היועצת המשפטית לממשלה עורכת דין גלי בהרב מיארה, הביעה היום (יום שלישי, ז’ באב תשפ”ג) את עמדתה ל’בג”צ בעניין התיקון לחוק העוסק בנבצרות ראש הממשלה’ והיא ברורה וחדה; “נעשה שימוש לרעה בסמכות הכנסת, כדי לשפר את מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה ולאפשר לו לפעול בניגוד לפסיקת בית המשפט”.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל-כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
בהודעה מטעמה של היועצת המשפטית לממשלה, נמסר, כי היא מצרפת את עמדתה המשפטית לממשלה, שהוגשה לבג”צ בעניין התיקון לחוק העוסק ב’נבצרות ראש הממשלה‘.
עולה, כי נוכח כל האמור לעיל, לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, תיקון מס’ 12 לחוק היסוד הוא מקרה קיצון של שימוש לרעה בסמכות המכוננת.
על כן, לעמדת המשיבה, בשלב דיוני זה, יש מקום למתן צו על- תנאי, שיורה לכנסת ולראש הממשלה לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל תיקון מס ‘ 12 לחוק היסוד, בשל שימוש לרעה בסמכות המכוננת; ובסופו של יום יש להורות על הפיכת הצו על- תנאי לצו מוחלט.
התגובה המצורפת כאן למטה, הוגשה על ידי מנהלת מחלקת הבג”צים עורך דין ענר הלמן, מנהל מחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה, עורך דין רן רוזנברג, סגן בכיר א’ במחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה, עורך דין אודי איתן, סגן בכיר א’ במחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה.
בבית המשפט העליון בג”ץ 2412/23, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג”ץ 2466/23, קבוע לדיון: 3.8.23, התנועה למען איכות השלטון בישראל, על-ידי עורך דין ד”ר אליעד שרגא ואח’ רח’ יפו ,208 ירושלים, העותרת בבג”ץ 2412/23.
.1 חבר הכנסת עודד פורר
.2 סיעת ישראל ביתנו בכנסת ה25-
.3 מפלגת ישראל ביתנו
כולם על ידי ב”כ עורך דין איתן הברמן ממשרד שרקון בן עמי ושות’, עורך דין מרח’ בר כוכבא ,23 בני ברק, טלפון: 03-5662808; טלפון נייד: 054-7777690
דוא”ל: il.co.cbalaw@h.eitan העותרים בבג”ץ 2466/23
נ ג ד
.1 הכנסת
באמצעות היועצת המשפטית לכנסת
משכן הכנסת, קריית בן- גוריון ירושלים
טלפון: 02-6408638/6; פקס: 02-6753495 hdept@knesset.gov.il :ל”דוא
.2 ראש הממשלה
על ידי ב”כ עו”ד מיכאל ראבילו ואח’
מהגן הטכנולוגי, מלחה, מנחת בנין מס’ ,1 ירושלים
טל’: ,02-6490649 פקס: 02-6490659
.3 היועצת המשפטית לממשלה
על ידי פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
מרח’ צלאח א -דין ,29 ירושלים 9711052
טל’: ,073-3925084 פקס: 02-6467011 ה מ ש י ב י ם
תגובה מטעם היועצת המשפטית לממשלה
1. בהתאם להחלטות בית המשפט הנכבד, ולקראת הדיון שנקבע בעתירות, מוגשת בזאת תגובה לעתירות מטעם היועצת המשפטית לממשלה) להלן גם: המשיבה”).
2. ביום 23.3.23 אושר בכנסת תיקון חוק -יסוד: הממשלה) תיקון מס’ 12(, העוסק בהסדר נבצרות ראש ממשלה, המעוגן בסעיף 16) ב 1(לחוק- יסוד: הממשלה, על מכלול הוראותיו (להלן: תיקון מס’ 12 לחוק היסוד).
התיקון, בעיקרו, צמצם את עילות הנבצרות לטעמים של אי מסוגלות פיזית או נפשית בלבד וקבע, בין היתר, דרישת רוב חריגה ביותר בממשלה ובכנסת לשם הפעלת מנגנון הנבצרות.
מוקד העתירות שלפנינו הוא בשאלה האם עשתה הכנסת שימוש לרעה בסמכותה המכוננת.
3. כידוע, הסמכות המכוננת – אשר מכוחה מחוקקת הכנסת את חוקי היסוד והתיקונים להם – נועדה לקבוע עקרונות משטריים וחוקתיים, על-זמני י ם, הקובעים את “כללי המשחק” הבסיסיים של הרשויות, וכן לעגן ברמה החוקתית את זכויות האדם והאזרח.
בהתאם לעקרון לפיו הסמכות המכוננת ניתנה לכנסת לצורך קביעת הסדרים “קונסטיטוציוניים במהותם”, חוקי היסוד הקיימים מסדירים את כללי המשטר, חלוקת התפקידים והסמכויות בין רשויות השלטון, ומערכות היחסים בין הרשויות ובינן ובין ה אזרח, והכל בהתבסס על עקרונות היסוד עליהם מושתתת המדינה.
כיוון שהסמכות המכוננת היא סמכות שלטונית שאותה מפעילה רשות שלטונית, קרי; הכנסת, פותחה לאורך השנים בפסיקת בית המשפט הנכבד דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת.
נקבע, כי תפקידו של בית המשפט הנכבד בהקשר זה הוא להגן על “החוקה המתגבשת ” מפני חדירה של נורמות שלפי טיבן אינן נורמות חוקתיות אל תוך המארג החוקתי הישראלי, באופן שעלול לגרום לשחיקה וזילות במעמדם של חוקי היסוד.
4. בהקשר זה, ציינה כב’ הנשיאה חיות, אך לפני מספר חודשים – בפסק הדין שעסק בתיקון הקודם לחוק-יסוד: הממשלה, אשר אליו נדרש בהמשך) עניין דרעי”) – כי ‘קשה שלא לראות בתיקון מס’ 11 לחוק היסוד שיא, או נכון יותר נקודת שפל, של אותה תופעה מדאיגה…
לפיה חברי הכנסת מנצלים את הקלות שבה ניתן לתקן את חוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים. בכך הם גורמים לשחיקה ולזילות מסוכנת במעמדם של חוקי היסוד שנועדו להיות פרקים מפוארים במפעל החוקה הישראלית’.
לפיה חברי הכנסת מנצלים את הקלות שבה ניתן לתקן את חוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים. בכך הם גורמים לשחיקה ולזילות מסוכנת במעמדם של חוקי היסוד שנועדו להיות פרקים מפוארים במפעל החוקה הישראלית’.
בחינה של מכלול הנסיבות הנוגעות לחקיקת תיקון מס’ 12 לחוק-יסוד: הממשלה, מלמדת כי עניין לנו במקרה קיצוני במיוחד של התופעה עליה עמדה כב’ הנשיאה חיות.
5. בהתאם לפסיקה, התערבות בית המשפט הנכבד בחקיקתם של ‘חוקי יסוד’ היא חריגה ביותר ושמורה למקרי קצה.
כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, במקרה שלפנינו, יישום המבחנים של דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות, כפי שזו התפתחה בפסיקה, מצביע על כך ש”נחצה קו הגבול” ונעשה שימוש מובהק לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת.
6. מכלול הנסיבות שיפורט להלן מלמד, בבירור, כי ענייננו בתיקון חוקתי פגום מיסודו ובתוצאתו, שהינו תוצר של שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת, בהליך חקיקה מואץ, כדי לשפר את מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה ולאפשר לו לפעול בניגוד לפסיקת בית המשפט הנכבד, שאישרה את כהונתו תחת כתב אישום בגין עבירות חמורות של טוהר המידות; בניגוד לחוות דעת מחייבת למניעת ניגוד עניינים…
שאף נקבע, כי חל על ראש הממשלה “השתק מעין שיפוטי” מלטעון אחרת ביחס למעמדה; ותוך עיצוב הסדר נבצרות שנועד ליתן מענה לנסיבות עניינו של ראש הממשלה ולאפשר את מעורבותו בקידום חקיקה שיש בה כדי להיטיב את מצבו המשפטי האישי, באופן שאינו תואם את תכליות מוסד הנבצרות.
