הלווייתו של המשורר נתן זך, תתקיים ביום שני (יום שני כ”ב בחשון, התשפ”א) בשעה 14:00 בבית העלמין בקיבוץ עינת. קודם לכן, יוצב ארונו של המשורר זך, ביום שני בתיאטרון “צוותא” בעיר תל אביב, בין השעות 11:00 ל-13:00. הציבור הרחב, יוכל לחלוק לו כבוד אחרון ולעבור על ארונו בקפסולות ותוך שמירה על כללי הבטיחות ממגיפת הקורונה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
נתן זך, הלך לעולמו היום (יום שישי י”ט בחשון התשפ”א) בגיל 89, ממחלת אלצהיימר ב’בית האבות משען, רמת אפעל‘ בעיר רמת גן, שם שהה ב-4 שנותיו האחרונות, עקב הדרדרות והחמרה במצבו הבריאותי, אושפז במחלקה הסיעודית.
המשורר זך, 13 בדצמבר 1930, ברלין − 6 בנובמבר 2020, רמת גן נחשב מהיוצרים החשובים והמשפיעים ביותר בתרבות הישראלית לדורותיה. כמו כן, עסק בעריכה, תרגום, וכמבקר שירה ופזמונאי ישראלי.
נתן זך, נבחר להיות חתן פרס ישראל לשנת 1995, היה פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.
█ נשיא מדינת ישראל העשירי, מר ראובן (רובי) ריבלין, ספד לו;
״ועוד לא אמרת הכל״ וכבר הלכת לעולמך, נתן זך היקר.
ומי ידייק לנו את תמצית הכאב?
ומי ילוש את השפה העברית ביד מקורית ומדויקת כל כך?
ומי יתאר לנו את החיים שעוד יכולים לצמוח ביננו?
את ספרו יוצא הדופן, הנוגע ללב בדרכו החמקמקה, “מות אמי”, חתם זך בשבריר של שיר;
לֹא לֹא גְמַר
חֲתִימָה טוֹבָה
חֲתִימָה סְתָם
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם
כִּמְעַט כִּמְעַט כָּמוֹךָ
נוח על משכבך בשלום נתן,
משורר היום-יום,
משורר העכשיו,
אמן הצורה החריף,
הבלתי נלאה”.
█ שר החינוך וחבר קבינט מדיני-בטחוני, אלוף (מיל’); מפקד שייטת 13, מזכיר צבאי לרהמ ומפקד פיקוד הדרום, חבר כנסת יואב גלנט; “אחרי כמעט 70 שנות יצירה הלך היום לעולמו המשורר, המתרגם, הפזמונאי והיוצר נתן זך. שיריו ויצירותיו הם נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית.
כל תלמיד ותלמידת תיכון לומדים לפחות יצירה אחת שלו בבחינת הבגרות בספרות, וכך זוכים להתוודע למילים היפות והחכמות שכתב לאורך השנים. יהי זכרו ברוך.
█ שר התרבות והספורט חבר כנסת חילי טרופר; “צר לי על לכתו של נתן זך, חתן פרס ישראל לספרות ומגדולי המשוררים הישראלים. זך היה מהמשוררים החשובים שידעה ישראל והשפעתו העצומה על התרבות הישראלית והזמר העברי תישמר לדורות.
‘כולנו זקוקים לחדר’, ‘איך זה שכוכב אחד לבד מעז’, ‘כי האדם עץ השדה’ ועוד שורות רבות כבר הפכו לאבני יסוד בשפה העברית ובתרבות הישראלית הודות לגאונותו של זך. אני שולח תנחומים למשפחתו”.
█ שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר כנסת איציק שמולי; “נתן זך, הכוכב האחד שהעז, הלך היום לעולמו.
הוא היה מגדולי המשוררים שקמו לנו, חי ונשם את האוויר של הארץ הזו ופרץ דרך בכתיבה אישית מאוד, חופשית בתוכנה, רוחה וצורתה.
באחד משיריו היפים והנוגעים ביותר הוא מתאר את מבטו הייחודי בעולם ומבקש מאיתנו;
█ יושב ראש אגודת הסופרים בישראל, מר צביקה ניר; “הלך מאיתנו אחד מענקי השירה העברית לדורותיה, אשר הטביע חותם בל יימחה על השירה העברית וסלל בה דרכים חדשות ומפתיעות שרישומן משפיע עד היום.
