פרשת תְּצַוֶּה היא פרשת השבוע השמינית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ”ז, פסוק כ’ ומסתיימת בפרק ל’, פסוק י’. הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, פרשת תרומה, בהוראות לקראת הקמת המשכן. את פרשת תצווה קוראים לרוב לפני חג פורים. פרשת תצוה, מציגה “מכרז” בין מיטב אנשי האופנה באותה תקופה לבחור את בגדי הכהן בבית המקדש, שנאמר ” ג וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הקב”ה, הוכיח, כבר, כי הוא מבין היטב באופנה והראיה לכך היא כאשר אדם וחוה לבשו חגורת עלי תאנהּ; “וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת“, הבין האל, כי אינם מבינים באופנה ואז החליט ללמדם את צו האופנה באותה העת; “וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר-וַיַּלְבִּשֵׁם. כותנות עור ולא עלה תאנה, ללמדנו, כי ‘מותר האדם מן הבהמה’.
צו האופנה הוא מוטיב עיקרי לאורך כל דפי ההיסטוריה המקראית, ולא ניתן לנתק בין הלבוש לבין הפרשה הצמודה לה. רבקה, מצליחה לעבוד על יצחק, דרך הלבוש; “וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן. טז וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל-יָדָיו-וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו”.
נושא הלבוש ממשיך לתעתע בנו כאשר יעקב-ישראל, נתן ליוסף כתונת פסים, שהיא ברמה הגבוהה ביותר להוכחת אהבתו, שנאמר:”וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו-כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים”. נזכור, כי לכותנת הפסים היה תפקיד גם בבוא האחים אל אביהם, יעקב, לספר לו על אשר קרה ליוסף.
יוסף נבחר למשנה למלך מצרים, ובחירתו מתבטאת בלבושו השונה: “מב, וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ“.
ובצמידות לפרשת השבוע, ניתן ללמוד הרבה מנושא הלבוש במגילת אסתר והרי זו ההוכחה לשינוי – לפור שנפל והביגוד מהווה את המוטיב המרכזי של חג הפורים באמצעות התחפושות.
הפור נפל – השינוי שחל מודגם באמצעות הביגוד; כאשר בתחילה מרדכי בא בבגדי שק לשער העיר; “וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו – וְלֹא קִבֵּל. לאחר מכן, כאשר המלך חפץ ביקרו של מרדכי, בהעדיפו על המן, נאמר, כי; “וַיָּבוֹא, הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ… ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ… וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ: אַל-תַּפֵּל דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי; וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרו“. הנה כי כן, הפור שנפל קיבל ביטוי דרך ה‘לבוש’.
█ האם עורכת דין טרנסג’נדרית רשאית להופיע בבית המשפט בבגדי נשים?
לשכת העיתונות הממשלתית, בחרה להדגיש ב‘יום האישה הבינלאומי’, נשים “פורצות דרך” בתחום האופנה ועל כך קמה צעקה, כי לטענת נשים מסוימות, יש להציג נשים פורצות דרך בתחום השוויון המגדרי ולא בתחום אזוטרי של תחום האופנה. ועתה בפרשת השבוע, אנחנו חווים פרשה שלימה המתרכזת בנושא לבושו המיוחד של הכהן, שכן לבוש זה יוצר חיץ בין הכהן לבין העם שבשדות כמו הפער בין האדם לבין הבהמה.
מבחינה משפטית, בפסיקה ובחקיקה דנו במונחים; “תלבושת אחידה” ו”קוד לבוש“. בפרשת אביגדור בן –דע, נקבע, כי ניתן לחייב “חברי אגד” ב”תלבושת אחידה“.
לאחרונה, לנוכח תלבושת הגופייה של חברת הכנסת סתיו שפיר במשכן הכנסת, התקיים ויכוח לגבי מהו “קוד לבוש” של חברת הכנסת. לדעתי, חייבים חברי הכנסת להנהיג לעצמם קוד לבוש מכובד ואין מקום לחולצות גופיה או בגדים עם מחשופים עמוקים או בגדים מלוכלכים או קרועים או כפכפים.
לפני מספר ימים בארה”ב, חברת התעופה ג’ט בלו, לא הסכימה לאפשר לרקדנית האמריקאית מגי מק’מאפין לעלות לטיסה בגלל שהגיעה בתלבושת לא מכובדת (סוודר עם הדפס נמר בחזיתו, גרביים גבוהים – וזוג מכנסיים קצרים) בסופו של דבר, נכנעה הרקדנית ללחצים ורכשה פרטי לבוש נוספים, כדי שיתאפשר לה לעלות לטיסה כשהיא; “מכוסה כיאות“.
קוד לבוש, מלווה אותנו בתפקידים שאנחנו מבצעים ובתפקידים שאנחנו ממלאים, כמו למשל; עורכי דין. מקרה מעניין בנושא קוד, היה בשאלה אם עורכת דין טרנסג’נדרית רשאית להופיע בבית המשפט בבגדי נשים? ועדת האתיקה של המועצה הארצית של עורכי הדין בישראל, החליטה, כי כל חבר או חברה בלשכה רשאי/ת ללבוש את מדי המשפט הממלאים אחר הדרישות מן המגדר שהוא או היא בוחר/ת להשתייך אליו ובלבד שהדברים ייעשו באופן עקבי והולם”.
בפרשה אחרת חויבה “מסעדת אזאד” בעיר חיפה בפיצוי חייל צה”ל לאחר שהוא נתבקש לעזוב את המסעדה אליה הגיע לבוש מדים. ההחלטה להענקת הפיצויים התקבלה בגלל הפרת החוק לאיסור אפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים על ידי המשטרה.
חז”ל, אמרו, כי אדם צריך ללבוש בגדים המבטאים את תוכו, את האמת והדרך שלו. הנטייה לזלזל בבגדים, מוטעית. אכן, טוב להתלבש בפשטות, אבל לא טוב להתלבש בזלזול ובסגנון מבלבל שאינו מייצג את האמת של אישיותנו.
המלומד תומס קרלייל (Thomas Carlyle; 4 בדצמבר 1795 – 5 בפברואר 1881) היסטוריון והוגה דעות בריטי, הסביר, כי הבגדים הפכו אותנו לבני אדם, עלינו להיזהר שלא יהפכו אותנו לקולבים. רוצה לומר, כי הביגוד אינו המטרה אלא רק אמצעי והזהיר הרמב”ם, כי ביום שהאמצעי יהפוך למטרה, הרי המדובר בעבודה זרה ואסורה.
שבת שלום וחג פורים שמח.
