ככל שאנשים שעברו את השואה היו זמן רב יותר לבד במהלכה כך רמת הסימפטומים הטראומטיים אותם הם חווים כיום גבוהה יותר – כך עולה ממחקר חדש שנערך ב’אוניברסיטת חיפה’ ופורסם היום (רביעי, כ”ה ניסן תשפ”א) בכתב העת ‘GeroPsych’. עוד נמצא במחקר, כי בקרב אלו שדיווחו כי חשוּ ‘בדידות’ רבה במהלך השואה, הסימפטומים הטראומטיים שלהם היו נמוכים יותר אם הם רכשו יכולת לחוות בצורה חיובית את הזמן עם עצמם.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
לדברי פרופ’ יובל פלגי מאוניברסיטת חיפה, מעורכי המחקר מהחוג לגרונטולוגיה-מדעי הזקנה; “אנו יכולים כעת להבין טוב יותר עד כמה הקושי להיות לבד והחוויה של הבדידות בזמן השואה היו הרסניים, אך גם מה סייע לרבים להתמודד עם קושי זה”.
75 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה ושנה לאחר פרוץ מגפת הקורונה (Covid-19), נאלצים ניצולי השואה להתמודד עם אתגרי הזִקְנָה וביניהם ה’בדידות‘ בצל השלכות ארוכות הטווח של הטראוּמה אותם עברו במהלך המלחמה.
לדברי חוקרי אוניברסיטת חיפה, החוויה של הבדידות, מהווה גורם מרכזי בחוויית הזדקנותם של ניצולי השואה.
לעומתה, לחוויה של הסולנות (Solitude) פעולת התבודדות אדם בתוך עצמו הוא גר, אדם מתרחק מסביבתו ושוהה עם עצמו לבד, מתוך רצונו החופשי, שהיא החוויה החיובית של להיות עם עצמך מרצון, מושג שפותח לאחרונה על ידי פרופ’ פלגי ועמיתיו.
יש יכולת משמעותית להקל על הסבל שנוצר בעקבות חוויות בדידות ובידוד מהעבר.
במחקר הנוכחי ביקשו פרופ’ פלגי ותלמידת המחקר יונת חיון מהחוג לגרונטולוגיה-מדעי הזקנה באוניברסיטת חיפה יחד עם דר’ לי גרינבלט-קימרון מאוניברסיטת אריאל לבדוק האם קיים קשר בין הבדידות שחשוּ הניצולים במהלך שנות המלחמה לבין תסמיני פוסט טראומה שהם חווים כיום.
רמת הבדידות נמדדה דרך הדיווח על מספר השנים בהם חיו במהלך השואה ללא אף בן משפחה מדרגה ראשונה, וכן על סמך החוויה הסובייקטיבית של תחושת הבדידות שחשו במהלך המלחמה.
מטעם אוניברסיטת חיפה נמסר באמצעות מר אילן יבלברג ומר איתי שיינר לאתר ’כאן ישראל| כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’, כי במחקר המסקרן והמעניין הזה, השתתפו 81 ניצולות וניצולי שואה אשר נולדו ביבשת אירופה לפני שנת 1939 והיו בני 16 או צעירים יותר בזמן פרוץ המלחמה.
█ ניצולי השואה היו בודדים יותר בזמן השואה, כך הם חשים בודדים יותר כיום וכך רמת הסימפטומים הטראומתיים שלהם עולים”
עוד עולה מתוצאות המחקר, כי מספר השנים עליהם דיווחו הניצולים, כי חיו ללא אף בן משפחה מדרגה ראשונה וכן מידת חווית הבדידות שלהם במהלך השואה, היו קשורים למידה בה הם מדווחים, כי הם חשים בדידות כיום; ככל שהם חשו בודדים יותר בזמן השואה, כך עולה הסיכוי שהם יחושו בודדים יותר כיום.
ככל שרמת הבדידות, עליה מדווחים הניצולים כיום הייתה גבוהה יותר, כך עלתה רמת הסימפטומים הטראומתיים; זיכרונות חודרניים של חוויות מזמן השואה, סיוטים בלילה, קשיים בריכוז, הימנעות מגירויים הקשורים בשואה וכדומה, הייתה גבוהה.
קשר זה, היה חזק יותר, בקרב ניצולים שדיווחו על זמן רב יותר ששהוּ לבד במהלך השואה. “כלומר, ככל שהניצולים היו בודדים יותר בזמן השואה, כך הם חשים בודדים יותר כיום וכך רמת הסימפטומים הטראומתיים שלהם עולים”, אמר פרופ’ יובל פלגי.
אולם מסתבר שקשר זה היה שונה בקרב ניצולי שואה שהצליחו לפתח יכולות “סולניות“. כאמור, מדובר במושג חדש שפיתח פרופ’ פלגי והוא מתייחס ליכולת של אנשים דווקא לרצות ואף ליהנות מלהיות לבד (solo).
ניצולים אלה דיווחו על רמות טראומה נמוכות יותר, גם אם הם היו בודדים במהלך השואה.
“נראה, כי אלו שלמדו במהלך השנים ליהנות מזמן עם עצמם הצליחו להתמודד טוב יותר עם החוויות הקשות של טראומת השואה.
כולנו חווים בדידות במהלך חיינו אך ניכר שניתן לצמצם את השלכותיה השליליות באמצעות שיפור היכולת ליהנות מזמן עם עצמנו.
“אנו מקווים – מוסיפים החוקרים; כי נוכל לסייע בדרך זו לניצולי השואה הנמצאים זמן רב לבד וחווים בדידות“, סיכמו חוקרי אוניברסיטת חיפה.