נתן זך היה גם מהפכן של שירה, יוצר שקרא טיגר, נון-קונפרמיסט, איש רוח, מורה ומרצה חתן פרס ישראל שלא היסס להביע דעותיו גם אם היו שנויות במחלוקת.
התרבות העברית-הישראלית איבדה מנהיג ומצפן חסרונו מורגש זה זמן מאז פרישתו”.
█ נתן זך, על אישתו: “היא מצפה לקבל את כל הרכוש”
במחצית פברואר השנה, נחשפנו לתחקיר מרתק, אשר גִּלָּה טֶפַח וְכִסָּה טְפָחַיִם על שלהי חייו של אחד מגדולי המשוררים באמצעות העיתונאי אריק וייס, ב’מהדורת השבת עם הילה קורח‘ בערוץ הטלוויזיה 13, על היעלמותו של המשורר נתן זך, שהה בשנים האחרונות ב’מחלקה לתשושי נפש‘ תחת הכותרת; “לאן נעלם נתן זך”.
“היא מצפה לקבל את כל הרכוש” – אמר בכתבה נתן זך, המשורר הלאומי וחתן פרס ישראל, ששהה בשנים האחרונות במחלקה לתשושי נפש.
לאחר אשפוזו החליט בית המשפט, כי הגב’ שרה אביטל, אשתו של זך, עמה התחתן כשהיה מעל גיל 80, כאפוטרופוס שתנהל את רכושו ואת ענייניו הכספיים.
מאז אושפז, נטען בתחקיר ערוץ 13, כי אשתו מונעת מזך ביקורים של חברים, היא גם מונעת אפילו מבן טיפוחיו של זך, הנער עידו אסיף בן ה-16 שאותו ליווה זך, מאז היה בן שלוש וחצי מלבקר אותו.
זך, לא הביא ילדים לעולם ואהבת הנפש של המשורר הלאומי לעידו, שהיה לו כמו בן, הייתה עובדה ידועה.
כאשר עידו איחר במספר דקות לפגישה שנקבעה לו עם זך, אשתו אביטל, אמרה לו, כי לא יוכל לבקרו ושיבוא שוב בעוד חודש.
בהקלטות שנחשפו לראשונה, עלה, כי זך, מספר שהוא ‘כלוּא בבית סוהר‘ מעוניין לבטל את הנישואין שלו לאביטל להם הוא קורא ‘פיקציה’ טוען, כי היא רוצה את כל רכושו ומעוניין בעורך דין שיפתח נגד אביטל בהליכים פליליים.
█ נתן זך, ביוגרפיה
“פסיפס” עם שירו של נתן זך “אני רוצה תמיד עיניים” בפתח בית ההורים על שם פנחס רוזן ברמת חן.
זך, נולד בשנת 1930 בעיר ברלין בשם; הארי זייטלבך (בגרמנית: Harry Seitelbach), לאב יהודי ולאם איטלקייה.
הוא עלה לארץ ישראל ב-1936 ושירת בצהל במלחמת העצמאות. בשנת 2014 סיפר זך בתוכניתו של קובי מידן, כי אביו התאבד אחרי שירד מכל נכסיו ולא הסתגל לתרבות ולחיים בישראל.
אוסף שיריו הראשון של זך, יצא לאור ב-1953 בקובץ “בשלושה” בשיתוף עם משה דור ואריה סיון, בהוצאת ‘לקראת‘. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים שני (“שירים ראשונים“).
לאחר מכן, בספרו השלישי “שירים שונים“, הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביותר, הופיע מבחר שירים מ”שירים ראשונים” בנוסף לשירים חדשים.
זך, היה בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. בשנים 1960 – 1967 לימד באוניברסיטאות בישראל.
בשנים 1968 – 1978 חי באנגליה והשלים דוקטורט באוניברסיטת אסקס. לאחר חזרתו לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומונה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.
ב-5 בינואר 1982 זכה בפרס ביאליק לספרות. זכה בפרס על שם עקביהו על מפעל חיים בשירה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
ובפרס אקו”ם לשנת תשס”ג על מפעל חיים בזמר העברי. זכה בפרס הבינלאומי באיטליה לשירה.
בין השנים 1995 ל-1998 ערך ופרסם זך 25 קונטרסים בשם “הנה” המציגים משוררים לקהל הרחב.
זך, פרסם גם ספרי פרוזה; ספר שכתב על מות אמו “מות אמי“, שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1997.
בשנת 2001 פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב; “הדבורה דבורה”, “הנשר הגדול” ו”הסיפור הקטן על האנשים הגדולים”. כולם יצאו בהוצאת ספריית פועלים.
