בניגוד למדינות המפותחות, ההוצאה הציבורית בישראל ובמיוחד ההשקעה, היא פרו-מחזורית: שיעור עלייתה גבוה בתקופות גיאות ומתון בתקופות שפל • לאחר תכנית הייצוב של 1985 גברה הנטייה של המדיניות הפיסקלית לפעול באופן אנטי-מחזורי.
ההוצאה הציבורית בישראל, ובמיוחד ההשקעה, נוטות לעלות בשיעור מהיר בתקופות גיאות ובשיעור מתון בתקופות שפל
ההוצאה הציבורית בישראל, ובמיוחד ההשקעה, נוטות לעלות בשיעור מהיר בתקופות גיאות ובשיעור מתון בתקופות שפל. זאת בניגוד להתפתחות במדינות המפותחות, שבהן הממשלה פועלת בצורה אנטי-מחזורית במטרה למתן את ההשלכות של התנודות המגזר העסקי על הציבור. כך עולה ממחקר שערכו פרופ’ יוסי זעירא מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים וד”ר מישל סטרבצ’ינסקי ממחלקת המחקר של בנק ישראל.
המחקר בחן את התגובה של ההוצאה הציבורית ורכיביה ושל הגירעון הציבורי ביחס למחזורי העסקים, ובפרט, האם המדיניות היא אנטי-מחזורית, כמקובל במדינות המפותחות.
מחקרים אחרים הראו, כי לאחר יישום הסכם מאסטריכט הגבירו הממשלות האירופיות את נטייתן להגדיל את ההוצאה בתקופות שפל ולמתן אותה בתקופות גאות. זאת בניגוד למדינות הלא-מפותחות, שבהן ההוצאה הציבורית מנוהלת באופן פרו-מחזורי.
מאחר שהתפתחות המסים קשורה ישירות להתפתחות התוצר, ניתן לצפות, כי הגירעון יתנהג באופן אנטי-מחזורי – כי בתקופות שפל/גאות התוצר ירד/יעלה, ועמו ההכנסות ממסים, ובהתאם לכך נצפה לעלייה/ירידה של הגירעון הציבורי. לכן מקובל בעולם לראות בהתנהגות הגירעון מדד בסיסי להתנהגותה של המדיניות הפיסקלית ביחס למחזור.
המחברים מצאו, כי בישראל הגירעון הציבורי נוטה לפעול באופן אנטי-מחזורי אולם במידה מתונה בלבד, וכי נטייה זו גוברת בתקופות שפל.
עוד נמצא במחקר, כי הנטייה לפעול באופן אנטי-מחזורי גברה לאחר תוכנית הייצוב של 1985. בעקבות יישום התוכנית התחזקה מאוד המשמעת הפיסקלית של הממשלה הרחבה, והדבר אפשר להקטין בשיעור חד את משקל החוב הציבורי בתוצר.
על פי הבדיקה המוצגת במחקר אפשרה המשמעת הפיסקליות להגביר את העוצמה בה מבצעת הממשלה מדיניות פיסקאליות אנטי-מחזורית, אף כי גם לאחר שיפור זה טרם הושג דפוס ההתנהגות המקובל במדינות המפותחות.
המחברים, מסיקים מממצאים אלו, כי ישראל נמצאת בתהליך מעבר ממדיניות פרו-מחזורית, הנהוגה במדינות הלא – מפותחות, למדיניות אנטי-מחזורית, המקובלת במדינות המפותחות.
למחקר המלא – לחץ כאן
