ב-2002 בבג”ץ האשים השופט חשין את הרב הראשי לחדרה ר’ דוד וורנר, בהאשמות חמורות. שעקרן שיבוש מהלכי חקירה, סחיטה לכאורה באיומים, ובהתחכמות כדי להפר הליכי משפט. האשמות כבדות משקל, {אולי לא כמו נשיקה אבל חמורות!!!}. הגשתי על כך תלונה למשטרה.
כבודו של העניין הציבורי. הטור של ישראל פנחסי מן העיר חדרה
אפתח בציטוט מדברים שכתב אהוד בן עזר, הסופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט והביוגרף; “לחיים רמון אתה בעיניי זכאי והרשעתך היא אולי דוגמה לטירוף המערכות הַפּוֹשֶׁה בישראל! שבה מסתובבים חופשיים רוצחים, אנסים, גנבים, שודדים, סוטי-מין, רועי-זונות, מבריחים, סדיסטים, נהגים ללא רישיון שהורגים בכבישים – שאותם אין זמן ואין אמצעים לתפוס ולשפוט, וגם כאשר הם נתפסים ונשפטים, הם מקבלים עונשים קלים-יחסית ויוצאים מהכלא לחופשות שבהן הם ממשיכים לפשוע! – אבל אתה מורשע במעשה מגונה! – ואם לך אירע כך אזיי אנשים טובים וישרים ידירו רגליהם מהפוליטיקה, ואליה ישעטו גדודים של עבריינים אמיתיים שעורם עבה ולמצבך לא יגיעו!” (אהוד בן עזר).
כבודו של העניין הציבורי
להלן מכתבי אל היועץ המשפטי, מר מני מזוז;
“כאזרח מן השורה שהיה מספר פעמים בקשר עם האגף של היועץ המשפטי במשרד המשפטים, אני רואה זו כזכות וחובה להביע בזאת את אכזבתי הרבה מתפקודכם. איני בא לבקר חלילה את בית המשפט. מקרהו של חיים רמון עוד ילמד שנים רבות. ובית המשפט שקיבל את התלונה מילא את חובתו כפי שמצא לנכון. אני מכבד ומוקיר את המוסד הזה, וכך אמשיך. אבל כבודו של הענין הציבורי נרמס ביד גסה. ואני עומד על דעתי זו. ובדעתי גם להוכיח טענתי זו.
אדם בן למעלה מ-50 לא אמור לנשק נערונת בת 20. זה מקובל בחברתנו, ואין ויכוח בדבר. אבל חיים רמון נשפט על כך, כיון שהיה שר. היכן בדיוק היה כאן “מבחן בוזגלו” הידוע. או שמא כל “נשקן” יובא מעתה לבית המשפט.
ולאן יובא, למערכת עמוסה לעייפה שכבר שנים אינה מסוגלת לגמור משפט. גם ללא התוספת הזו. מכיוון שאני מכיר את תפקוד המערכת מחובתי כאזרח להביע בזאת את מחאתי. וברצוני גם להסביר כאן מדוע זה קשה לי להשלים עם הקיים.
קשה לי, כי היא מזייפת, נכון שאוי לנו בלעדיה, אבל היכן העקביות. והרי לכם מספר דוגמאות מידיעתי האישית. והכל ניתן לבירור ובדיקה.
כבודו של העניין הציבורי. הטור של ישראל פנחסי מן העיר חדרה
בשנת 2000 פניתי ליועץ המשפטי מר רובינשטיין בתלונה על השתלחויות חריפות של הרב עובדיה יוסף. היועץ השיב לי, הוא הסכים לכל מילה שכתבתי, ואף ענה לי שנפתחה חקירה; במכתב מפורט 2000-0004-8602 מה 30/05/00. לציבור לא היה כנראה עניין בדבר. כי מדובר ב”סתם” השתלחויות הגובלות בהסתה המסכנת חיים. אך מה הן לעומת נשיקה.
מילא המקרה הזה. ב-01/08/02 בבג”ץ 77/02 האשים השופט חשין את הרב הראשי לחדרה ר’ דוד וורנר, בהאשמות חמורות. שעקרן שיבוש מהלכי חקירה, סחיטה לכאורה באיומים, ובהתחכמות כדי להפר הליכי משפט. האשמות כבדות משקל, {אולי לא כמו נשיקה אבל חמורות!!!}. אני אישית כחבר מן המניין במועצה הדתית בחדרה.
הגשתי על כך תלונה למשטרה. וחבר הכנסת לשעבר העו”ד חן רשף גם פנה בנדון ב-16/10/02 לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל. אבל לציבור כאמור “לא היה” כנראה עניין בדבר. הצץ נא בבקשה בתיק מספר 364/05 אצלכם.
המשטרה ממליצה להעמיד לדין מורה שכביכול גנבה מתלמידיה, שומו שמיים!! כבר לפני למעלה משנה. אבל זו לא נשיקה פוטוגנית. ולציבור כאמור “אין בזאת עניין”. אני לא בן יחיד, וגם אין ברצוני להמר שיש עוד מאות דוגמאות שכאלו. למרות בטחוני המוחלט שבהימור הזה לבטח אזכה.
תקוותי שהבנת כבוד היועץ את מצוקתי, וכאמור איני בן יחיד”.
בברכה ובכל הכבוד,
ישראל פנחסי
pinhasi_israel_signature_100_01.jpg
Add Comment