דמה של הנרצחת החיילת רב טוראי רחל הלר, הי”ד, עדיין זועק מחולות קיסריה. עד היום מאז הירצחה ביום ח’ בחשון תשל”ה (24.10.1974) באזור קיבוץ שדות-ים שליד קיסריה, רוצחה לא אותר ולא נתפס עד היום. היום שני (ח’ באייר התשע”ט), הודיע תושב צפון הארץ מלב הגליל בישוב ראמה (الرامة) שליד העיר כרמיאל, כי; “אני הרוצח!”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
זאת ועוד; האיש שהתייצב לתחנת המשטרה בכרמיאל, הגיע אתמול (א’) ערירי בן 70, הודה גם ברצח של אדם נוסף, אשר סווג בזמנו כהתאבדות.
במשטרה המקומית לא לקחו סיכון מיותר וחרף הפקפוקים בדבר הודאתו של הקשיש, הוא הובא הבוקר אל בית משפט השלום בעיר עכו וזה האריך את מעצרו עד לסוף השבוע (שישי).
כמו כן, נשלח האיש להסתכלות פסיכיאטרית. בית המשפט, אף נעתר לבקשת המשטרה, הוציא בנוסף, צו איסור פרסום על כל פרטי חקירת הרצח / או הרציחות שהיו או לא היו.
האוכלוסייה במועצה מקומית ראמה, היא ערבית ברובה. האוכלוסייה מעל 8000 תושבים והיא מורכבה מ;
- נוצרים – 50.6%
- דרוזים – 30.4%
- מוסלמים – 19%
מעדויות ראשוניות, מסתבר, כי האיש הערירי והמתבודד בן 70, מצוי במצב כלכלי קשה וסנגורו מן הסנגוריה הציבורית עורך דין סעיד חדד, הבהיר, כי שביקש להיעצר רק בגין הרעב שהציק לו ולמצוא לעצמו לינה.
עורך סעיד, הוסיף; התיאור של האיש אינו תואם הפרופיל של רוצחה של החיילת המנוחה רחל הלר.
“מדובר באדם מבוגר שמתמודד במשך שנים עם מחלת נפש ומוכר לרשויות בריאות הנפש. יש חשש, כי מדובר בהודאת שווא ואנו מצפים, כי משטרת ישראל, תעמיק ותחקור את גרסתו בהקדם, כדי למנוע מעצר ארוך מאדם חולה…”.
█ רב טוראי רחל (רוחה) הלר
רב טוראי רחל (רוחה) הלר, בת דינה ויעקב, שירתה כחיילת חיל חינוך, הייתה על פי משרד הביטחון בת 19 בנופלה ומקום מנוחתה בית העלמין הצבאי הר הרצל. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח.
מסיפור חייה, עולה, כי היא נולדה ביום י”ח בסיון תשט”ו (8.6.1955) בעיר רמת-גן. התחילה את לימודיה היסודיים בבית-הספר ‘נטעים’ שבמקום. לאחר שתי שנות-לימוד עברה רחל עם משפחתה לעיר בת-ים, כאן המשיכה ללמוד שנה נוספת בבית-הספר ‘גאולים’.
את לימודיה היסודיים סיימה בבית-הספר על שם א.ד. גורדון שבעיר בת-ים. אחרי-כן ,התחילה את לימודיה התיכוניים בבית-הספר ‘עירוני א’ שבעיר גבעתיים והשלימה אותם בבית-הספר התיכון ‘עירוני ט”ו’ במגמה הומנית.
רחל, היתה חברה בתנועת הצופים שש שנים ובמהלך תקופת- לימודיה עבדה לעתים בתפקידים שונים – ביניהם כמדריכת-נוער, מדריכת-ספורט ועורכת-סטטיסטיקה.
רחל, גויסה לצהל בשלהי יולי 1974 והוצבה לחיל הכללי. לאחר הטירונות, הוצבה ליחידת מורות ובראשית ספטמבר 1974, הצטרפה לקורס למורות מעשיות, שהתקיים בעיר חיפה. בתום הקורס הוענקה לה דרגת רב טוראי.
ביום ח’ בחשון תשל”ה (24.10.1974) נפלה המורה-החיילת רחל הלר בזמן שירותה באזור קיבוץ שדות-ים.
ב-24 באוקטובר 1974 בחולות ליד קיבוץ שדות ים נתגלתה גופתה של הלר, השם יקום דמה, נמצאה סמוך לקיבוץ שדות ים בחולות קיסריה השכנה כשעליה סימני אלימות קשים.