בשנת 2004 התפרסם “קוף המחט“, אוסף סיפורים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במקביל יצא ספר שיריו, “הזמיר כבר לא גר כאן יותר“, אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בשנת 2008 התפרסמה מהדורת “כל השירים ושירים חדשים” וב־2013 ראה אור ספר שירה בשם; “מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה“, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
ב־2016 פרסם זך את ספר השירה האחרון שלו “אומרים שממש יפה שם“. כמו כן, עסק זך בתרגום שירה ומחזות.
בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, הוצב נתן זך במקום הסמלי 59 ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב. ב-2014 נישא זך לבת זוגו שרה אביטל.
מאז אמצע שנות החמישים עוסק זך גם בביקורת ספרות. מאמרו “הרהורים על שירת אלתרמן“, שפורסם בכתב העת עכשיו ב-1959 היה מניפסט חשוב של המרד של חבורת “לקראת” בפאתוס הלירי של המשוררים הציונים, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, שהיה אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר בארץ.
במאמר זך, מסכם את הכללים החדשים לשירה – אלה של המשוררים של חבורת “לקראת” אשר זך השתייך אליהם.
לפני שזך, פרסם את “הרהורים על שירת אלתרמן” ואת ספר שיריו הראשון, אחדים ממשוררי “לקראת” כבר פרסמו את ספרי שיריהם; משה דור, דוד אבידן, משה בן שאול, אריה סיון ויהודה עמיחי.
בחבורה היו גם; בנימין הרושובסקי (הרשב),ישראל פנקס וגרשון שקד. ספרו הראשון של יהודה עמיחי, שיצא לאור בשנת 1955, נחשב לספר שחולל את המהפכה בשירה העברית.
הכללים החדשים של החבורה, שזך סיכם והציג, היו שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ.
זך, טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכניים ומקובעים, ולפיכך, תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית.
זך, יצא בעיקר נגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר, כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה.
עוד הוא טען שהעושר הלשוני והשימוש המרובה בסימבולים בשירי “כוכבים בחוץ” יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי.
█ העקרונות החדשים האלה, שזך, רק סיכם אותם בדיעבד, השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו
לפיכך, גרס זך, יש להעדיף את המשקל החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.
לטעמם של משוררי “לקראת” ובסגנון כתיבתם, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית – של תיאורי נוף, או פנימית – של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת ולתאר אותה בקצב חופשי וזורם.
לכתוב שירה בשפה פשוטה “בגובה העיניים“, כפי שכבר נכתבה ופורסמה על ידי משוררי “לקראת“, שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, ללא המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה.
הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית-רגילה, שקרובה יותר ללשון דיבור יומיומית, עם לשון גבוהה יותר.
משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר.
השימוש של משוררי “לקראת” של שילוב בין לשון דיבור יומיומית ללשון ספרותית יותר בלט במיוחד לנוכח הסגנון הגבוה בשירים של משוררים מדורו של אלתרמן.
עקרונות השירה לפיהם כתבו ופרסמו משוררי “לקראת” מתחילת שנות ה-50, בספריהם ובחוברות “לקראת” לפני צאת המניפסט של זך, נתפסו כמרד. הם שברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד שנות השישים של המאה ה-20.
העקרונות החדשים האלה, שזך, רק סיכם אותם בדיעבד, השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו; למעשה, מאז שנות ה-60 משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.
ציטוט משירו של נתן זך “כי האדם עץ השדה” בפארק ע”ש לילי שרון בעכו
זך, מתאר כיצד שירה צריכה להיראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ “כל החלב והדבש“. ב”השיר הנכון” הוא כותב;
כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׁיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר.
ב”לומר זאת אחרת” הוא טוען, כי השירה; “מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים, בִּזְהִירוּת הִיא בּוֹחֶרֶת דְּבָרִים נִבְחָרִים”.
זך, איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב “לתקן” אותם.
כך, למשל, בשירים כמו “הווה זהיר“, “תן לי מה שיש לעץ“, “שיר לאוהבים הנבונים“, “כי האדם עץ השדה” ועוד רבים נוספים.
ב-2001 עלה שוב הפולמוס על השימוש בכללי המקצב והמשקל. בני ציפר, עורכו של מדור תרבות וספרות בעיתון הארץ, פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור (“מיעוט“, 2000).
שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש במשקל קצוב ומדוד – אותם הכללים שאפיינו את שירתם של משוררי “דור היישוב” (עד 1948) ואת השירה הקלאסית.
ציפר, קורא לשיריו של מנור “ציון-דרך ופרשת מים” בשירה העברית, ואפילו טוען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו “אוונגרד” ש”רמס” את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, וקובע; “חזר הניגון שזנחנו לשווא!”
שבועיים לאחר מכן, באותו מדור פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר, וגם את שירתו של דורי מנור.
זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל, משום חזרה לימי העבר של השירה העברית, ולכל הפחות – חיקוי לא-מוצלח של שלונסקי ואלתרמן.
הוא תקף את מנור ומשוררים חדשים אחרים; “במקום למשוך את קדמוניותהם שלהם לעבר לשון ההווה השירית במיטבה, מבקשים לגרור את הלשון העכשווית לאחור”.
כעבור ימים אחדים הגיב דורי מנור במאמר משלו במוסף ספרות ותרבות של הארץ ותקף את זך על סגנונו “המתלהם” וטען, כי שני הסגנונות יכולים לדור בכפיפה אחת והוא דוגל בפלורליזם בשירה (הארץ, 2.2.2001).
█ נתן זך: “הכושים זה בשבילי עדות המזרח…”.
בשנת 2010, ביטא זך את השקפותיו בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי, ובו אמר “אנחנו והערבים החמצנו את ההזדמנויות שלנו. הם, בטיפשות שלהם ב-1948 – ואנו בכל השנים לאחר מכן.
יש לי חשש כבד שהמדינה הזו תפסיק להתקיים בעוד 50 שנה אם לא לפני זה, ובינתיים תהיה מלחמה אחרי מלחמה.” הוא הביע את נכונותו להצטרף למשט לעזה בדומה למשט שנערך כמה חודשים קודם לכן.
ביחס למגוריו בישראל, אמר; “אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב-1978. ניתן לכתוב בעברית מבלי לחיות כאן. לא צריך לשמוע בכל יום על עינויים או הריגה בטעות של פלסטיני. לא ארצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד“.
זך, תמך בחרם על ההתנחלויות וסבר, כי הכיבוש הוא המקור לרוב תחלואי החברה הישראלית. “אכזריות הדיכוי חדרה פנימה אלינו. אין יום שלא נרצחים כאן אנשים. האלימות בכבישים ובבתי-הספר חלחלה מהכיבוש.
אני הייתי קצין ביטחון של חטיבה 8. אני לא משתמט, השתתפתי בשלוש מלחמות שהיו לחיים ולמוות”.
בשנת 2010 בראיון בערוץ 10 אמר זך בנוגע לסדרות בטלוויזיה של “כושים יורים בכושים” כי;”הכושים זה בשבילי עדות המזרח“.
ואף “קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב-אירופאית, ואלה באים מהמערות”.
בעקבות הביקורת על התבטאויות אלה פרסם זך, מאמר תגובה ובו התנצל על מה שאמר וטען, כי הייתה זו “אמירה טפשית“, וכי המזרח, תרם רבות לתרבות האנושית.
בשנת 2014, פרסם זך בעיתון הארץ מודעת הזדהות עם דברי אבו מאזן, שלפיהם ישראל ביצעה רצח עם בעזה במבצע צוק איתן.
בעקבות המודעה הוא הוזמן לראיון בתכניתו של רזי ברקאי, שם הוא חזר על דברי ההזדהות ובתגובה לשאלה על נפגעי הירי הישראלים בעוטף עזה הוא ענה; “אוי ווי, תסתכל על המפה פעם, עטפו אותם.
מסביב לעזה הקטנה הנמושה העלובה שהשתלטו עליה אנשי חמאס, הקימו רשת של קיבוצים.
למה דווקא שמה? הנגב גדול”, עוד הוסיף: “אז הייתי חוטף בתל אביב, במלחמה כמו במלחמה. מי כיהודים חטפו כבר דברים יותר גרועים”.
ב-19 בינואר 2015 פרסם מודעה בעיתון “הארץ“, שבה הוא איחל לאבו מאזן הצלחה בתביעה על פשעי מלחמה שהגישה הרשות הפלסטינית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד מדינת ישראל.
ב-15 ביוני 2011 אמר זך; “גם היטלר, סטלין ומוסוליני נבחרו בבחירות דמוקרטיות“.