על כן, לעמדת המשיבה, בשלב דיוני זה יש מקום למתן צו על-תנאי, שיורה לכנסת ולראש הממשלה לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל תיקון מס’ 12 לחוק-יסוד; הממשלה, בשל שימוש לרעה בסמכות המכוננת; ובסופו של יום יש להורות על הפיכת הצו על-תנאי לצו מוחלט.
7. כדי להבין את חומרת השימוש לרעה בסמכות המכוננת בחקיקת תיקון מס’ ,12 יש להציג
כבר בתחילה, בתמצית, את עיקרי השתלשלות העניינים הרלוונטית להבנת התכלית
שבבסיסו של תיקון חוק-היסוד דנן.
8. ביום 28.1.20 הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות. בעקבות כך נוצר במדינת ישראל מצב חסר תקדים בו מכהן ראש ממשלה תחת כתב אישום, על כל המורכבויות הכרוכות בדבר.
בית המשפט ה נכבד נדרש למצב החריג בעתירות שעסקו באפשרות כי הרכבת הממשלה תוטל על חה”כ נתניהו, וביום 6.5.20, הכריע, כי אין עילה משפטית להתערב בדבר.
זאת, על יסוד הנחת מוצא, שהייתה מקובלת אף על ראש הממשלה, כי כהונתו בתפקיד תהא נתונה למגבלות שייקבעו בחוות דעת למניעת ניגוד עניינים שיגבש היועץ המשפטי לממשלה, אשר תמנע ממנו הפעלת כוח שלטוני לשם קידום עניינו המשפטי האישי.
במסגרת הדיון בעתירות, ראש הממשלה אף התחייב לפעול על פי חוות דעת זו.
9. ביום 2.11.20 גיבש היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת למניעת ניגוד עניינים של ראש הממשלה בקשר למשפטו, הכוללת מספר מגבלות, לרבות; מניעת העיסוק בדרכי מינוי וסיום כהונה של שופטים ובעלי תפקידים אחרים במערכת אכיפת החוק ובמעמדם; ומניעת קידום חקיקה שיש בה כדי להיטיב את מצבו המשפטי האישי.
בית המשפט הנכבד אישר את חוות הדעת בעיקרה והבהיר כי; “המציאות שבה ראש ממשלה מכהן בתפקידו בעת שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות, היא מציאות חריגה המחייבת הקפדה יתרה על עקרון זה] העקרון האוסר על פעולה בניגוד עניינים – הח”מ… נוסח משולב ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט – הח”מ… … … … חה”כ משה סעדה לחה”כ אפרת רייטן-מרום, ישיבת הוועדה המיוחדת מיום 21.3.23…
בסופו של דבר, השתכנעתי, כי בראי היקף התערבותו של בית משפט זה בחקיקת הכנסת, ובפרט בחקיקת חוקי היסוד, המדובר בצעד מרחיק לכת, שראוי להימנע מלעשות בו שימוש כאשר דין העתירות להתקבל מטעמים אחרים….
ככלל, שימוש לרעה בסמכות) Authority of Abuse )הוא, בראש ובראשונה, שימוש למטרה זרה החורגת מגדר המטרות שלשמן הוקנתה הסמכות….
כך ביחס לכל סמכות הנתונה לגוף שלטוני, ובכלל זה, לכאורה, גם הסמכויות השונות הנתונות לכנסת בכובעיה השונים.
בענייננו, קיים חשש כבד, ולמעשה אף מעבר לכך, כי השימוש בסמכות המכוננת המגולם בתיקון חוק היסוד, ובפרט הוראת התחילה שלו, לא נעשה לשם השגת מבנה משטרי טוב יותר בראייה כללית, אלא לצורך נקודתי ובעייתי – על מנת לעקוף את הדרישה לברר את השלכות ההליך הפלילי על כשירותו של חה”כ דרעי להתמנות לשר באמצעות המסגרת המשפטית שנקבעה לכ ך, קרי, פנייה ליושב ראש ועדת הבחירות לכנסת כאמור.
לפיכך, על פני הדברים, אינני שולל כי נסיבות אלו עשויות לעלות לכדי שימוש לרעה בסמכות המכוננת – ואולם, מהטעם שהוזכר לעיל, מקובל עלי, כי אין אנו נדרשים להכריע בכך במקרה דנן”.
11. בהמשך, ועל יסוד הטענה, כי ראש הממשלה ממשיך לעסוק בקידום השינויים במערכת המשפט, הוגשו לבית המשפט הנכבד עתירות שביקשו, כי בית המשפט, יכריז על נבצרות ראש הממשלה, מפאת העובדה שהוא פועל בניגוד לחוות הדעת ולמכתב היישום של היועצת המשפטית לממשלה למניעת ניגוד עניינים.
זמן קצר לאחר שבית המשפט הנכבד הורה על הגשת תגובות מקדמיות לעתירות, הוגשה הצעת החוק שבנדון.
12. ביום 11.2.23 – למחרת החלטת בית המשפט הנכבד בעניין מועד להגשת תגובה באחת העתירות – פורסמה ברבים ההודעה שלהלן, עליה חתמו שר המשפטים, כנציג מפלגת
הליכוד, ויתר ראשי מפלגות הקואליציה;
“ראשי מפלגות הקואליציה דוחים בתוקף את הדיון הבלתי לגיטימי בבג”ץ בדבר “נבצרות” ראש הממשלה. מדובר בניסיון הדחה לא חוקי של ראש ממשלה מכהן, שאינו שונה מהפיכה צבאית.
אין לאף גורם משפטי, כולל לבג”ץ, אפילו שבריר של הסמכה בחוק לפעולה שכזו. רק העם יבחר את ראש הממשלה. ורק העם, באמצעות נציגיו בכנסת, יחליט אם להפסיק את כהונתו.
העם ונציגיו לא יקבלו לעולם דיון משפטי על אפשרות של הפיכה. הם לא יקבלו לעולם ביטול משפטי בלתי חוקי של הבחירות ושל ריבונות העם.
שליחת יד בדמוקרטיה הישראלית היא מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו גם כשהיא נעשית בכסות של גלימות המשפט”.
13. ביום 20.2.23 – ימים אחדים לאחר שהוגשו עתירות הנבצרות, לאחר החלטות בית המשפט הנכבד בדבר הגשת תגובות לעתירות, ולאחר הודעת ראשי הקואליציה – הונחה על שולחן הכנסת ה 25- הצעתם של מספר חברי כנסת מכלל סיעות הקואליציה – הצעת חוק- יסוד: הממשלה) תיקון – נבצרות ראש הממשלה (,) הצעת חוק פ2560/25/( )להלן: הצעת חוק היסוד (.
14. בעוד שהמ ועד האחרון להגשת תגובות לעתירות הנבצרות היה ביום 26.3.23) יום א'(,
התיקון לחוק- היסוד התקבל סמוך לפני כן, ביום 23.3.23) יום ה’).
15. שעות ספורות לאחר אישור תיקון החקיקה דנן בכנסת, הצהיר ראש הממשלה כי ידיו אינן
כבולות עוד, וכי הוא מתכוון לעסוק בשינויים במערכת המשפט. ובלשונו שלו: “]… נוסח משולבראש
הממשלה דאז אהוד אולמרט – הח”מ… … … … חה”כ משה סעדה לחה”כ אפרת רייטן-מרום, ישיבת הוועדה המיוחדת מיום 21.3.23… ההדגשות במקור… … … … … … אותה… … … … … … [ . בסופו של
דבר, השתכנעתי כי בראי היקף התערבותו של בית משפט זה
בחקיקת הכנסת, ובפרט בחקיקת חוקי היסוד, המדובר בצעד
מרחיק לכת, שראוי להימנע מלעשות בו שימוש כאשר דין
העתירות להתקבל מטעמים אחרים … .
