דוח נציב הרשות השניה

radyo_tv_002.jpg

תקציר דו”ח נציב התלונות של הרשות השנייה לשנת 2001

בשנת 2001 חלה עלייה של 38% התלונות שנשלחו אל נציב התלונות של הרשות השנייה (972 תלונות לעומת 703 תלונות בשנת 2000). מדובר בחלק ממגמת עלייה מתמשכת במספר התלונות המגיעות לנציב במהלך השנים האחרונות (עלייה של 80% במספר התלונות ב- 2000 לעומת 1999). ככל שניתן לומר עפ”י הנתונים המצטברים למחצית שנת 2002, מוערך שיעור גידול התלונות בשנת 2002 ב- 100% לעומת 2001.

430_tavla_00.jpg

גידול זה במספר התלונות מאפיין את כל התחומים ונכון לגבי כל ארבעת זכייני הטלוויזיה. התפלגות התלונות בשנת 2001: “רשת” – 431 (30%), “קשת” – 357 (24%),”טלעד” – 404 (28%), חברת החדשות של ערוץ 2 – 178 (12%), הטלוויזיה החינוכית – 20 (1%), רשות – 75 (5%).

430_tavla_02.jpg

התפלגות התלונות לפי זכיינים בשנת 2001

Image3.gif

בחינת סוגי התלונות לשידורי הטלוויזיה מעלה, כי חלה עלייה משמעותית בשיעור תלונות, שהופנו לחדשות ערוץ 2, שעיקרן אופיים של שידורי החדשות. כמו כן, חלה עלייה בתלונות אודות תוכן התכניות ובעיקר בנושאים כמו סקסיזם ואלימות.

נשים לב, כי למרות הגידול במספר התלונות מרביתן “טופלו לגופן”. כלומר, נמצאה השפה המשותפת וההידברות בין המתלונן לזכיין, עובדה שהיא בבחינת אסטרטגיית עבודה המעדיפה את ההידברות על הצורך לקבוע, כי תלונה “צודקת” או “לא צודקת” ( 71% מן התלונות טופלו לגופן לעומת 52% בשנת 2000). בהקשר זה נציין כי, מספר התלונות “הצודקות” ירד ל – 13% לעומת 18% בשנת 2000. הסיבה לפער זה מוסברת על ידינו, כאמור, במאמץ המיוחד של הנציב לנסות ולהפגיש בין המתלונן לבין הזכיין וליישב את הבעיות על ידי הבהרת כוונות ולאו דוקא על ידי חיפוש אחר “הצדק המוחלט”.

יש להטעים, כי חלק מן התלונות הצודקות נמצאו ככאלה על ידי הזכיין דבר שלא חייב בהכרעת הנציב אלא רק בירור העובדות.

דוח נציב התלונות מטעים, כי אם כמות התלונות הולך ומתקרב ל- 2000 תלונות בשנה, הרי מדובר בשיעור גבוה ביחס לתלונות המגיעות, למשל, לנציב התלונות שליד נציב שירות המדינה וגורמים מקבלים בארגונים ציבוריים. כמות כזו של תלונות מצביעות על מידה של רמת עירנות הציבור ותגובה של “צרכנות תקשורת עירנית”.

למרות האמור לעיל, קובע הנציב, כי הציבור הישראלי עדין לא פיתח שיטות וכלים שעניינם בהגברת המודעות ועמידה על תנאים כצרכן.

במבוא נרחב לדוח מטעים הנציב את גישת העבודה המתחייבת על פי השקפתו במה שהוא מכנה דמוקרטיזציה של התקשורת. הוא גורס, כי חברה אזרחית מושתתת על מרכזיותו של האזרח המודע, הפעיל המחוייב. לתוכה יוצק האזרח ערכים ופעילויות כגון חופש התארגנות, וולנטריזם ותקשורת הוגנת. חברה אזרחית מאופיינת בהתארגנויות וולנטריות של עמותות המעניקות שירותים חברתיים ומאופיינת גם במעורבות חברתית של ארגונים עסקיים. התארגנויות כאלה מקנות משקל חשוב לייצוג הפעיל של הציבור ולשיתופו בחיי החברה, ובתוך כך על השפעה על התקשורת.

לתקשורת האלקטרונית יש כוח והשפעה מיידית, שאין כמעט לשום מערכת אחרת בחברה המודרנית. אך יכולתם של אזרחים וארגונים חברתיים להיות שותפים בתהליך זה מצטמצמת מיום ליום היות והתנאים של “שוק חופשי” במדינה דמוקרטית מאפשרים לתקשורת הדיגיטלית מרחב פעילות שהוא מעבר לשליטה של המנגנון המדינה הפורמלי.

הנציב מטעים, כי היעדרו של דיאלוג זה מחליש מאוד את מעורבות הציבור בעתיד התקשורת. “הצבור הוא החוליה החלשה בשרשרת הכוללת את המדינה והשוק, ולכן ישנה סכנה שהאינטרסים הציבוריים ישחקו”. כדוגמא, מטעים הנציב את חולשת מערכת חדשות ערוץ 2 בסיקורם של נושאים חברתיים וכלכליים המסוקרים באופן שמחייב שימת לב.

הנציב מבקר את הארגונים החברתיים, שאינם ערים למעמדם מול העוצמה של התקשורת, ומעדיפים לובי בכנסת ובממשלה על מעורבות ממשית בקביעת מדיניות התקשורת. לטענתו, גישה זו תדרדר את הטלוויזיה המסחרית לכדי “אפיום להמונים” במקום לעסוק בשאלות המעסיקות את השיח הציבורי.

הנציב קורא ליצירת אמנה, שתגדיר את “מרחב השיח הציבורי ורוחו ואת היחסים בין כל גורמי שוק התקשורת.” לדעתו, קולו של הציבור לא נשמע ואין הוא מעורב בעתיד התקשורת האלקטרונית, הגם שהוא לקוח הקצה.

בהקשר זה הוא מטעים, כי הסתייעות בנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה היא אמצעי חשוב, שכן המחוקק העניק לו הן אי תלות ברשות המבצעת והן יכולת השפעה באופן פעיל על מועצת הרשות השנייה, שענייניה בעיצוב מדיניות. לפיכך, הוא קורא להרחבת אמצעיו ובעיקר השיווקים כדי לגייס את הציבור ליתר מעורבות.

באחת הוא מטעים, כי הזכיינים הם פרטנרים מצויניים, הערים מאוד לפלחי השוק, ובדיעבד מחפשים דרכים להרחיבו. הנציב קובע כי רמת ההיענות של הזכיינים לפניות הציבור היא רבה מאוד, וכי אצל כל זכיין פועלת מערכת דינמית של פניות ציבור.

בתחום הרדיו האזורי עולה, כי מספר התלונות נמוך יחסית, הן בשל העובדה, שמרבית תחנות הרדיו מקימות קו פתוח למאזינים, והם משום שמרבית מנהלי התחנות אחראים באופן ישיר לפניות הציבור. הנציב קובע, כי תחנת הרדיו שחרגה, מספר פעמים בשנה שחלפה, מכללי האתיקה היא “רדיו ללא ההפסקה”.

לאתר הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה

יום ב’ 28.10.2002

עוד על הרדיו האזורי, על הטלויזיה בכבלים באזור, על האנשים מאחורי העשיה והתעשיה ביקורת והמלצה לתוכניות רדיו וטלויזיה בארץ ובעולם

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח