בית המשפט העליון בארצות הברית, קיבל בסוף השבוע (שישי, ו’ בכסלו התשע”ח) את עתירתו של דוד ויסקופף אב גרוש, בעל אזרחות כפולה, אמריקאית וישראלית נגד הנתבע פיליפ מרכוס, מי שכיהן כשופט לשעבר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ואח’ בתיק מס’ 17-754.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
זוהי העתירה הראשונה אי-פעם המוגשת בפני בית משפט העליון בארצות הברית, בה שופט לשעבר מישראל ועובדות סוציאליות אף הן מישראל, ניצבים בפני אישומי בית המשפט העליון בארצות הברית, בגין ביצוע “פשעי שנאה וגניבות פעוטות” על פי החוק האמריקאי.
התובע, דוד ויסקופף, ישראלי יליד וויסקונסין שבארצות הברית, גדל כיתום בבית יתומים בעיר שיקגו ומשבגר הקדיש את חייו לעבודה במשרד הרווחה של אילינוי לשיפור הקשר בין אבות וילדים ובעצמו הוסמך כ’הורה אומנה’.
אך התברר, כי מחוייבותו לאותה הורות שהטיף עמדה במחלוקת כשעלה לישראל ואישתו ביקשה ממנו להתגרש. על פי כתב התביעה ההתייחסות אליו ב’בתי המשפט לעינייני משפחה’ ואצל פקידות הרווחה -סעד, מתוארת כהתעללות הפוגעת בו, בגופו, נפשו בריאותו ועבודתו וכן בילדיו.
התובע ויסקופף, טען והאשים; “מערכת המשפט בישראל‘ מגוננת על עצמה, ואינה פתוחה לביקורת, אך בצר לי ובאין כל מענה בישראל, עלי לפנות לעזרת ‘החוק האמריקאי’ לטיפול בפשעים נגד האנושות עוסק בין השאר בענינים אלו של אפליה בחסות החוק כנגד קבוצה גדולה.
אני מקווה שאם לא אוכל לראות ולפגוש את ילדי באופן טבעי וללא כל הפרעה והתערבות שלטונית, לפחות לגרום לאלו שמנעו זאת ממני לפחות לשלם מחיר כספי כבד”. הצהיר ויסקופף בעבר.
כעת בעתירה ואח’ בתיק מספר 17-754: זו, מתבקש בית המשפט העליון של ארצות הברית להחליט אחת ולתמיד, האם בית משפט בארצות הברית בעל סמכות שיפוט על נאשמים/נתבעים אלה מישראל, הטוענים שהינם פקידי המדינה.
█ התובע ויסקופף; “אחת הנתבעות, נקטה, לכאורה, בדרך זו, כעונש על כל מקרי האונס שגברים, ביצעו כלפי נשים במהלך ההיסטוריה”.
הנתבע פיליפ מרכוס הוא כב’ השופט לשעבר בבית המשפט לענייני משפחה בעיר ירושלים. לפי כתבה בעיתון “הארץ” מצרופת לתביעה, הוא נאלץ לפרוש מוקדם מכס השיפוט, לאחר שהשתמש לרעה בכוחו כשופט בתיק בו היה מעורב אב הומוסקסואל.
בתלונה, נטען, על ידי דוד ויסקופף, כי הנתבע מרכוס, השתמש לכאורה לרעה בכוחו כשופט גם כלפי אבות הטרוסקסואליים, כולל ויסקופף, על פי בסיס מין ואמונה דתית. הנתבע מרכוס, דוגל באידיאולוגיה שנויה במחלוקת, לפיה הורים ביולוגיים לא זכאים לכל זכות בבית המשפט לענייני משפחה.
לאחרונה, נטען, נשא הנתבע מרכוס, נאום בלתי-מבוסס בכנסת, בו פקפק ב‘תסמונת הניכור ההורי’ למרות עשורים של מחקרים על ידי מומחים בנושא. עובדות סוציאליות אשר לכאורה, הטמיעו אג’נדות שהביאו לניתוק אבות מילדיהם, רק בגלל היותם ‘גברים‘.
נטען, על ידי דוד ויסקופף, ב-עתירה, כי אחת הנתבעות, נקטה, לכאורה, בדרך זו, “כעונש על כל מקרי האונס שגברים, ביצעו כלפי נשים במהלך ההיסטוריה“.
עוד נטען, כי הן לכאורה שיחדו את דר’ סילביו גוטקובסקי, אשר יזייף דיאגנוזה על וייסקופף אודות “פסיכוזה פעילה“, על אף שויסקופף מעולם לא היה פציינט של הנתבע גוטקובסקי, כל שכן, הסכים לביצוע הערכה שכזו.
התלונה, נטען על ידי ויסקופף, מצביעה על כך שבית המשפט העליון בישראל, מצא, כי הנתבע דר’ גוטקובסקי, אחראי בגובה 40% להתאבדות פציינט בטיפולו, קודם לכך שהנאשמים האחרים שיחדו אותו על מנת שינפיק דיאגנוזה שקרית נגד וייסקופף, ללא צו בית משפט, או הסכמת ויסקופף.
█ הגשת תביעות הסרק כנגד ישראל ושלוחיה הינה חלק מתופעה חמורה ורחבה של התקפות והכפשות נגד עובדי ציבור
לב התיק נסוב על מסמכים אשר נטען שנגנבו / נלקחו משיקגו ללא אישור וייסקופף ובשליטה הלא-חוקית של הנתבעים לבצע מעשי עינויים קשים נגדו, בהתבסס על מינו ואמונותיו הדתיות. בית המשפט המקומי בעיר שיקגו, קבע, כי יש לו סמכות שיפוט אישיות ונושאיות בסוגיה זו בתיק נלווה, “ויסקופף נגד רחל גילבאום“.
בית המשפט הפדרלי לערעורים, טען, כי נעדרת סמכות שיפוט אישית על נאשמים האלה, אשר הינם בארץ ישראל. כעת עותר התובע דוד וייסקופף אל בית המשפט העליון בארצות הברית, כדי שיקבע, כי בתי משפט בארצות הברית, הינם בעלי סמכות שיפוטית על נתבעיים אלה מישראל.
משרד המשפטים מסר בעבר בתגובה לכתבה ששודרה ב’ערוץ 10′ ב‘המגזין עם אושרת קוטלר’ כי; “ככל שיש ביקורת על התנהלות בעלי תפקידים בשירות המדינה, הערוץ המתאים להגשת תלונות אלו, הינו פנייה למוסדות הרלוונטיים במדינת ישראל.
הגשת תביעות הסרק כנגד ישראל ושלוחיה הינה חלק מתופעה חמורה ורחבה של התקפות והכפשות נגד עובדי ציבור, העוסקים בתחום הרווחה והמשפחה, שכל מטרתה להטיל אימה ולשתק את המערכת העוסקת בתחום ההגנה על קטינים וטובתם.
מדינת ישראל רואה במתן הגנה משפטית ראויה לעובדיה אחריות ראשונה במעלה, לשם שמירה על יכולתם למלא את תפקידם ללא חשיפה לאיומים שנועדו להרתיע ו/או להשפיע על עבודתם”.
המשך יבוא.
