לעולם לא מאוחר, גם בתחום תביעות נזקי גוף. צעיר יליד 1988, תושב גן יאיר, החליט רק אחרי שהשתחרר משירות קבע, לתבוע את ‘המועצה המקומית כוכב יאיר’ ואת בית הספר בו למד על פציעתו במהלך משחק כדורגל בהיותו בכיתה ד’.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
על פי התביעה, עת שיחקו הוא וחבריו כדורגל בהפסקה שבין השיעורים, הוכשל התובע ופניו הוטחו בעוצמה בצינור השקיה שבלט מן הקרקע נפצע בראשו ובאפו וכתוצאה מכך הוא אף איבד שן ושבר 3 שיניים נוספות.
הימים חלפו וגם השנים התלמיד גדל ונעשה לעלם חמודות אך עם טרואמה שלא יכול היה לשכוח ונזק מתמשך לשיניו עד היום. בצר לו, פנה אל משרד עורכי דין דוד פייל ושות’ המתמחה ב-רשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים.
הצעיר הציג בפניהם ובתביעה תמונות שצולמו על ידי הוריו ובו נראה ‘צינור המים’ אשר בלט מן הקרקע ושבו התנגש הצעיר במהלך משחק הכדורגל.
במסגרת התביעה, שאותה הגישו עורכי הדין דוד פייל ועמיתו איתן פרגו, הובא דוח פציעה המתאר את האירוע וכן, מציין לו עדים מקרב התלמידים, החתום על ידי מנהלת בית הספר.
כמו כן, הובא מכתב שכתבו ההורים אל ראש המועצה כוכב יאיר וכן את תשובתו – המאשרת את גרסת התלמיד-הצעיר כיום.
█ משרד החינוך; עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין ואין לקבלה
נציגי בית הספר ומשרד החינוך, טענו במהלך משפט, כי ‘צינור ההשקיה’ לא היווה כלל ‘מפגע’ משום שלא ניתן להשגיח על ילדים בכל רגע ורגע וכי התביעה הוגשה בשיהוי רב ולא סביר ולכן, לא נשמרו המסמכים שיוכלו לבסס את טענותיהם.
בכתב ההגנה טענו נציגי בית הספר ו‘משרד החינוך’ כי עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין ואין לקבלה, ובנוסף – טענו, כי הצינור ממנו נפגע התובע הותקן לאחר שקיבל את כל אישורי הבטיחות ולא היווה מפגע.
לפיכך, טענו, נציגי בית הספר ומשרד החינוך, כי לא מוטלת עליהם כל אחריות בנוגע לאירוע, שנבע מ”משחק כדורגל מאולתר”, שכן לא ניתן להשגיח על התלמידים בכל רגע ורגע. לסיום, טענו, הנתבעים, כי התביעה, הוגשה בשיהוי ניכר, דבר שהקשה עליהם להיערך.
█ בית המשפט; לא הוגש שום דוח בטיחות התומך בעמדת הנתבעים
“גרסת התובע בדבר אופן התרחשות התאונה מהימנה, ונתמכת בראיות מזמן אמת” – קבעה כבוד השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בעיר תל אביב. “כמו כן, הוכח שמיקום הצינור ללא הגנה בחצר בית הספר, מקים מפגע, שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעים“.
לגבי שאלת אחריות הנתבעים, קבעה כב’ השופטת, כי העובדה שלימים גודר המפגע מדברת בעד עצמה וכי כך היה ראוי לנהוג מלכתחילה. “צינורות מים אינם אמורים להיות חשופים בטבורו של מקום המיועד למשחק” – קבעה כב’ השופטת.
מעבר לכך, כב’ השופטת, הוסיפה וקבעה, כי הנתבעים לא טרחו להציג כל דוח בטיחות, שיש בו כדי לאשש את טענתם, כי הצינור, נבנה בהתאם לדרישות הבטיחות, וזכה לאישורי מפקחי הבטיחות.
█ אין לצפות מקטין בן 9, להגיש תביעה
כב’ השופטת מור-אל, דחתה את טענת הנתבעים, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב. “בעת התאונה היה התובע קטין בן 9, ואין לצפות ממנו להגיש תביעה“, פסקה השופטת; “התובע הסביר ששירת בצבא ולאחר מכן בשירות קבע, ורק לאחר שהשתחרר, התפנה לטפל בעניין. מדובר בהתנהלות סבירה, בגדר החוק, ואין בה כל שיהוי“.
כבוד השופטת מור-אל, קבעה בפסק דינה, כי התביעה הוגשה במסגרת החוק, המאפשרת לצעירים עד גיל 25 להגיש ‘תביעות נזיקיות’ שארעו להם במהלך היותם ‘קטינים‘. לדבריה, לא ניתן לצפות מילד – תלמיד כיתה ד’ להגיש תביעה לבית המשפט.
כמו כן, קבעה כב’ השופטת מור-אל, כי התובע, הביא ראיות לרוב התומכות בגירסתו, בעוד שמשרד החינוך ובית הספר לא הביאו כל עדות או מסמך המאוששים את עמדתם.
לאחר שקבעה את אחריות הנתבעים לאירוע, התפנתה כב’ השופטת לקבוע את שיעור הנזק, שנובע רובו ככולו מטיפולי השיניים להם נדרש התובע ועוד ידרש בעתיד.
בפסק דינה, פסקה השופטת מור-אל לצעיר פיצוי על סך כ-105 אלף שקלים. התביעה, נדונה בבית משפט השלום בעיר תל אביב.
Add Comment