולהיכן את מוליכו? – אמרה: למקום פלוני, אמר לה: מאיזה מקום את? – אמרה לו: מבית לחם. אמר לה: ומבית לחם עד למקום הזה אין אשפה? – אמרה לו: קבלה היא בידינו שכל מי שמוליך מעט זבל באותו מקום מצווה הוא עושה… וציווה אנשים רבים להסיר הזבל מהמקום ההוא…. ויגל את מקום המקדש…. וציווה….. לרחוץ את הכותל במי שושנים”.
אגדה עממית מספרת: בימי קדם חולקה עבודת בניין בית המקדש בין שדרות העם השונות. הכותל המערבי נפל בגורל העניים. הללו הקימוהו בעמל רב, כי לא יכלו לשכור פועלים לעזרתם. כאשר התחיל חורבן המקדש בידי שונאים מתפרצים, ירדו מלאכי עליון, פרשו כנפיהם על פני הכותל ואמרו: אין הכותל הזה, עמל עניים, חרב לעולם.
מתוך “אגדות ארץ ישראל”, זאב וילנאי.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
סתוונית ירושלים
לאחר שגורשו מגן העדן, הגיעו אדם וחווה למקום שומם ועזוב, שאין בו לא עצים ולא פרחים. והיו יושבים על הארץ ובוכים. מדמעותיהם, צמח לו הפרח העולה ראשונה בכל מקום, הלא הוא הסתוונית.
יצאה בת קול ואמרה: “במקום בו צמח פרח ראשון ויפה זה, ראוי הוא שיבנה בו בית המקדש”.
מאז, נקרא הצמח “סתוונית ירושלים”.
עממי.
JerusalemTale_430X32k-n_16-5-07_01.jpg
מקומו של בית המקדש / אגדה ערבית
לפני שנים רבות
(אין זה סיפור חדש!)
בלב ירושלים
עמד בית-המקדש
אך מדוע נבנה בית-המקדש
דוקא במקום שבו עמד?
על כך מספרים הערבים
ספור עתיק ונחמד:
חלקת שדה היתה בירושלים.
חלקה קטנה,
שהיתה מעובדת בידי שני אחים
עובדי-אדמה
(פאלחים)
האח הבכור היה נשוי
ואב לילדים שלושה.
והצעיר?-
רווק, ללא אישה.
כל כל השנה עבדו שניהם קשה בשדה.
ועם תום הקציר
חילקו את היבול שווה בשווה:
ערימה לזה –
וערימה לזה.
בלילה,
אחרי שסידרו את שתי הערימות בעזרת הקילשון
שכבו שני האחים בגורן לישון.
התהפך האח הצעיר על משכבו
ואמר בלבבו:
“אחי הבכור – הוא בעל משפחה.
עליו להאכיל אישה ןילדים.
אבל אני – רווק.
אין זה צודק, שהיבול נחלק לחלקים שווים.
לי גם בחצי די!”
קם האח הצעיר בשקט, בחשאי
והעביר מן הערימה שלו
כמה מן האלומות
לערימת אחיו
(ששכב ועיניו עצומות)…
עברה שעה…
נעור
האח הבכור.
ובלבבו חשב:
“אני נשוי, ויש לי עכשיו
ילדים, שיעזרו לי כשאהיה זקן.
אחי? הוא עדיין רווק, המסכן.
מי יעזור לו בזיקנתו?
ודרוש לו כסף, לבנות את ביתו,
וגם למצוא לו אישה כלבבו.”
קם האח הבכור בשקט ממשכבו,
נטל שיבולים מן הערימה שלו
והעביר אותן סביב –
לערימת אחיו.
ובאותו הלילה
– כך מספרים הסיפורים ההם –
לא יכול שלמה המלך להרדם.
כי לא הצליח להחליט במפורש
באיזה מקום בדיוק
יבנה את בית-המקדש.
התהפך על משכבו, ולא הצליח לישון.
עד אשר קם ויצא בחצי הלילה מן הארמון
לשוטט בעיר.
היה זה ליל ירח בהיר,
והוא הגיע לאותו שדה,
שבו ישנו שני האחים
הפאלחים.
עמד בשקט מן הצד.
ראה כיצד
נוהגים שני האחים זה בזה.
וחש:
כאן,
במקום הזה יבנה בית המקדש.
וכך היה…
מאז חלפו הרבה-הרבה שנים.
בית-המקדש היפה חרב
ונשאר רק כותל אחד,
מצד מערב.
אך נתפלל
שיום אחד בהיר
שוב, באותו מקום
ובאותה העיר,
נרגיש בידידות ואהבה מלב שלם
כמו בין שני האחים
הפלאחים
ההם.
J
Add Comment