
צריך להזכיר, כי הרשות השופטת, הכוללת בתוכה את בית המשפט העליון ואת בג”ץ, היא עוסקת – בשפיטה, וביחד עם הרשות המבצעת והרשות המחוקקת -מתקיימות התשתיות לניהול דמוקרטי תקין של המדינה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
חברי הכנסת וחברי הממשלה – הם חסרי סמכויות שיפוט, ולכל היותר, הם רשאים ליזום הגשת תביעה או כתב אישום, או לעתור – אצל הָרָשׁוּת הַשּׁוֹפֶּטֶת.
ככה זה בחיים (הדמוקרטיים),
מה כה קשה להבין???
כך הסבירו לי מוריי בבית הספר היסודי, כך לימדו אותי בשיעורי האזרחות בבית הספר התיכון, וכך שיננו לי המרצים באוניברסיטת תל אביב, החוג למדיניות ציבורית, בו למדתי
מדיניות וסיימתי תואר שני.
בין מוריי, היה גם המשפטן וכב’ השופט המחוזי ד”ר גבריאל קלינג זכרו לברכה שהמחיש לנו באמצעות דוגמא מ-פסיקת בית המשפט, את החלוקה המחויבת;
תביעה שכללה בקשה לבצע תיקונים ברחוב מסוים בגלל סיכוני בטיחות המצויים בו, נדונה בבית המשפט הסיכונים – הוכחו, והנזק – הוכח.
אף על פי כן, התביעה נדחתה.
█ רַֿצְיוֹ – Ratio (היגיון, שכל, מחשבה)
התובע רשאי להגיש תביעת פיצויים וככל שיוכיח, כי נגרם לו נזק הוא גם יקבל פיצוי, אולם אין לו מעמד לנהל את העירייה ולהכתיב לה סדר עדיפויות בהחלטותיה, מה לעשות תחילה!!!
אל לו לבית המשפט לתת יד להתערבות ברשות לא לו.
גילוי נאות; ד”ר קלינג היה המנחה שלי לתואר MA בהכנת עבודת הגמר. אומרים לי, כי בית המשפט, רשאי לרסן את המחוקק. אולי. אך זה הדדי, ולא מסמיך את בית משפט לחוקק חוקים או לבטח חוקים!!!
ההדדיות היא בכך שכל רָשׁוּת, יכולה ואף צריכה ללטוש עיניים בוחנות לעבר רשות אחרת, כדי להעיר, כדי להפנות את תשומת הלב, כדי לרסן, כדי לכוון. באופן זה, המערכת בכללותה משפרת ומשתפרת בהתנהלותה.
אך אף רשוּת מהשלושה – אינה רשאית להתערב במטרה לבצע תחתיה את רשות אחרת את המטלות העומדות לפתחה!!!
אם הָרָשׁוּת הַשּׁוֹפֶּטֶת רשאית לבטל חוק, היא גם רשאית לחוקק חוק. פעולת ביטול חוק היא שוות ערך לפעולת החקיקה.
עיצוב מערכת החוקים, נעשה באמצעות חקיקה וביטול. בדרך כלל ביטול חוק ישן ו-לא רלוונטי – כרוך במילוי החלל שנוצר על ידי חקיקה חדשה.
אם תינתן לבית המשפט הגבוה לצדק (בג”ץ) הזכות לבטל, על אותו בסיס הוא יוכל גם לחוקק. בדרך זו, מגיעים לידי אבסורד, ומשבשים את כללי המנהל הדמוקרטי התקין.