מחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרסמה, השבוע, מחקר חסר תקדים בהיקפו ממנו עולה, כי זיהה שרוב הידיעות בכלי התקשורת המרכזיים בישראל, מתפרסמות ללא הצלבה (אימות מידע) וברוב המקרים בהם בכל זאת מידע מוצלב, המוטיבציה של העיתונאי – הפחתת הסיכון ולא חתירה לחשיפת האמת.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
לדעת עורכי המחקר, הדבר מוביל לכך שההצלבה מבוצעת בצורה שטחית, עם מקור בודד שלא צפוי לאתגר את המידע שבידיו, כך שיותר משיש לה סיכוי ממשי לחשוף “אמת מוסתרת” כלשהי, בכוחה לאשרר מידע קיים.
המאמר, הינו חלק מעבודת הדוקטורט של אביב בר נוי והוא נכתב בשיתוף עם ראש המחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ’ צבי רייך והוא מתפרסם השבוע בכתב העת הנחשב Journalism studies.
המחקר בחן את אימות המידע (הצלבות) בכלי התקשורת המרכזיים בישראל בעידן הפוסט-אמת וחדשות הכזב או פייק ניוז, fake news בעברית ביחיד נאמר יְדִיעַת כָּזָב, תוך שימוש בשיטת מחקר חדשנית שפותחה במיוחד עבור המחקר.
עוד עולה, מן המחקר, כי הרציונל הכללי שמוביל את העיתונאים בהחלטותיהם האם לאמת מידע או לא מלמד על גישה של “אי אימות כברירת מחדל” ותפיסה לפיה אפשר להאמין שמידע הוא נכון אלא אם יש סיבות פוזיטיביות להטיל בו ספק (בניגוד לגישה של אימות כברירת מחדל ו-ספק טבעי).
ברוב המקרים השיטה הזאת מוכיחה עצמה כיעילה: חוסכת זמן רב, מבלי שהיא מובילה לריבוי של טעויות של העיתונאים עצמם.
בנוסף, מתברר, כי כתבי החדשות היומיים, מצליחים, למרות העומס, למצוא את הזמן והמשאבים לבצע עבודה מעמיקה בחלק מהידיעות שלהם ולרוב אלו הידיעות המורכבות והמסובכות ביותר.
עם זאת, דפוסי האימות משאירים את העיתונאים פגיעים להטעיות ומניפולציות רטוריות של המקורות הקבועים שלהם ואת האזרחים חשופים לפרסומים שכוללים מידע שגוי עובדתית, אותו העיתונאים לא בודקים ממגוון הצדקות, או בודקים באופן שטחי, כאמור.
כך למשל, הצהרות של פוליטיקאים כמעט תמיד, יפורסמו לפני שתוכנן נבדק עובדתית, כאשר העיתונאי, מצדיק זאת בטענה שהדיווח הוא על כך שהפוליטיקאי אמר את שהוא אמר ועל זה אין מחלוקת.
המחקר חושף מידע רב נוסף על הצלבות. הוא מקטלג את מכלול הידיעות ל-8 תרחישי סיקור, עם ובלי הצלבות, אשר כולל את ההצדקות לביצוע ההצלבה (או אי ביצועה), האופן בו היא בוצעה וההשפעה שלה על הידע של העיתונאי ומהימנות הידיעה בהתאם.
█ רק שליש ממקורות המידע מוצלבים… אין הבדל משמעותי בכמות ואיכות ההצלבות בין כלי תקשורת שונים.
לבסוף, המחקר, מציע מספר המלצות אופרטיביות ופרקטיות, לכלי תקשורת, לעיתונאים ולאזרחים, כיצד בכל זאת להגיע למידע מהימן מבלי להשקיע יותר משאבים משזמינים להם.
כאמור, המחקר של הדוקטורט אביב בר נוי, בשיתוף עם ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ’ צבי רייך, התבסס על מתודולוגיה חדשנית של שחזורים משולבים אותה פתחו החוקרים.
המחקר בחן את תהליך העבודה העיתונאי שעומד מאחורי כ- 500 כתבות אשר פורסמו על ידי מדגם מייצג כתבי חדשות בכלי תקשורת מרכזיים בישראל. זהו המחקר המקיף ביותר שפורסם עד כה בתחום.
אביב בר נוי, מסיים בימים אלו את הדוקטורט שלו במחלקה לתקשורת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומונה לאחרונה, כעמית מחקר במחלקה למערכות מידע קהילתיות במכללה האקדמאית צפת והמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה בפרויקט הבודק את התפוצה של “מידע רעיל” ברשת.
▼ המחקר, כולל לא מעט ממצאים כמותיים (על אף שליבת הממצאים הם איכותניים) ביניהם;
- החלוקה הראשונית מראה ש- 19% מהידיעות מבוססות על מקור בודד וב-51% מהידיעות העיתונאים לא מבצעים שום הצלבה.
- מבין הידיעות שכן מוצלבות (49% מכלל המדגם, כאמור) , שני-שליש מוצלבות רק עם מקור אחד (65%). רק 17% מהידיעות כוללות יותר מהצלבת מידע אחת.
- בחינה סטטיסטית, מראה, כי קיים סיכוי נמוך יותר באופן משמעותי שעיתונאי, יבצע הצלבה במקרים הבאים; כאשר הידיעה לא מבוססת הדלפה, כאשר היא מסקרת אירוע מתוכנן, כאשר מדובר בידיעה לא בלעדית וכאשר המקור הוא דובר או איש יחסי ציבור.
- למרבה ההפתעה (ואולי זה לא כל כך מפתיע), אין הבדל משמעותי בכמות ואיכות ההצלבות בין כלי תקשורת שונים.
הנתונים מלמדים מספר דברים, ועיקרם -שברירת המחדל העיתונאית היא לא להצליב מידע. שעיתונאים פונים להצליב בעיקר עם מי שיאשרר את המידע שיש להם; שהגורם העיקרי להצלבה הוא הפחתת סיכון ולא בהכרח חיפוש אחר אמת; שהם בוחרים שלא להצליב במקרים בהם הידיעות הן ‘כביכול’ לא בנות-בדיקה, למרות שבפועל אפשר לבדוק רבים מהדברים ועוד).
יש גם ממצאים נוספים שקשורים לנושא שלא נכנסו למאמר מפאת קוצר מקום (לדוגמה; רק שליש ממקורות המידע מוצלבים).
באשר לשיטת המחקר (מתודולוגיה); מדובר על שילוב ראשון מסוגו של מספר אמצעים, אשר מאפשר לשחזר את ‘הליך ייצור ידיעה‘ באופן מהימן מאוד מחד ומעמיק מאידך. איסוף המידע כולל ראיונות כמותיים עם העיתונאים שפרסמו את הידיעות, ראיונות פולו-אפ איכותניים וניתוח תוכן של הידיעות עצמן שתהליך הייצור שלהן אוחזר.