ככלל, שימוש לרעה בסמכות ) Authority of Abuse )הוא,
בראש ובראשונה, שימוש למטרה זרה החורגת מגדר המטרות
שלשמן הוקנתה הסמכות … . כך ביחס לכל סמכות הנתונה
לגוף שלטוני, ובכלל זה, לכאורה, גם הסמכויות השונות
הנתונות לכנסת בכובעיה השונים. בענייננו, קיים חשש כבד,
ולמעשה אף מעבר לכך, כי השימוש בסמכו ת המכוננת המגולם
בתיקון חוק היסוד, ובפרט הוראת התחילה שלו, לא נעשה
לשם השגת מבנה משטרי טוב יותר בראייה כללית, אלא לצורך
נקודתי ובעייתי – על מנת לעקוף את הדרישה לברר את
השלכות ההליך הפלילי על כשירותו של חה”כ דרעי להתמנות
לשר באמצעות המסגרת המשפטית שנקבעה לכ ך, קרי, פנייה
ליושב ראש ועדת הבחירות לכנסת כאמור. לפיכך, על פני
הדברים, אינני שולל כי נסיבות אלו עשויות לעלות לכדי
שימוש לרעה בסמכות המכוננת – ואולם, מהטעם שהוזכר
לעיל, מקובל עליי כי אין אנו נדרשים להכריע בכך במקרה
דנן. ”
.103 הנה-כי-כן, מפסקי הדין של חלק משופטי בית המשפט הנכבד בעניין דרעי, עולה שניתן
משקל רב לפרסונליות שדבקה בתיקון חוק היסוד, ולעובדה כי חקיקתו נועדה לשם מתן
פתרון מידי לצורך פוליטי שנגע לעניינו הפרטני-משפטי של אדם קונקרטי, ולא לשם עיצוב
המבנה המשטרי בראייה כללית ורחבה.
52
בנוסף, עולה כי השופטים שנדרשו לסוגיה זו בפסק דינם העניקו משקל רב לעובדה שהפעלת
הסמכות המכוננת נועדה לשם שינוי מצבו המשפטי של חבר הכנסת דרעי באמצעות עקיפת
הדרישה לברר בהליך משפטי את השלכות ההרשעה בפלילים; לעובדה כי הדבר נעשה
בהליך חקיקה מזורז; ולכך שתחולתו המידית של תיקון חוק היסוד שלובה בהיבטיו
הפרסונליים של חבר הכנסת דרעי.
בד בבד, בצד נכונות בית המשפט הנכבד לפסוע צעד אחד נוסף בכל הקשור לפיתוחה של
דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, הרי שבסופו של יום הדבר לא היה נדרש לאור
סעדים אפקטיביים אחרים, שהוחלט לתתם במישור המינהלי.
עמדת היועצת המשפטית לממשלה
.104 בחינת מכלול הנסיבות הצריכות לעניין – בהתאם להתפתחות הפסיקתית האמורה –
מלמדת כי עסקינן במקרה שבו “נחצה קו הגבול” ונעשה שימוש מובהק לרעה בסמכות
המכוננת, אשר מצדיק את התערבותו החריגה ביותר של בית המשפט הנכבד ואת ביטול
תיקון מס’ 12 לחוק- יסוד: הממשלה.
.105 נבחן כעת את תיקון מס’ 12 לחוק היסוד בהתאם למבחני-המשנה ומבחני -העזר שפותחו
בפסיקה, כמפורט לעיל, לצורך יישום דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. בשלב
הראשון – הוא שלב הזיהוי – יש לבחון כאמור אם תיקון חוק היסוד דנן נושא את
המאפיינים הצורניים וסימני ההיכר של נורמות חוקתיות, וזאת בשים לב ליציבותו,
לכלליותו ולהתאמתו למארג החוקתי הכולל.
לעמדת המשיבה, התשובה לכך היא בשלילה.
מבחן הכלליות
.106 כאמור לעיל, לעניין מבחן הכלליות, כב’ הנשיאה חיות סיכמה בעניין שפיר כדלקמן:
“.40 … מבחן זה נגזר מעיקרון שלטון החוק ועניינו בכך שנורמה
משפטית, בהבדל מנורמות אחרות, צריכה, ככלל, להיות בעלת
תחולה כללית, מופשטת ולהתייחס לקבוצה בלתי מסוימת … .
חשיבותה של דרישת הכלליות ביחס לחוקי היסוד נעוצה באופיים
כמשקפים קונצנזוס חברתי רחב בדבר ערכי היסוד ועקרונות
השיטה הנוהגים בחברה הישראלית, ומשכך הם “אינם צריכים
לשקף את האינטרסים הפרטיקולריים המשתנים של רוב זה ואחר”
… . אכן, הסדר הנושא מאפיינים פרסונאליים חוטא לעקרון
הכלליות ואינו עולה בקנה אחד עם אופייה ומעמדה של נורמה
משפטית, ועל אחת כמה וכמה עם אופייה ומעמדה של נורמה
חוקתית. עמד על כך השופט הנדל בעניין המרכז האקדמי בציינו
“חוק המנוסח ‘באופן שהמחוקק י כול היה לזהות מראש מי האדם
או האנשים עליהם החוק יחול’ – גם אם אינו נוקב במפורש בשמם
– חוטא, על פניו, לדרישת הכלליות” … . ודוקו – נורמה פרסונאלית
יכולה להיות מכוונת הן לאדם ספציפי והן ל-“פרסונה” מוסדית,
דוגמת כנסת מסוימת או ממשלה מסוימת” )סעיף 40 לפסק הדין(.
107. לעמדת המשיבה, נסיבות ענייננו מלמדות, באופן מובהק, כי תיקון מס’ 12 לחוק היסוד אינו עומד במבחן הכלליות, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט הנכבד.
למען הסדר הטוב, נשוב ונעמוד בתמצית על עיקרי העובדות הצריכות לעניין זה – (א) בהתאם לפסק הדין בעניין הטלת המנדט, כהונתו של חה”כ נתניהו כראש ממשלה כפופה לקיום המגבלות הקבועות בחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה בעניין ניגוד העניינים החריף בו הוא מצוי בשל ההליך הפלילי המתנהל נגדו ותוך שבית המשפט הנכבד, קבע מפורשות בעתירות ניגוד העניינים, כי ראש הממשלה כבול ב”מעין השתק שיפוטי” בנוגע לתוקפה המחייב של חוות הדעת;
(ב) היועצת המשפטית לממשלה, הבהירה לראש הממשלה, כי בהתאם לחוות דעת ניגוד העניינים ולפסיקת בית המשפט הנכבד, הוא מנוע ממעורבות ביוזמות המקודמות במסגרת המהלך המכונה “הרפורמה המשפטית”;
(ג) ראש הממשלה טען כי עמדת היועצת אינ המיישמת את חוות דעת ניגוד עניינים
שגובשה בעניינו ולכן אינה מחייבת אותו.
בהמשך, בית המשפט הנכבד שב והבהיר, כי חוות דעת היועצת מחייבת את ראש הממשלה, כל עוד לא נפסק אחרת) יודגש, כי ראש הממשלה בחר שלא לעתור נגד חוות הדעת, הגם שבקשתו שהוצגה בעל-פה על- ידי עורכי דינו לשנות מחוות הדעת נענתה בשלילה;
(ד) לבית המשפט הנכבד הוגשו שתי עתירות שביקשו לקבוע שיש להורות על הוצאת ראש הממשלה לנבצרות, בטענה, כי הוא מפר את הסדר ניגוד עניינים; וכי בצד ניהול משפטו הפלילי הוא מעורב באופן אישי ביוזמות החקיקה המקודמות במסגרת המהלך המכונה “הרפורמה המשפטית”;
(ה) בית המשפט הנכבד הורה על הגשת תגובות לעתירות;
(ו) למחרת היום פרסמו ראשי הקואליציה הודעה חריגה ותקיפה, לפיה החלטת בית המשפט הנכבד מהווה ניסיון הדחה לא חוקי של ראש ממשלה מכהן, וכי אין לאף גורם משפטי הסמכה לקיים דיון בדבר נבצרות ראש הממשלה;
(ז) ימים בודדים לאחר מכן הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית – מטעם חברי כנסת מסיעות הקואליציה – אשר ביקשה לקבוע כי רק ראש הממשלה או הממשלה (ברוב גדול) יוכלו להודיע על נבצרות זמנית של ראש הממשלה, מטעמים בריאותיים בלבד, וכי לא ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית בעניין;
(ח) לאורך הדיונים בהצעת חוק היסוד במליאת הכנסת ובוועדה המיוחדת, שבו ונשמעו אמירות מצד חברי כנסת שתמכו בהצעת חוק, לפיהן הצעת החוק הוגשה על רקע עתירות הנבצרות והסדר ניגוד העניינים, וכדי למנוע את האפשרות שראש הממשלה יּוצָא לנבצרות.