הפרשה עוררה סערה, עקב סימני התעללות קשים שנמצאו בגופה והעדר חשודים. עמוס ברנס הורשע בביצוע הרצח, אך זוכה ב-2002 לאחר שזכה למשפט חוזר, והרצח טרם פוענח.
כאמור, היום ה-13 במאי 2019, הודה תושב אזור הגליל בפני תחנת משטרה, כי הוא זה שרצח את הלר. המשטרה פתחה בחקירה.
גופתה של החיילת הלר, נתגלתה על ידי מוחמד ג’ורבאן, תושב הכפר ג’סר א-זרקא, שהועסק כשומר בחוף “קיט ושיט” מטעם הרשות לפיתוח קיסריה. על הגופה, נמצאו רק סנדל וחוט ניילון (ששימש לחניקתה).
בחקירת המשטרה, נתברר, כי החיילת הלר, נראתה לאחרונה, על ידי חברה יורם ביכונסקי, בטרמפיאדה ברחוב ארלוזורוב בעיר תל אביב, בדרכה לבסיסה בחיפה שם שירתה כמורה חיילת והייתה אמורה להשתתף בטקס סיום קורס מורות מעשיות למחרת היום.
אחותה של הלר, הגב אילה אנג’ל, אמרה, היום לאתר וואלה! NEWS, כי “אם הוא רצח – שיגיד למה רצח”, וסיפרה כי היא “בבליל של סערת רגשות. מי עושה דבר כזה?”. אילה הייתה בת 21 כשאחותה נרצחה, ולבתה קראה על שמה, רחל.
“אני רוצה לראות בעיניים את האדם שרצח את אחותי”, אמרה אנג’ל לאתר וואלה! NEWS.
“אני אדם שבור מאוד”, העידה אנג’ל. “מצד אחד זו הקלה, רציתי לקום ולשאול את השאלות מי עשה את זה. עכשיו כששמעתי, אני רוצה לראות את הבן אדם הזה”. עוד הוסיפה, הגב אילה אנג’ל, כי; “עברו 40 שנה… מקווה שתהיה סגירת מעגל ויצליחו לשים את הידיים על הרוצח של אחותי”.
█ עמוס ברנס; ההודאה הוצאה ממני בכח והוכתבה לי, בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע אותו
שני צוותי חקירה מיוחדים (צחמ) האחד בפיקודו של סגן ניצב חנא חדד והשני בפיקודו של רב פקד אברהם צמרת, לא הצליחו למצוא ראיות מספיקות להאשמת חשוד. חברה של רחל, החשוד יורם ביכונסקי, נחקר ארוכות (הועלו חשדות בגלל פעילותו הפוליטית בארגון השמאל הרדיקלי “אבנגרד“) ונמנע מעורך דינו להיפגש איתו.
רק נכות ברגלו, ממנה סבל מאז מלחמת יום כיפור, למעשה פסלה אותו כחשוד והוא שוחרר בהנחייתו של היועץ המשפטי לאחר 43 ימי מעצר. חשודים אחרים, נחקרו ללא כל תוצאות.
בין החשודים היה חבר בארגון קומוניסטי ויש הטוענים שהיה גם איש השבכ, אשר הכיר את רחל.
לאחר מספר ימים, נתגלו בגדיה ותיקה מתחת לגשרון באזור זכרון יעקב. למרות ממצאים אלו, לא הובאו חשודים להארכת מעצר. לחץ דעת הקהל, הביא למינוי סנצ שאול מרכוס לחקירת כישלון הצחמים הקודמים ולהקמת צוות חקירה מיוחד שלישי בראשותו.
צחמ מרכוס, עצר את עמוס ברנס, שפנה מיזמתו למשטרה עוד בתקופת הצחמ הראשון. לאחר חקירה ממושכת הודה ברנס ואף ביצע שחזור.
ברנס, טען שההודאה הוצאה ממנו בכח והוכתבה לו, אך הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה, ובית משפט העליון בראשותו של השופט חיים כהן, דחה את עתירתו.
בשנת 1979 בחקירה עצמאית של עזרא גולדברג, הוברר שחלו תקלות רבות בחקירת ברנס ושיש יסוד סביר שהוא הואשם באשמת שווא.
