בן נאוה וברוך. נולד ביום כ”ב בשבט תשנ”ט (8.2.1999) בעיר רמת גן. בן בכור להוריו. ביום 21.11.2017 התגייס לצה”ל ושירת בחטיבת גולני. סמל ראשון עמית בן- יגאל, נפל בפעילות מבצעית ביום י”ח באייר תש”ף (12.5.2020). בן עשרים ואחת בנפלו.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
רב-סמל עמית, לוחם סיירת גולני שנהרג ביום י”ח באייר תש”ף (12.5.2020) בפעילות מבצעית בעיירה יעבד אשר בצפון־מערב השומרון, היה בנם הבכור והיחיד של נאוה וברוך, מספר אביו של עמית; “ביום שישי, לפני שעמית נהרג, נסעתי אליו לבסיס”, אמר; “הוא אמר לי ‘אבא, אני רוצה עוגת גבינה פירורים‘, אם עמית רצה מסטיק, אז בזה עסקתי. עמית, היה פרויקט חיי”.
“הילד הזה נולד מאהבה גדולה שבסופה איש איש הלך לדרכו, מוסיף ומספר ברוך; “הרומן עם עמית היה מהרגע שיצא לאוויר העולם.
חיבקתי אותו ראשון ואני זוכר שהרופא, אמר; ‘נו, תגיד משהו’, אבל הייתי בשוק, אז אמרתי ‘נעים מאוד, קוראים לי ברוך ואני אבא שלך’.
לקחו אותנו לתינוקייה ושם לא יכולתי לעזוב אותו לשנייה. הייתי עוצם עיניים ומריח. התמכרתי אליו והיו לנו שעות על גבי שעות שבילינו ביחד, את כל הארץ חרשנו”.
נסענו לטיולים מטורפים והדבקתי בזה את כל הכיתה שלו. בגן ובבית הספר היסודי הייתי לוקח אותם לטיולי משפחות בשבת, וכל הילדים עפו על זה.
לימדתי את עמית על נחל ועץ וחשיבות הירוק. עמית התחיל בצופים והיה מדריך “שדה לאום חברה” (של”ח) צעיר. כולם אהבו אותו. הוא היה אחראי על המצב רוח, עם החבר’ה שעושים רעש. גם הצוות בצבא, סיפר שבארוחות ליל שישי הוא היה פורח”.
“הוא כל כך החזיק ממפקדו בבית הספר ללוחמה בטרור ומבית הספר ללוחמה בטרור וכשקיבל תעודת מדריך, לא היה מאושר ממנו”, המשיך האב ברוך.
“אגב, התעודה תלויה עד היום בחדרו וזה הרבה בזכותו. המון תודה לכולם שהבן שלי עשה משהו שהוא אהב, למרות המחיר הכבד שאנחנו משלמים. הוא עשה משהו שהאמין בו”.
יש חייל בצוות שאני ממש הולך לאמץ ולעטוף. בחור שעבר חיים לא קלים ועלה מהכי נמוך להכי גבוה. כשהגיע לכאן, הוא סיפר על משהו שהשאיר אותי בשוק. אני זוכר שיום אחד עמית התקשר ואמר ‘אבא, אני צריך שתפקיד כסף בחשבון הבנק שלי’.
בחיים לא ביקש שאפקיד ככה סתם ואפילו לא שאלתי בשביל מה הוא צריך, כי היה לי אמון בו במיליון אחוז. התברר שאותו חייל היה נוהג לסייע למשפחתו ומעביר גם כסף מהמשכורת הצבאית.
באותם ימים היחידה הייתה תקועה בבסיס וכשעמית שמע שאין לבחור אפשרות לבצע את ההעברה, הוא אמר לחייל ‘אין בעיה, אני אסדר, תהיה רגוע’.
עמית היה מורעל צבא. הוא היה מגיע הביתה, מסדר, מגהץ, מצחצח. הוא אהב את המדים“.
בעיקר יחסרו לי הצחוקים עם עמית הוא היה הפרטנר שלי. אם עמית היה בא אליי ואומר שהוא רעב, היינו עולים על האוטו ונוסעים לירושלים לסטקיית חצות, ששנינו אהבנו, מחנים, אוכלים, ממשיכים ברגל לכותל המערבי, עושים סיבוב, חוזרים ונוסעים למאפיית אנג’ל.
שם הייתה הפעם הראשונה שהוא סיפר לי על אושר, החברה שלו. אמר ‘אני אביא לך את הבחורה שאני יודע שתהיה אשתי’ אמר.
כאשר היה ילד קטן, הוא היה מגיע אליי אחרי הלימודים. בא, אוכל צהריים, מכין שיעורי בית. “הוא למד בתיכון בליך במגמת חוק ומשפט ותכנן ללמוד משפטים“.
פוליטיקאים, אמנים והמונים, שכלל לא הכיר, הגיעו לאוהל האבלים, כי הסיפור קרע את לבם, הגיעו בכדי לנחם. “גיבור ישראל, הבן שלך”.
הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבאר יעקב.
אוהביו, חקקו על מצבתו חלק מדבריו המסמלים את גאוותו ליחידה; “להיות גולנצ’יק, זה לא להסתכל לאחור ולזכור, שמדינה שלמה מאחוריך”. (עמית).
מקום מנוחתו בית העלמין באר יעקב (חלקה צבאית).
בין המספדים, רותם;
“עמית, אני אמנם לא הכרתי אותך אישית והכרחי אותך דרך הסיפורים בחדשות, אבל אני רוצה להגיד לך תודה. תודה, על זה שבזכותך יש לנו מדינה תודה על זה שאני יכול לישון בשקט בזכותך.
תודה על זה שהגנת בגופך על ארצנו ואתה עדיין ממשיך לשמור מלמעלה ותמיד תזכור; גיבור היתה וגיבור תישאר.
אני תמיד אזכור אותך בליבי, תנוח על משכבך בשלום ת. נ. צ. ב. ה והוריך אומרים שאתה היית ילד מלאך אבל בשבילי אתה עדיין מלאך”. ספדה לו לוטם.
יהי זיכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
סיפורי הנופלים ותמונותיהם מובאים באדיבות אתר יזכור.
