אמירה של ראש הממשלה: “הם תוקפים אתכם, את כולנוּ, אבל אני עומד בדרכם”. הם – ‘מובילי המחאה’ בראשות שקמה ברסלר (מיוזמי מחאת הדגלים השחורים וממובילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית) ושני ה”ברקים” (אהרון ברק + אהוד ברק). הם – מנהיגי הרל”ב,
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הם – הקול הצעקני של מיעוט מבין ‘קיצוני השמאל‘ הקוראים למרי אזרחי, להשתמטות משירות צבאי, לפגיעה במדינת ישראל ובכלכלתה.
לבריחת הוֹן לחוץ לארץ ו”מוציאים דיבת הארץ רעה” כלפי פנים וכלפי חוץ, בדיוק כמו המרגלים בתקופת יהושע בן נון.
ואלוּ – (הם) – מכוונים חיציהם אל מי שעומד בדרכם.
——*——
יושב אחד מ’עיתונאי החצר‘ של ה-“הם“, וכותב מאמר על: ‘דלעת’.
הוא לחוּץ.
הוא מזיל ריר מהפה.
והוא נרגע, בפסקה השלישית או לכל המאוחר בפסקה הרביעית, כשהוא מצליח לקשור את הדלעת הכתומה, עם כתמים שחורים, ל-מחדל איום ונורא של בנימין נתניהו…
כל מאמר דעה וכל ריאיון עם מי מהם, מתנקז ל-רל”ב באופן עקיף, אך ישיר, כי מרגע זה – מאותו הרגע בוֹ מצליח הכותב להשחיל מילה על ראש הממשלה – ההמשך מתמקד ומתעמק, מתעקש ומתפתל, מתפלפל ונסב – רק על רל”ב.
כי לדידם, רל”ב = חזות הכול, וחזות הכול = רל”ב.
גם אם הנושא של המאמר, הוא: דלעת.