לעניין זה הפנינו, בין היתר, לאמירות שלהלן – חה”כ ארבל) כתוארו אז (בישיבת הוועדה מיום 2.3.23 – ‘לעצם זה שבית המשפט פתח את הדלת ומקיים דיון בעתירה הזו בשם ערכים של צדק כביכול, סעיף 15 לחוק בתי המשפט, הדבר הזה הוא בלתי נתפס.
הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אנחנו נמצאים תקופה קצרה מאוד לאחר הבחירות, כאשר הכנסת והעם אמר את דברו בצורה מאוד מאוד ברורה. זה הכי קרוב לטנקים. זה הכי קרוב.
…אנחנו מדברים על זה שהעתירה תלויה ועומדת. על זה שבית המשפט פתח את דלתו. בוודאי”.
ובסיכום דברי חה”כ ארבל באותה הישיבה – ‘בסופו של דבר אפשר לקרוא לחוק הזה חוק דפנה ברק ארז, היא זו שהביאה אותנו לכאן בהחלטתה השיפוטית לפתוח את דלתו של בית המשפט ולבקש תגובה על העתירה המופרכת וההזויה הזו. היא הביאה אותנו עד הלום’.
יו”ר הוועדה המיוחדת ואחד המציעים של הצעת התיקון לחוק היסוד, חה”כ כץ, בישיבת הוועדה מיום 2.3.23 – ‘לאור ההתנהלות של היועצת המשפטית לממשלה, ואנחנו רואים את ההתנהלות שלה, שזה הכול כאן נגד.
מה אתם רוצים, שניקח סיכון, נהמר על זה שעכשיו היא תבוא והיא תגיד שהוא ע בר על ניגוד עניינים והיא תפעל להדחת ראש ממשלה? זה לא משהו שאפשר לשחק בו.
זה לא משהו שאפשר להקל בו ראש. זה לא משהו להמר עליו. זה ראש ממשלה’.
חה”כ כץ בישיבת הוועדה מיום 13.3.23 – ‘וגם מה שקיים אצלנו, למשל, נבצרות של נושא משרה, יושב – ראש כנסת או נשיא מדינה – כמו שטלי, ציינה – גם זה רק על בסיס בריאותי.
רק פה רואים שהעם רוצה ליכוד; העם רוצה את נתניהו כראש הממשלה – אז מנסים להפיל אותו בדרכים אחרות לנסות. לזה אנחנו לא מוכנים, ואת זה אנחנו לא ניתן’.
חה”כ סעדה בישיבת הוועדה מיום 21.3.23 – ‘אני אגיד לך למה, אני אגיד לך מה הסיבה, ובאמת לדעתי זה לא היה צריך לקרות.
הסיבה היחידה, שהוגשה עתירה לשופטת דפנה ברק ארז להכריז על ראש ממשלה כנבצר, היא הייתה פונה לעותר להגיד לו: ידידי, קראתי את החוק, זה לא רלוונטי מה שאתה עותר, אני מתלבטת אם להטיל עליך הוצאות, כי זו עתירה קנטרנית, וסוגרת את האירוע הזה.
במקום זה היא הפנתה ליועמ”ש, כאשר על פניו היא מפרשת את החוק בניגוד מוחלט למה שכתוב בחוק.
… זה פשיטה שבגלל זה חוקקנו. את צודקת, מה את חושבת שחוקקנו, כי סתם קמנו ואמרנו, וואו, החוק הזה לא ברור? … עשינו את זה בגלל האירוע של נתניהו’.
חה”כ כץ במליאת הכנסת ביום 22.3.23 – ‘כשעלה הנושא הזה לאוויר, כסוג של איום, לא ראינו שדוחים את זה; שאומרים שהדיון הזה לא היה; שהדיון הזה לא קרה. לא ראינו.
יש כאלה שנהנו לראות שזה באוויר, אולי שיהיה סוג של איום כלשהו. את המצב הזה אנחנו משנים’.
לבסוף, ראיה ברורה וחד משמעית נוספת לתכלית ההסדר נגלתה שעות בודדות לאחר שהתיקון לחוק היסוד עבר בקריאה שניה ובקריאה שלישית, כאשר ראש הממשלה התייצב מול המצלמות והודיע לציבור, כי לאחר שנחקק התיקון לחוק-היסוד ידיו אינן כבולות עוד.
ועל כן הוא יעסוק ביוזמות לשינויים במערכת המשפט, על אף המגבלות שהוטלו עליו בחוות דעת ניגוד העניינים המחייבת אותו, וחרף פסיקת בית המשפט הנכבד ו”ההשתק המעין-שיפוטי” החל עליו כאמור. הדברים מדברים בעד עצמם.
108. כידוע, כל חוק, ומקל וחומר חקיקת יסוד, נדרש להיות כללי, וזאת כנגזרת מעקרון שלטון החוק במובנו המהותי. דרישות אלה נועדו להבטיח שההסדר הנורמטיבי יעוצב, ככל הניתן, מאחורי “מסך בערות” – בתנאים שבהם אין ודאות באשר לשאלה עם מי יטיב או למי יזיק החוק הרלוונטי (ראו למשל את פסק הדין בעניין ממשלת החילופים, סעיף 122 לפסק דינו של כב’ המשנה לנשיאה מלצר).
לעומת זאת, נורמה בעלת מאפיינים פרסונליים היא נורמה אשר התחולה שלה אינה כללית, אלא היא נועדה לחול על נסיבות מסוימות ביותר, או על אדם או גוף ספציפי.
בית המשפט הנכבד, עמד על כך פעם נוספת, אך לפני מספר חודשים, בעניין דרעי. כך, למשל, קבעה כב’ השופטת וילנר;
“אם כן, גישתי האמורה, בדבר הריסון שיש לנקוט בביקורת שיפוטית בהקשר הנדון, נשענת במידה לא מבוטלת על הנחה עקרונית, שלפיה הסדרים חוקיים, לא כל שכן חוקתיים, ובפרט כאלה הנוגעים לתנאי כשירות, כבענייננו, נקבעים, מאחורי מעין “מסך בערות”.
הסדרים אלו מגובשים מתוך שאיפת המחוקק או המכונן לקבוע את תנאי הכשירות הראויים, על-בסיס ראייה רחבה של האינטרס הציבורי, להבדיל מאינטרסים פוליטיים צרים וקצרי -טווח.
ואולם, במקרה דנן, התיקון לסעיף 6)ג( לחוק-יסוד: הממשלה, שמגדיר כאמור את תנאי הכשירות הרלוונטיים לענייננו, אינו עומד בעיקרון חשוב זה.
זאת, שהרי דומה כי אין חולק, שתכלית התיקון הייתה להכשיר את מינויו של דרעי לשר, לנוכח עברו הפלילי, תוך עקיפת הצורך להידרש להכרעה בשאלה אם דבק קלון במעשיו בעבירות המס.
ובמילים אחרות, תנאי הכשירות לכהונת שר, כנוסחן בתיקון הנ”ל, נתפרו והוגמשו על מנת להלום את מידות עברו הפלילי של דרעי.
בנסיבות חריגות אלו, נשמטת הקרקע תחת הצדקה מרכזית לגישה המשמיעה לנו לנהוג בריסון מיוחד בבואנו להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות מהסוג הנדון”.
109. לעמדת המשיבה, בחינת מכלול הנסיבות האמורות מלמדת כי תיקון מס’ 12 לחוק היסוד ביקש, באופן ברור ומובהק, לספק מענה מידי וקונקרטי לעניינו הפרטני-משפטי של ראש הממשלה, וזאת כאמור לשתי תכליות המשולבות זו בזו; מניעת הדיון בעתירות הנבצרות שהוגשו נגדו;
והשתחררות מ’כבילת הידיים’ ומ”ההשתק המעין שיפוטי” שנובעים מחוות דעת ניגוד העניינים החלה בעניינו, כך שיתאפשר לו לעסוק בשינויים במערכת המשפט שיש בהם כדי להיטיב עם עניינו האישי.
