שני מכתבים (פרי רעיון אישי שלי) קיבלו השבוע שני נשיאים: הנשיא ראובן ריבלין קיבל את מכתבו של הורי החייל אליאור עזריה שהורשע באשמת הריגה והמשנה לפרעה, יוסף הצדיק, קיבל מכתב של עשרת האחים לבית יעקב אבינו שהורשעו בנסיון לרצח ומכירת יוסף כנגד תמורה כספית, תוך שהם מציגים לאביהם את כתונת הפסים שהיא מגואלת בדם.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בפרשת השבוע, פרשת “ויגש” , נתן יוסף חנינה לאחיו וקבע כי אחיו הפקירו אותו בבור והוא עלול היה למות, אך אני נותן להם חנינה ל אעל עצם המעשה אלא לטובת אותם ערכי ההיסטוריה, והרי בזכות חנינה זו קמו העברים והפכו לעם היהודי, שנאמר בפרשת השבוע: ” וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק…, ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. ולאחר מכן הוא נתן להם חנינה על מעשיהם: “ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם… יד וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן–בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. טו וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.”
כעו”ד, וכסנגור צבאי, היה לי ברור כי אליאור עזריה עשה טעות (ואין המקרה שלו דומה לנער כפיר משירו של נתן אלתרמן “על זאת”) אבל עלינו לחשוב קדימה, על כל החיילים, ילדינו, שמתגייסים בגיל 18, נלחמים באוייבים ומחבלים כאחד, בסיטואציות בלתי אפשריות, והנה אחד מהם עשה טעות. בנסיבות אלו יש ליתן חנינה לא על עצם המעשה שהוא פסול אלא על נסיבות המעשה וכדי שנאמר כי צה”ל הוא צבא ערכי מחד ואולם מנגד אינו זונח גם את אותם חיילים שעשו טעות בשדה הקרב (להבדיל מפגיעה סתם ברחוב). וכבר נאמר על ידיי חז”ל “אף על פי שחטא, ישראל הוא”.
אין לי שמץ של מושג לגבי העונש שייקבע בגזר הדין של החייל ואולם ברור לי כי זה חייב להיות ברף הנמוך של הענישה. להדגיש, העונש המרבי על עבירת ההריגה לפי חוק העונשין הוא 20 שנות מאסר, אבל לא סביר שגזר הדין, במקרה זה יהיה ארוך, בנסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות (פעולה בחברון לאחר ביצוע פיגוע דקירה על ידיי מחבל זה וחייל עם ניסיון צבאי ומבצעי דל וכל זאת בשים לב למצב הבריאותי והנפשי של משפחתו.
הנה כי כן אנחנו רואים שני מקרים בהם קיימות דילמות מוסריות ומשפטיות שמתנגשות האחת עם השנייה ושם נמצא גם הפתרון, באמצעות כלי החנינה. יוסף יכול היה להורות על הוצאתם להורג של כל אחיו לאחר שאלו כמעט והביאו למותו אך הוא בחר לחון אותם. אליאור טעה אבל בשדה הקרב ולכן נכון וראוי הוא לבחון חנינה שלו.
נשאלת השאלה המתבקשת: מדוע זה צריך להמתין לגזר הדין כדי ליתן חנינה
וראינו זאת לאחרונה בפרסום בעיתון הארץ כי “החייל האחרון שהורשע בהריגה היה תייסיר אל־הייב, לוחם בגדוד הסיור הבדואי שהורשע ב–2004 בהריגת טום הורנדל, פעיל שלום בריטי, ברפיח. הוא נדון לשמונה שנות מאסר, ובהמשך קוצר עונשו כך שריצה שש שנים וחצי בכלא.”
וראינו זאת בבג”ץ 428/86 ברזילי, במסגרתו נדונה פרשה אשר נודעה לימים כפרשת קו 300 , נקבע כי הנשיא רשאי להעניק “חנינה מראש”. שם, נדונה פרשת המעורבים בפרשת קו 300: ראש השב”כ, אברהם שלום, ושלושה פעילי שב”כ אחרים, בהם אהוד יתום, שקיבלו חנינה מהנשיא חיים הרצוג, לפני שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין חלקם בפרשה חשוב להדגיש, כי שם נקבעו לכך סייגים דקדקניים ומחמירים. ונזכור, כי שם ראו את המחבל חי לאחר ביצוע הפיגוע הקשה שביצע, והוא נהרג בפעילות של הנאשמים באותו זמן, בנסיבות המקרה המיוחד.
ונשאלת השאלה המתבקשת: מדוע זה צריך להמתין לגזר הדין כדי ליתן חנינה, והרי גם יוסף הצדיק לא המתין לגזר הדין של אחיו כדי לחון אותם, ולטעמי זה השלב שבו יכול שר הביטחון ליתן חוות דעת בפני הנשיא, להתכנס ולהוציא את “הערמונים מן האש” וליתן חנינה לאליאור עזריה, לאחר שחשוב היה שבית הדין הצבאי, יקבע מסמרות,כי הריגה של כל אדם, אפילו הוא מחבל, בנסיבות שהוא שכוב במצב שאין כל סיכוי שיפגע בסובבים אותו הוא פסול מחד ומנגד אסור לשפוט את החייל אליאור עזריה לתקופת מאסר ממושכת שתביא, בהכרח, לנזק אדיר לצבא העם, שהורים יחששו לבניהם העומדים להתגייס ואילו מאסר לזמן קצר יביא בהכרח למחשבה כי הצבא פעל פה מתוך חוכא ואיטלולא (והרי יכול היה להביא את החייל בפני גורם צבאי לקביעה כי החייל יואשם ויורשע בעבירה צבאית של התנהגות בלתי הולמת בלבד או לקביעה כי החייל יואשם ויורשע רק בעבירה של רשלנות).
הנה כי כן, למדנו, השכלנו וכיבדנו את הכרעת הדין אבל די בכך. אין כל סיבה ואסור להגיע לגזר דין, הוא לא טוב לכולנו! אל לכם הפוליטיקאים לעשות מזה הון פוליטי אלאל לראות זאת בראי של הורים לחיילים טובים, ואלאור עזריה היה חייל מצטיין שטעה.
לסיום נשלח לחייל אליאור עזריה קטע מהשיר “הילד של כולנו”, שירו של אביב גפן חובר ביולי 2008 על החייל החטוף גלעד שליט:
“מאחורי סכסוך ישן יושב לו ילד
בין הסכמים לא חתומים הוא מבקש ש…
נזכור שיש לו גם פנים וחלומות
הוא רק פרפר, פרפר של מלחמות
אתה תשוב, אתה תשוב
אתה הרי הילד של כולנו
אתה תשוב, אתה תשוב
לבך פועם בלי הפסקה בלב שלנו”
שבת שלום
עו”ד מוני עזורה
azzura@azzura.co.il
