ערב השואה, המשפחה היהודית התאפיינה לרוב במבנה מסורתי בו האב מפרנס והאם דואגת לבית ולילדים. תחת השלטון הנאצי, מסגרת זו התרסקה באחת. מכיוון שהגברים היו היעד הראשון לרדיפות, למאסרים ולעבודות כפייה, נטל ההישרדות והפרנסה נפל בפתאומיות על… כתפי הנשים.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר.
למאבק ההישרדות היום-יומי הצטרפו גם הילדים, שהפכו למבריחי מזון בגטאות. למרות הרעב העמוק והאימה, הניסיון לשמר שגרה משפחתית, כמו ארוחות משותפות או קיום ליל סדר ב’גטו‘ שימש כמקלט פסיכולוגי ומקור כוח פנימי.
עם זאת, פעמים רבות האחווה המשפחתית נשחקה בשל תנאי הקיצון, וההבנה המטלטלת הייתה שדווקא פירוק המשפחה, יאפשר את הישרדותה.
הורים מיוסרים עמדו בפני הדילמה הקשה מכל; לגונן על ילדיהם ולהישאר יחד עד למוות, או לשלחם למקום מבטחים.
אלפים הוברחו עוד לפני המלחמה ב”קינדרטרנספורט” ואחרים נמסרו במהלך המלחמה למשפחות נוצריות ולמנזרים, חרף החשש הכבד (שאף התממש לא פעם) מאובדן זהותם היהודית.
שָׁבְרָה של המשפחה שיקף את שבר החברה כולה, במיוחד לאחר אקציות אכזריות (אקציה Aktion, בעברית; “מבצע“) כינוי של סדרת פעולות אלימות של הכוחות הנאציים באזורי מגורים או ריכוז של יהודים, כגון; הגטאות) שבהן נלקחו הילדים והזקנים.
כמענה לאובדן, אסירי מחנות ריכוז, יצרו “משפחות חלופיות” של קרבה ושיתוף שסייעו להם להחזיק מעמד.
במקביל, קבוצות פרטיזנים, ובראשן מחנה המשפחות של האחים ביילסקי, הפנו את מרצם להצלת משפחות שלמות ביערות. לאחר המלחמה, ניצולי השואה פתחו בחיפוש נואש אחר קרוביהם.
חרף הטראומה והקשיים, הדחף העז להקים משפחות חדשות ולאסוף את הילדים היתומים למסגרות חינוך, סימל יותר מכול את החזרה לחיים ואת תקומתו מחדש של העם היהודי.
- 1.ראובן פלדשוה (בן־שם), רשומה מאפריל ,1941 בעיניים יבשות מדמע; יומן ורשימות מגטו ורשה ,1943–1939 1 בעריכת בלה גוטרמן, יד ושם, ירושלים ,2024 עמ’ 213–212.
הפוסט, הובא משוכתב מתוך ובהשפעת הידיעה על “המשפחה היהודית בשואה” באתר “יד ושם“.
◎ הכרזה הזוכה בתחרות ה-16 של “מעצבים זיכרון”, בעיצובו של המעצב הגרפי יואב כהנא
הכרזה הזוכה בתחרות ה-16 של “מעצבים זיכרון“, בעיצובו של המעצב הגרפי יואב כהנא.
השנה, עמדה התחרות בסימן; ‘המשפחה היהודית בשואה‘ כעוגן של סולידריות, לכידות וחוזק גם בימי רדיפות וחורבן.
ביצירתו של כהנא ביטוי חזותי לשבר המשפחתי לצד הגעגוע והאובדן, המחבר בין הזיכרון האישי לזיכרון הקולקטיבי של כולנו.
הכרזה תלווה את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ותופץ במוסדות חינוך, בצה”ל ובנציגויות ישראל, כחלק בלתי נפרד מעיצוב זיכרון השואה בחברה הישראלית.
לפרטים על הכרזה הזוכה באתר יד ושם.