השופט חיים כהן, הכיר בכך שנעשה לו עוול, וביקש ממנו שיגיש בקשה לחנינה, אך ברנס סירב בטיעון שאיננו אשם. שלושה ערעורים שלו ובקשות למשפט חוזר נדחו.
לאחר שנים, נתברר, כי בחקירתו נמנעה ממנו שינה במשך מספר יממות, הוא הוכה, הושפל ואוים, כי יומת בטענה שהתאבד. הודאתו נכתבה למעשה על ידי סגן ניצב מרכוס.
השופט חיים כהן, שכנע את נשיא המדינה דאז יצחק נבון לקצוב את עונשו של ברנס והוא שוחרר בשנת 1983 בלא זיכוי בדין.
20 שנה אחרי הרצח, ברנס, ערער בפני בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר אך בתשעה באב תשנ”ז 12 באוגוסט 1997, הערעור נדחה.
לבסוף אחרי 8 שנים נוספות בשנת 2002, החליטה כב’ שופטת העליון דליה דורנר לאפשר לו משפט חוזר.
במהלך משפט זה, הוברר, כי בוצעו מספר עבירות אתיות ושקרים, נאמרו על ידי צוות החקירה ואף סגן-ניצב מרכוס עצמו (שהואשם מאוחר יותר בעדות שקר וזוכה בבית המשפט העליון.
הפרקליטות סירבה לדון בזיכויו ולפתוח את התיק לחקירה חוזרת. ברנס, זוכה בזיכוי אילם, ושוחרר.
הוא לקה במחלת סרטן ועיוורון, ועד מותו לא קיבל פיצוי מהמדינה, כשהפרקליטות מתעלמת מבקשותיו ומחשיבה אותו כמי שלא זוכה, אף שחי בתנאים מחפירים.
לאחר מותו ומות עורך דינו, נפסקו ליורשיו פיצויים של מיליוני שקלים, שרובם שילמו את חובותיו.
ממצאים סותרים
במהלך השנים, ניצב משנה בדימוס עזרא גולדברג, החל לחקור רצח זה ו-רציחות נוספות שאירעו באותה תקופה.
הוא מצא שישה מקרים נוספים של נערות שנרצחו באותה תקופה והיו בעלי מאפיינים של אכזריות וטירוף:
ורד וינר, הדס קדמי, עירית יעקבי, אורלי דובי, ליאונור בן-לולו ו-ז’קלין סמית. אחד הסימנים המובהקים היה השארת הגופה עם נעל אחת והיו סימנים נוספים.
את מסקנותיו הפנה למנהל דאז של המכון לרפואה משפטית פרופסור מוריס רוגב וכן לפסיכיאטר המחוזי בנס ציונה דר’ סקלי.
שניהם פרסמו חוות דעת המסכימה עם מסקנותיו של גולדברג שמדובר ברוצח אחד עם מניעים מיניים וטירוף.
לאחר דרישתו שהמשטרה תשווה דנ”א בין המקרים, התברר, כי הראיות הושמדו. המשטרה, פנתה לבית המשפט נגד פרופ’ רוגב והוא העיד שסולק מן המכון בעקבות פרסום הסכמתו עם הדוח של גולדברג.
וכי מעולם לא נחקר על חוות דעתו במשטרה בניסיון לקבוע את הפרופיל של הרוצח.
מכתבים מפורטים שכתב גולדברג לשני מפכלים, דוד קראוס ואסף חפץ לא זכו להתייחסות עניינית כלשהי, למעט אישור קבלה של הראשון מביניהם.
שרי המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, ו-אמנון רובינשטיין, שניהם הסכימו שיש בממצאיו של גולדברג לשכנע ש’ברנס אינו אשם’ ולכל הפחות שהוא זכאי למשפט חוזר.
את הממצאים הללו, דחה בית המשפט בשנת 1996 אחת לאחת, בטענה שאין בהם לשלול את הודאתו אלא כסברה נוספת, ושהם נדונו כבר בעבר.
כאמור, במאי 2019 התייצב תושב ראמה בתחנת משטרה והודה, כי רצח את רחל הלר.
תאוריות קונספירציה
חלופי צוותי החקירה, השקרים שנחשפו, פרסומים של דברי שופטים וחוקרי משטרה שפקפקו באשמתו של ברנס, יצרו גל של שמועות וחשדות.
אחת התאוריות מאשימה את שירות הביטחון הכללי, סוכן מסוים בשם צ-פ או צבי פורסטר מהעיר אור יהוד. עוד מידע על עמוס ברנס.
