חנה סמבורסקי (55) מהעיר באר שבע, חגגה עם משפחתה באירוע ה’חינה’ של בתה קארין. בסוף הערב, האורחים, כבר החלו להתפזר והיא לקתה ב’דום לב’ והתמוטטה. בני המשפחה, שהיו במקום ראו את זה קורה. האימא, הסבתא, הרעייה, “מתה” מוות-קליני מול עיניהם, ללא סימנים או כל התרעה מוקדמת.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בני משפחת סמבורסקי לא התמהמהו למרות ההיסטריה באולם ומיד התקשרו אל ‘מוקד 101 של מגן דוד אדום‘. החובש במוקד מרדכי רוקח, קיבל את השיחה ומיד החל להדריך אותם כיצד לבצע פעולות החייאה בסיסיות.
דקות בודדות אחר כך, הגיעו למקום הפראמדיקים של מדא מר אלישיב אמתי, שי קדוש ו-אליוסף אלמלח חובש רפואת חירום במדא, וביצעו בגב’ חנה סמבורסקי, שהייתה ללא דופק וללא נשימה, פעולות החייאה מתקדמות.
הם נלחמו על חייה, חיברו את מכשיר הדפיברילטור ונתנו לה מכת חשמל, עד שהגב’ חנה סמבורסקי שבה אל החיים.
כשהיא במצב קשה אך יציב, פינו הפראמדיקים של מדא את חנה באמצעות ניידת טיפול נמרץ אל בית החולים. שם, המשיכו את הטיפול הרפואי בה, עד שרק יומיים לאחר מכן, היא חזרה להכרה מלאה. באותו היום, יומיים אחרי החינה ואחרי דום הלב של הגב’ חנה סמבורסקי, התקיימה החתוּנה של הבת קארין.
“בזיכרוני הכל התחיל כשאחי, צעק לי שאימא על הרצפה ורצתי אליה. לראות אותה מכחילה, לא נושמת ובלי דופק, זה היה חוסר אונים מטורף” – שחזרה את ערב החינה הבת קארין; “הבנתי שהיא לא בחיים, בכינו וצעקנו בלי סוף.
כשהצוות של מדא, החזיר אותה לחיים, נסענו מהר אל בית החולים עם הלבוש החגיגי והאיפור ורק רצינו לדעת שהיא תהיה בסדר. הכל היה נראה לי כמו נצח, ואני מתקשה לחשוב על משהו יותר קשה לחוות.
█ חנה סמבורסקי; “החלטתי לקיים סעודת הודיה, כדי להודות לפראמדיקים של מדא. הם פשוט מלאכים, אני אסירת תודה”.
רציתי לבטל את אירוע החתונה ולעשות אותה בבית החולים, עם אימא, אבל דיברתי עם רב ששכנע אותי לקיים את החתונה כמתוכנן, ולשמוח בשביל אימא. זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש לתחילת החיים החדשים שלי, היא החזרה לחיים של אמי האהובה, כשמצבה טוב וכשהיא חוזרת לעצמה”.
כשבני המשפחה, החלו לעכל את מה שקרה – דום הלב של האם חנה, חזרתה לחיים וכמעט במקביל החתונה, הם החליטו להזמין את הפראמדיקים של מדא ל’סעודת הודיה’.
“שרשרת הצלת החיים שהתחילה בהדרכה הטלפונית ממוקד 101 של מדא, והמשיכה כשאנחנו הגענו, אפשרה לנו להחזיר את חנה לחיים, כשהיא במצב טוב”, אמר פראמדיק מד”א שי קדוש, “זה לא מובן מאליו ומסב לנו אושר וסיפוק רב”.
אלישיב אמתי, פראמדיק מדא, הוסיף; “לפגוש את חנה, כמה שבועות אחרי, כשהיא בחיק משפחתה, מחייכת ושמחה, היה כל כך מרגש. אני זוכר את הרגעים בהם היא הייתה מחוסרת הכרה, בלי דופק ובלי נשימה וכעת היא ממש חזרה לעצמה. קשה להסביר את עוצמת התחושות ואת השמחה”.
חנה סמבורסקי, מספרת; “אני רק זוכרת שהתעוררתי בבית החולים… ראיתי המון אורות מסנוורים”. היא מוסיפה; “בעלי חייך אליי, הסתכלתי אליו ונרדמתי חזרה. בהמשך היום התעוררתי שוב והייתי בשוק מוחלט. עד היום אני לא מאמינה, לא מאמינה ששרדתי את הדבר הזה.
הבנות שלי סיפרו לי על הפראמדיקים המדהימים של מדא, שלא וויתרו עליי, ובהמשך גם התעניינו ובדקו כל הזמן מה איתי. כל רופא שאני מגיעה אליו לבדיקות אומר לי שאני נס רפואי. עם השחרור מבית החולים, הלכתי לבית הכנסת לעשות ברכת הגומל, כדי להודות לבורא עולם ואחר כך, החלטתי לקיים סעודת הודיה, כדי להודות לפראמדיקים של מדא. הם פשוט מלאכים, אני אסירת תודה”.