נראה, כי המרכיב הפרסונלי של התיקון כה דומיננטי, עד כדי כך שההסדר המשטרי כולו עוצב כדי להגשים תכליות אלו, ומטבע הדברים יש בכך כדי להביא לשחיקה משמעותית ביותר בכלליות הסדר, על אף תחולתו הכללית כביכול.
על כן, תיקון של נורמה חוקתית העוסקת בהסדר רגיש של כהונת ראש ממשלה, באופן שמבקש כביכול להסיר מראש ממשלה מכהן מגבלות מתחום טוהר המידות ולאפשר לו לעסוק בשינויים במערכת המשפט שיש בהם, כדי להשפיע על עניינו האישי, רחוק מלהלום את אופייה ומעמדה הכללי הנדרש של נורמה חוקתית.
110. כידוע, בית המשפט הנכבד, עמד בפסיקתו על כך שמניעים לחקיקתו של דבר חקיקה, ובכלל זה חקיקת יסוד, אינם מהווים – כשלעצמם – עילה להתערבות שיפוטית.
עם זאת, בענייננו, בחינה של מכלול נסיבות המקרה דנן בהתאם למבחנים שנקבעו לדוקטרינת השימוש לרעה בחקיקת יסוד, מגלה חומרה יתרה וחסרת תקדים.
וזאת גם ביחס למקרים הקודמים שהובאו בפני בית המשפט הנכבד (ראו והשוו לדבריה של כב’ השופטת ברק -ארז בעניין דרעי, סעיף 48 לפסק דינה). ונרחיב.
111. ראשית, תיקון מס’ 12 לחוק היסוד עוסק במטריה חוקתית-משטרית אשר נדרשת לגביה זהירות יתרה בהסדרתה לצרכים פוליטיים רגעיים.
בשונה ממקרים אחרים בעבר, בהם דובר בהסדרה של מערכות היחסים המבניים בתוך הממשלה ובין חברי הממשלה, הרי שכאן, בדומה לעניין דרעי, מדובר בתיקון “תוך כדי תנועה” של הסדר הנבצרות של ראש הממשלה – הסדר אשר נושא מטען ערכי- קונסטיטוציוני ראשון במעלה, ושנועד להבטיח רציפות שלטונית.
התיקונים השונים שנעשו עד היום בהסדר הנבצרות היו מועטים, ונעשו מתוך בחינה רחבה של הסוגייה, כפי שנדרש בהסדר תשתיתי ורגיש שכזה.
לעומת זאת, תיקון מס’ 12 קודם על-ידי הרוב הקואליציוני כדי לשרת את האינטרסים “הרגעיים” והפרטניים של גורם נקודתי, ועל כן הוא מעורר קושי משמעותי ביותר ביחס לתיקונים של סעיפים מסוימים בחוק היסוד העוסקים במבנה הממשלה.
מטבע הדברים, בעיצוב הסדר שכזה גובר הצורך שחקיקת היסוד תיעשה מאחורי מסך בערות ומתוך בחינה ערכית ורוחבית של הסוגייה, על פני הרצון בהסדרה קונקרטית שתשרת את ענייני והמשפטיים והאישיים של אדם מסוים.
שנית, תיקון מס’ 12 לחוק היסוד ביקש, הלכה למעשה, להשפיע על הליך משפטי תלוי ועומד (באותה העת) בעניין אותו אדם מסוים, ולמנוע את בירור ההשלכות המשפטיות לטענות של העותרים בדבר הפרה על ידו של הסדר ניגוד העניינים הפרטני שנקבע בענייננו.
הרשות המכוננת למעשה גויסה, באופן בוטה, כדי לתת מענה לעניינו האישי של אדם מסוים, בעיתוי ובהקשר מאוד קונקרטי הנוגע להסרת מגבלות מתחום טוהר המידות, וזאת בדומה לאופיו האישי של התיקון בעניין דרעי.
בהקשר זה, יושם אל לב, כי הרשות המכוננת לא סברה, כי נדרש תיקון ל חוק-יסוד: הממשלה, אגב; בירור העתירות הקודמות בעניין נבצרות ראש הממשלה נתניהו, הגם שהתשתית הנורמטיבית ובכלל זאת עמימותו של סעיף 16(ב) לחוק-יסוד: הממשלה הייתה זהה.
112. שלישית, ויתרה מכך, שעות בודדות לאחר שאושר בכנסת, תיקון חוק היסוד שימש בידיו של ראש הממשלה להתנער בפומבי מהחובות מתחום טוהר המידות שהוטלו עליו בחוות דעת ניגוד העניינים המחייבת אותו – ביחס ליוזמות המקודמות במסגרת המהלך המכונה; “הרפורמה המשפטית”, אשר לפי חוות דעת היועצת המשפטית לממשלה, לראש הממשלה עניין אישי בהן, שכן קידומן יכול להשפיע על ההליך הפלילי המתנהל נגדו.
כל זאת, בניגוד לפסיקת בית המשפט הנכבד בעתירות ניגוד העניינים שנסקרו מעלה ובניגוד לחוות דעתה המחייבת של היועצת המשפטית לממשלה.
אמנם, אין בתיקון מס’ 12, כדי לגרוע מתוקפו המחייב של הסדר ניגוד העניינים וחוות דעת המשיבה בקשר אליו, לא כל שכן מפסקי הדין שחייבו את ראש הממשלה לקיים את חוות דעת היועצת. ואולם, יש בדברים אלה כדי להצביע על מהותו של השימוש בסמכות המכוננת במקרה זה.
למותר יהיה לציין, כי תיקון של חוק יסוד לשם התנערות, ולו חלקית, מחוות דעת למניעת ניגוד העניינים בעניינו של ראש הממשלה, כמו גם מהתחייבות מפורשת שניתנה בשעתו על-ידי ראש הממשלה לבית המשפט הנכבד – התחייבות שכבר נקבע על-ידי בית המשפט הנכבד שיוצרת כלפיו “מעין השתק שיפוטי” – מגלם חומרה יתרה.
זאת, בפרט כשהתנערות זו נועדה לאפשר את מעורבותו של ראש הממשלה בקידום שינויים במערכת המשפט, שיש בהם כדי להשפיע על עניינו האישי
113. בהמשך לאמור יובהר ויודגש כבר עתה, כי עצם העובדה שהסדר הנבצרות דנן לא עוצב מתוך ראייה משטרית רוחבית ולא מאחורי מסך הבערות, הביאה לכך שהלכה למעשה
בסופו של יום, ההסדר שנקבע טומן בחובו פגמים מהותיים.
הפרסונליות שהניעה את הליך החקיקה מלכתחילה דבקה גם בצופן הגנטי של ההסדר החוקתי גופו, תוך שהיא פוגמת בו פגמים של ממש, באופן שעלול ליצור מצבים של וואקום שלטוני בנסיבות של
נבצרות.
מוסד נבצרות ראש ממשלה טומן בחובו סוגיות חוקתיות ומשטריות כבדות משקל היורדות לשורש פעילותה של הממשלה והעומד בראשה. ככלל, וברמת הפשטה גבוהה, ניתן לחלק סוגיות אלו לשתי קטגוריות מרכזיות: הראשונה – מהן עילות הנבצרות שההסדר החוקתי מבקש להכיר בהן; השנייה – מהו מנגנון ההכרזה והאיזונים הפנימיים שהוא מקיים עם עילות הנבצרות.
דא עקא, ההסדר שאומץ בתיקון מס’ 12, נפגם עד יסוד בשל מאפייניו הפרסונליים, הואיל ועיצובו כבעל תחולה והשפעה מיידית על עניינו של ראש הממשלה המכהן הכתיב מראשית הליך החקיקה ועד סופו את תוצאת הפעלת הסמכות המכוננת.
הדברים נכונים הן ביחס לשלילת עצם האפשרות לשקול עילות נבצרות אובייקטיביות שאינן תחומות רק לטעמים בריאותיים) שכן שאלות אלו בדיוק עמדו ביסוד עתירות הנבצרות שהיו העילה ליזום את הצעת החוק); הן ביחס לעיצוב המנגנון ולדרישות הרוב החריגות שהוגדרו בממשלה, בוועדות הכנסת ובמליאתה. לפגמים המהותיים שנפלו בהסדר בשל כך נשוב ונדרש בהמשך.