█ נתן זך, כתביו
█ ספרי שירה;
- בשלושה (1953),
- שירים ראשונים (1955),
- שירים שונים (1960),
- כל החלב והדבש(1966),
- במקום חלום (1966),
- מבחר (1974),
- צפונית מזרחית (1979),
- אנטי-מחיקון (1984),
- בית-ספר לריקודים (1985),
- שירים על כלב וכלבה (1990),
- כיוון שאני בסביבה (1996),
- מות אמי (1997),
- כי האדם עץ השדה (1999),
- סיפור על האנשים הקטנים (2001),
- הנשר הגדול (2001),
- הדבורה דבורה (2001),
- הזמיר לא גר פה יותר (2004),
- קוף המחט (2004),
- כל השירים ושירים חדשים(2008. שלושה חלקים),
- משנה לשנה זה (2009),
- מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה (2013),
- אומרים שממש יפה שם (2016).
█ ספרי עיון;
- זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל”ף, 1966.
- קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.
- אימג’יזם ווורטיציזים: מאמר שכתב זך ב-1976 בעבור האנתולוגיה Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר הדוקטורט שלו. הופיע בעברית ב-2010, הוצאת ‘עמדה’, ‘דחק – כתב עת לספרות טובה‘, מאנגלית: יהודה ויזן.
- השירה שמעבר למלים – תיאוריה וביקורת (1973-1954), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
█ תרגומיו;
- דקלים ותמרים/ צרור שירי עם ערביים בתרגום נתן זך וראשד חוסיין, הוצאת דביר, 1967.
- מעגל הגיר הקווקזי/ ברטולט ברכט, הוצאת אור-עם, 1983.
- קדיש ושירים אחרים/ אלן גינסברג, הוצאת עם עובד, 1988.
- הנה, קונטרס לשירה, מס’ 3/ פרידריך כריסטיאן דליוס, הוצאת תג, 1995.
- הנה, קונטרס לשירה, מס’ 8/ אדוארדו סאנגווינטי, הוצאת תג, 1995.
- עליך אחלום חרישית/ אלזה לסקר-שילר, הוצאת אבן חֹשן, 1996.
- הנה, קונטרס לשירה, מס’ 21/ ו.ה. אודן, הוצאת ירון גולן, 1998.
█ מחזה;
- בית ספר לריקודים, במאי שמואל בונים, תפאורה אריה נבון, מוזיקה סשה ארגוב, הוצג בקאמרי בחודש דצמבר שנת 1984.
█ משיריו;
- כי האדם עץ השדה
- לבדו
- הצייר מצייר
- כי תבואנה אל הארץ
- תימהון
- איך זה שכוכב
- אני רוצה תמיד עיניים
- כולנו זקוקים לחסד
- ציפור שנייה
- אני שומע משהו נופל
- ענק
- כשצלצלת רעד קולך
רבים משיריו של זך, הולחנו: “כי האדם עץ השדה”, “פזמון”, “איך זה שכוכב”, “שבעה”, “יופיה אינו ידוע”, “לבדו”, ציפור שנייה ועוד. ב-1981 הוציאה נורית גלרון את האלבום שירים באמצע הלילה שהתבסס כולו על שיריו של זך, שהעניק לאלבום את שמו וכתב לו הקדמה.
ב-1997 פרסמה להקת הפוסט-פאנק סדרני הדשא את השיר (שבהמשך הפך לשיר המזוהה עמה) “מוות לסמלת“, בו הופיע בית משירו של זך “שיר NO טיפוסי” שנכתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה ואושר לשימוש על ידי זך עצמו.
ב-1992 הקליט שפי ישי את השיר ״שבעה״ באלבום הסולו הראשון שלו – ״אהבה ושנאה״. כשיצא השיר הוא נפסל לשידור בגלי צהל. ב-2010 יצא לאור ״גבר לא ידבר על כך״ אלבום הסולו השני של שפי ישי שהוקדש לשירי נתן זך. ב-2008 יצא האלבום כמה נהדרת היית בו מקריא זך משיריו על רקע מוזיקה מאת המלחין שלומי פריג’.
באלבום מנגנת הפסנתרנית שירה שקד והוא כולל ואלס לפסנתר שכתב סבו של זך לכבוד טקס ההכתרה של וילהלמינה, מלכת הולנד. בשנת 2011 הוציא זך אלבום נוסף עם פריג’ – אהבה צומחת בלילות. לאלבום זה, עיצב את העטיפה האמן מנשה קדישמן.
נתן זך, משורר לאומי, יהי זיכרו ברוך.
◄ המידע על נתן זך, הובא רובו מאתר ויקיפדיה.