114. להשלמת הדברים, יובהר, כי הגם שכל תיקון של הסדרי הנבצרות בחוק- יסוד; הממשלה, יהיה ‘פרסונלי‘ במובן מסוים – שכן הסדרים אלה עוסקים באדם אחד בהגדרה, ראש הממשלה – ברי, כי אין בכך כדי להביא למסקנה לפיה לא ניתן לתקן את סעיפי הנבצרות בחוק-היסוד כלל.
תחת זאת, בענייננו, הטענה לאי-עמידה במבחן הכלליות מתבססת על התכלית הפרסונלית שביסודו ושהובילה לכך שההסדר המשטרי הרגיש, עוצב כדי להגשים תכלית זו ולא נעשה מאחורי מסך של בערות, מתוך ראיה משטרית רחבה, דבר שעולה בבירור מהליך החקיקה שתואר לעיל) שכאמור אף כלל בראשית הדרך הצעה למנוע כל ביקורת שיפוטית בסוגיית הנבצרות).
על כן, טיבו של ההסדר דנן, בצירוף עם מאפייניו הפרסונליים, הם שמבחינים בינו לבין מקרי עבר. לעניין זה נשוב ונפנה לדבריה של כב’ השופטת ברק ארז בעניין דרעי;
“בעניין ממשלת החילופים נקבע, ואף אני הייתי שותפה לעמדה זו, כי תחולתו המיידית של חוק יסוד אינה מקימה כשלעצמה בסיס
אוטומטי לקביעה כי מדובר ב”שימוש לרעה בחוק יסוד”.
אכן, החלה מיידית של תיקון חוקתי היא פרקטיקה לא רצויה, אך כבר נעשו בעבר תיקונים לא מעטים בחוקי יסוד שתחולתם הייתה מיידית) שם, בפסקאות 19-18 לפסק דיני). אולם, המקרה שבפנינו הוא שונה הן מבחינת טיבו והן מבחינת מאפייניו הפרסונליים.
שלא כבמקרים קודמים שבהם התיקון בחוק היסוד נסב אך על היבטים משטריים של מבנה הממשלה ומתכונת פעולתה) כמו במקרים שבהם הוכנסו שינויים בנושאים של מספר השרים בממשלה ומעמדם או מודל “ממשלת החילופים” עצמו),
במקרה דנן, אופי התיקון שהוכנס) קביעת הרף של אי – כשירות לכהונה (והחלתו המיידית היו כרוכים בהשפעה מעין – רטרואקטיבית על תוצאותיו של הליך פלילי מסוים ועל מצבו המשפטי של אדם קונקרטי”. הדברים יפים גם לענייננו.
115. לבסוף יוער, כי לו תיקון החוק היה מוחל שלא באופן מי י די – למשל, החל מהכנסת הבאה – הרי שהייתה עשויה ל היות לכך השפעה על אופן יישום דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, ולו מן הטעם שהיה בכך כדי להרחיק את השימוש שנעשה בסמכות המכוננת מעניינו של אדם קונקרטי, ראש הממשלה המכהן, על נסיבותיו האישיות החריגות כאמור.
תחולה במבט צופה פני עתיד היה בה כדי לאפשר לכנסת, כרשות מכוננת, להידרש לסוגיה באופן רוחבי, אף אם היא התעוררה עובר למקרה קונקרטי.
ואולם, כפי שעולה מדיוני החקיקה, לא בכדי לתיקון לחוק נקבעה תחולה מיידית, והנסיבות שפורטו בהרחבה מלמדות בבירור, כי הדבר נעשה באופן מודע ובכוונת מכוון, תוך שבדרך זו נמנעה האפשרות לעצב את ההסדר במבט הרחב והכללי הנדרש לעיצוב הסדרים רגישים מעין אלה. כאמור, הדברים אף באים לידי ביטוי בהסדר עצמו.
◄ מבחן היציבות
116. הגם שמוקד הקושי בעניינו נעוץ במבחן הכלליות, יצוין כי גם בהיבט של מבחן היציבות התיקון מעורר קושי מסוים. כזכור, לעניין מבחן היציבות נקבע בפסק הדין בעניין שפיר מפי כב’ הנשיאה חיות כי “אחד
מסימני ההיכר המובהקים של נורמות חוקתיות הוא מעמדן היציב והבלתי – משתנה’.
וכי ‘חוקי היסוד, המעגנים נורמות חוקתיות, נועדו לעצב את דמותה של המדינה לאורך זמן ולהניח את יסודותיה החוקתיים והמשטריים של האומה שיעמדו בתוקפם שנים רבות” )סעיף 38 לפסק הדין).
יצוין תחילה כי בענייננו, ובניגוד לעניין שפיר למשל, תיקון מס’ 12 לחוק היסוד לא נחקק
כהוראת שעה, אלא כנורמה קבועה. משכך, לכאורה, בחינה טכנית של מבחן היציבות יכולה הייתה להוביל למסקנה כי מבחן היציבות מתקיים בעניינו של תיקון מס’ 12 לחוק יסוד הממשלה.
ברם, בחינה מעמיקה יותר מצביעה כי גם בקשר ליציבות ההסדר, עולה ספק.
117. בהתאם לכך, שינוי מוסד נבצרות ראש הממשלה – ה מהווה חלק מהוראות חוקתיות משטריות רגישות, שנועדו להבטיח רציפות שלטונית – מתוך מטרה להתמודד עם נסיבות פרסונליות הנוגעות לטענות בנוגע לנבצרות קונקרטית, שוחק את הכלל ומחליש את המאפיין הנדרש מכל נורמה חוקתית של יציבות.
שכן, הדברים אינם עולים בקנה אחד עם מאפייניה המוסדיים היסודיים ביותר של פרקים לחוקה, אשר מהווה את הטקסט המשפטי המכונן, במסגרתו פועלת הרשת המכוננת לקביעת הוראות משטריות יציבות המעצבות את “ככלי המשחק”.
שינוי “כללי המשחק” – בפרט בהסדרים תשתיתיים הנוגעים לתנאי כשירות לכהונה ולעקרון הרציפות השלטונית – כך שיוסדר עניינו האישי של “שחקן” מסוים, פוגם ביציבות הכללים, פותח פתח לאפשרות שכללי המשחק ישתנו בכל עת כדי להתאים את עצמם למקרים קונקרטיים.
הולמת לעניין זה קביעתה של כב’ הנשיאה חיות בפסק הדין בעניין דרעי, אשר מפאת חשיבותן לענייננו נביאה פעם נוספת – “קשה שלא לראות בתיקון מס’ 11 לחוק היסוד שיא, או נכון יותר נקודת שפל, של אותה תופעה מדאיגה שעליה הצבעתי בעניין ממשלת החילופים, לפיה חברי הכנסת מנצלים את הקלות שבה ניתן לתקן את חוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים.
בכך הם גורמים לשחיקה ולזילות מסוכנת במעמדם של חוקי היסוד שנועדו להיות פרקים מפוארים במפעל החוקה הישראלית’) סעיף 43 לפסק הדין).
118. למען הסדר הטוב, יובהר כי אין חולק כי ניתן לתקן חוק- יסוד גם על רקע מקרה קונקרטי שעורר קושי, ולעיתים משברים דווקא מחדדים את הצורך בתיקון חקיקה, תוך קביעת
הסדר מבוסס ויציב לעת יד.
בשים לב לכך, יובהר כי לעמדת המשיבה, סימני השאלה בדבר יציבותו של תיקון חוק-היסוד אינם נובעים רק מכך שראשיתו של ההסדר שנקבע היא במקרה קונקרטי; כי אם ממכלול הנסיבות המלמדות, כי בפועל, בבסיסו של ההסדר לא מצויה הנחת תשתית ליסודות חוקתיים ומשטריים על-זמניים, כי אם מתן מענה נקודתי, קונקרטי ומידי לעניינו של ראש הממשלה המכהן, באופן אשר מביא כאמור לשחיקה ביציבות של הכלל עצמו.
בשים לב לכך, ובשים לב לפסיקת בית המשפט הנכבד בעניין דרעי בעניין התיקונים התכופים בחוקי היסוד; לעמדת המשיבה, בחינה של מכלול הנסיבות בענייננו, לכל הפחות מעלה תהייה ביחס ליציבותו של תיקון חוק -היסוד, שמא הוא אכן עונה להגדרה לפיה ” אחד מסימני ההיכר המובהקים של נ ורמות חוקתיות הוא מעמדן היציב והבלתי – משתנה’ .
תהייה זו מצטרפת, מטבע הדברים, לפגמים המשמעותיים עליהם עמדנו ביחס לכלליותו של ההסדר.
◄ מבחן ההתאמה למארג החוקתי
.119 לעניין מבחן ההתאמה למארג החוקתי, כב’ הנשיאה חיות סיכמה בעניין שפיר כי ‘השאלה
שאותה נועד מבחן עזר זה לברר איננה אם התיקון או ההוראה ראויים מבחינת תוכנם.
עניינו בשאלה מושגית – רעיונית והיא: האם מדובר בנורמה המתאימה מבחינת מאפייניה
לעיגון חוקתי, המשתלבת ככזו במארג ההוראות הרלוונטיות המצויות באותה סביבה
חוקתית?’ ) סעיף 41 לפסק הדין(.
נראה כי מבחן זה מתקיים בענייננו.
תיקון מס’ 12 לחוק היסוד מתקן נורמה אשר עוגנה גם עובר לתיקון בחוק- יסוד: הממשלה,
בסעיף המסדיר את נבצרותו הזמנית של ראש הממשלה. מעבר לכך, הייעוץ המשפטי
לממשלה אף ציין בהליכי החקיקה, כי לעמדתו קיימת הצדקה שבמסגרת סמכותה
המכוננת של הכנסת יובהרו הנסיבות שיש בהן כדי להקים את נבצרות ראש הממשלה
והמנגנון שבאמצעותו ייקבע מצב של נבצרות. על כן, מדובר בנורמה המתאימה מבח ינת
מאפייניה לעיגון חוקתי, וזאת מבלי לגרוע מהקשיים העולים מהאופן שבו עוצבה בפועל.
◄קיומו של ניגוד עניינים מוסדי של הכנסת
120. בעניין ההחלה המיידית של התיקון החוקתי דנן, נזכיר , כי בפסק הדין בעניין ממשלת החילופים, בית המשפט הנכבד רובו) כי יכולים להיות מקרים חריגים שבהם תיקון קבוע וכללי של חוק יסוד המוחל מיידית, לא יעמוד במבחן הכלליות או במבחן היציבות, וזאת שעה שהכנסת מצויה בניגוד עניינים מוסדי.
בעניין ממשלת החילופים קבעה כב’ הנשיאה חיות, כי עלול להתעורר קושי ‘כאשר ההוראה מוחלת גם על הכנסת המכוננת אותה, ומאפשרת לאותה כנסת ליהנות מ”הטבות” מיוחדות בשל אימוץ הנורמה.
מצבים מסוג זה מאופיינים בניגוד עניינים מוסדי בין כובעה של הכנסת כרשות מכוננת, אשר אמורה לקבוע נורמות כלליות שיעצבו את דמותה של המדינה לאורך זמן, ובין א ותם “אינטרסים פרטיקולריים” של חברי הכנסת בכנסת הספציפית….
העובדה שגם הכנסות הבאות יוכלו ליהנות מ”הטבה” זו אינה מפחיתה מניגוד העניינים של הכנסת שחוקקה את ההוראה החוקתית והחילה אותה באופן מיידי, וניגוד עניינים זה מעורר חשש, כי מדובר בהוראה פרסונלית שנועדה בראש ובראשונה להיטיב עם חברי הכנסת המכהנים’.
בפסק דינה של כב’ הנשיאה חיות בעניין ממשלת החילופים צוינו דוגמאות למקרי קיצון, המעוררים את אותו ניגוד עניינים מוסדי, ובהם, למשל, מצב בו הכנסת מאריכה את תקופת כהונתה מכאן ואילך, או משנה באופן מיידי ועתידי את מספר חברי הכנסת.
בדוגמאות שהובאו באותו עניין, ההוראה הנורמטיבית הרלוונטית עצמה לא בהכרח תעורר קושי מבחינת תוכנה; אך הפגיעה הקשה נובעת מעצם העובדה שהיא מוחלת באופן מיידי על אותה הכנסת, אשר משנה את הכללים עבור עצמה.
121. כאשר בוחנים את סוגיית ניגוד העניינים המוסדי של הכנסת יש להביא בחשבון בענייננו את מעמדו הייחודי של ראש הממשלה בשיטת המשטר הישראלית ובכלל זה את יכולת ההשפעה הגדולה שיש לראש הממשלה – אשר הלכה למעשה עומד בראש הקואליציה – ולעמדותיו על פעולות חברי הקואליציה בכנסת.
למותר יהיה לציין שראש הממשלה אינו חבר כנסת “רגיל” מהשורה, ואף לא חבר ממשלה “רגיל” מהשורה. ראש הממשלה הוא חבר הכנסת שגיבש את הקואליציה שמהווה רוב של חברי הכנסת ולה נתון רוב בהליכי החקיקה בוועדות הכנסת החשובות ובכל הליכי החקיקה במליאת הכנסת)
זאת כמובן, בשים לב להסכמים הקואליציוניים במסגרתם נהוג שחברי הקואליציה מקבלים על עצמם להישמע לעמדות ועדת השרים לחקיקה, תוך עמידה על עיקרון המשמעת הקואליציונית;
(ראש הממשלה יכול להעביר שרים מכהונתם ) סעיף 22)ב(לחוק-יסוד; הממשלה (ולהציע לממשלה לצרף שרים חדשים לממשלה.
מדובר במנוף נוסף שיש ברשות כל ראש ממשלה ביחס לחברי הכנסת מהקואליציה, בעיקר ביחס לאלה שמכהנים כחברי הכנסת בזכות התפטרות שרים וסגני שרים במסגרת ההסדר
המכונה בציבור בשם “החוק הנורווגי”, המעוגן בסעיף 42ג לחוק -יסוד: הכנסת.
לא זו אף זו, למותר יהיה לציין, שהפסקת כהונתו של ראש ממשלה – כל ראש ממשלה – בין אם באופן זמני ובין אם באופן קבוע, טמונה בה סכנה ממשית ליציבות הקואליציה, כולל אפשרות שהכנסת תתפזר ויתקיימו בחירות כלליות חדשות, על כל המשתמע מכך עבור חברי הכנסת המכהנים.
לאור מעמדו הייחודי של ראש הממשלה ביחס לחברי הכנסת מהקואליציה וביחס ליציבות הקואליציה, ברור אפוא שהכנסת עשויה להימצא ב”ניגוד עניינים מוסדי” לא רק כשמקודמת חקיקת יסוד שמשנה באופן יסודי ובתחולה מיידית את הכללים המתייחסים לקואליציה הקיימת באותה הכנסת.
בדומה לדוגמאות שניתנו לכך בפסק הדין בעניין ממשלת החילופים, אלא גם כאשר הכנסת מחוקקת ‘חקיקת יסוד‘ שתחולתה מיידית, שמשנה את הכללים היסודיים החלים על כהונתו של ראש הממשלה, ודאי בנסיבות הפרטניות המיוחדות, ובוודאי כאשר הדבר נוגע לשינויים בהסדר הנבצרות של ראש הממשלה שקבוע בחוק-יסוד; הממשלה.
122. לעמדת המשיבה, מקום בו רוב קואליציוני עושה שימוש בסמכות המכוננת של הכנסת, כדי לעצב הסדר נבצרות שיספק מענה אישי מיידי לראש ממשלה מכהן – כאמור, בין אם כדי למנוע את האפשרות שבית המשפט הנכבד, ידון בעתירות הדורשות להוציא ולנבצרות;
ובין אם כדי להפחית את חששו מתוצאות הפרת הסדר ניגוד העניינים על-ידו – הרי שהדבר יכול גם לעלות לכדי “ניגוד עניינים מוסדי“.
וכך, הגם שלאורך הליך החקיקה, ציינו חברי הכנסת שתמכו בתיקון, כי ההסדר האמור, יחול על כל ראשי הממשלה מעתה ואילך, הרי שכבר נפסק כאמור, כי; ‘העובדה שגם הכנסות הבאות, יוכלו ליהנות מ”הטבה” זו אינה מפחיתה מניגוד העניינים של הכנסת שחוקקה את ההוראה החוקתית והחילה אותה באופן מיידי’.
אמנם, אין חולק, כי המקרה דנן שונה מהדוגמאות שצוינו בפסיקה בהקשר הזה, אך גם הדוגמא שבפנינו מהווה מקרה בוחן נוסף למצבים שבהם חקיקת חוקי היסוד, נעשתה תוך ניגוד עניינים מוסדי וכדי לשרת אינטרסים רגעיים ונקודתיים של ראש ממשלה מסוים.
123. לסיכום חלק זה, בהתאם לכל האמור לעיל, לעמדת המשיבה תיקון מס’ 12 לחוק היסוד אינו עומד “במבחן הזיהוי וההתאמה” כפי שהותווה בפסיקת בית המשפט הנכבד.
קיים קושי להגדירו כנורמה המצויה במדרג החוקתי, בין אם מכיוון שהוא אינו עולה בקנה אחד עם מבחני המשנה של יציבות וכלליות, ובין אם מכיוון שהוא נחקק תוך ניגוד עניינים מוסדי מובהק של הכנסת.
◄מבחן הצידוק
124. בהמשך לכך, ובהתאם לפסיקה, יש לבחון את התיקון גם בהתאם למבחן הצידוק, בו עובר הנטל להצביע על הצדקה לעיגון הנורמה בחוק -יסוד דווקא.
בעניין שפיר, קבעה כב’ הנשיאה חיות, כי הנטל האמור ‘מושפע במידה רבה מהפגמים שזוהו בשלב הראשון ומיחסי הגומלין בין פגמים אלה ובין הצידוק שמוצע להם’.
עוד הבהירה כב’ הנשיאה חיות, כי ‘מבחן הצידוק אינו עוסק, ככלל, בשאלת המניעים לכינונו של חוק היסוד או התיקון לו… אלא בשאלת ק יומו של טעם מבורר לעיגון הוראה במסגרת חקיקת יסוד, חרף המחיר שיש לצעד זה ואשר בא לידי ביטוי בשחיקת מעמדם של חוקי היסוד‘.
בהמשך, סיכמה, כי; ‘על המשיבים להצביע על הסבר שיש בכוחו להצדיק הכרה בסטטוס החוקתי של הנורמה, שמבחינת מאפייניה איננה נורמה חוקתית’.
125. בענייננו, אין חולק כאמור כי ההסדר המשטרי שהתקיים ערב תיקון חוק היסוד – ביחס לנבצרות זמנית של ראש הממשלה – היה הסדר עמום, ש אופן יישומו עורר שאלות, ובתוכן מהם סוגי המקרים שעשויים להקים מצב של נבצרות, מי הגורם המוסמך לקבוע שראש הממשלה נמצא במצב של נבצרות, ועוד.
ואמנם, גם הייעוץ המשפטי לממשלה, עמד על כך שראוי, כי במסגרת סמכותה המכוננת של הכנסת יובהרו הנסיבות שיש בהן כדי להקים את נבצרות ראש הממשלה וכן יותווה מנגנון מתאים לקביעת הנבצרות. ואולם, בכך לא מתמצית בחינת מבחן הצידוק.
126. במסגרת בחינת תחולתה של דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, עמדנו בהרחבה על הפגמים שזוהו בשלב הראשון של המבחן הדו-שלבי, והבהרנו, כי מדובר בפגמים מהותיים ומשמעותיים ביותר.
בהתאם לכך, וכפי שנקבע בפסיקה כמפורט לעיל, הנטל המוטל להצדקת הפעלת הסמכות המכוננת בעניינו של תיקון מס’ 12 לחוק היסוד הוא נטל כבד ביותר.
127. לעמדת המשיבה, עצם העובדה שהיה מקום במישור העקרוני להבהיר את הסדר הנבצרות בחוק-יסוד; הממשלה, אינה יכולה להצדיק את השימוש הקונקרטי שנעשה בחקיקת תיקון מס’ 12 לחוק היסוד, כדי לספק מענה מידי וממוקד לראש הממשלה המכהן.
זאת, כאשר מכלול הנסיבות שפורט לעיל מלמד בבירור, כי השימוש בסמכות המכוננת לא נעשה מאחורי מסך בערות, אלא נועד לשנות את “כללי המשחק”, תוך כדי תנועה, כך שהם יעוצבו ויתאימו לעניינו הפרטני והמיידי של ראש הממשלה.
כפי שיפורט, ההסדר שנקבע אינו נותן מענה לצורך בהבטחת הרציפות השלטונית, זאת בשל הקשיים המהותיים הנובעים מצמצום עילות הנבצרות וכן בשל דרישת הרוב החריג.
128. לעניין זה, יודגש כי מבחן הצידוק נדרש להבהיר את ההצדקה לחקיקתו של ההסדר החוקתי הנבחן כמכלול.
כך, בענייננו, אף אם ניתן היה לקבל טווח רחב ביותר של הסדרים מגוונים לקביעת מצב של נבצרות, הרי שלעניין תחולתו המיידית, לא הוצגה הצדקה ממשית מלבד הכוונה לפטור את ראש הממשלה מן ההתמודדות עם טענות שהועלו במסגרת הליך משפטי תלוי ועומד, המוסב על מצבו הפרטני ועל טענת שהועלו כלפיו בתחום טוהר המידות.
בהתאם לבחינת המשקלות הנדרשת, כאמור, אין בנימוק מעין זה, הפרסונלי כשלעצמו, כדי להצדיק את ראיית ההסדר הנדון, על כלל פגמיו המתוארים לעיל, כחלק מן המארג החוקתי הנצחי והעל-זמני של המשטר הישראלי.
לפיכך, גם בהנחה שקיים לכאורה “צידוק” לבחינה מחודשת של הסדר הנבצרות, הרי שעיצובו וחקיקתו באופן שנועד לשרת את עניינו של ראש ממשלה מסוים – כעולה אף מהתחולה המיידית שלו – מחלישים עד מאד את ההצדקה האובייקטיבית להבהרת הסדר הנבצרות שקדם לתיקון מס’ 12.
על כן, הסדר הנבצרות החדש אי נו נושא עמו כשלעצמו “צידוק” חוקתי, ודאי לא משמעותי מספיק, שיהא בכוחו לפדות את הפגמים החמורים שדבקו באופן עיצובו של הסדר זה, כך שיטיב עם ענייננו של ראש ממשלה מסוים, בעת נתונה, ובהינתן הליכים משפטים מסוימים.
129. יתרה מכך, ובהמשך לאמור לעיל, יודגש כי המנגנון המורכב שנקבע בתיקון לחוק היסוד טומן בחובו קשיים מהותיים, באשר הפרסונליות שהניעה את הליך החקיקה מלכתחילה הובילה לעיצוב הסדר מוקשה אשר אינו בהלימה עם תכליות הסדר הנבצרות עצמו.
הסדר הנבצרות עוצב באופן אשר מקשה באופן קיצוני על האפשרות להכריז על ראש הממשלה כנבצר, אף בנסיבות האובייקטיביות המצומצמות – נסיבות בריאותיות.
כך למשל, המנגנון כולל דרישה של רוב של שלושה רבעים מחברי הממשלה להחלטה על נבצרות זמנית של ראש הממשלה, מטעמים פיזיים או נפשיים.
ניתן לחשוב על מצב תיאורטי בו ראש הממשלה, אכן לא יכול למלא את תפקידו מסיבה בריאותית אובייקטיבית, אולם לא נמצא הרוב הדרוש להכרזה על נבצרותו.
בהתאם לכך, מקום בו קיימת חוות דעת רפואית הקובעת אי-מסוגלות תפקודית של ראש הממשלה, לא ברור מדוע ממילא יש צורך בגיוס רוב פוליטי – קל וחומר רוב חריג – בממשלה או בוועדת הכנסת ולאחר מכן במליאתה, לשם הכרזה על נבצרותו.
עיצוב הסדר נבצרות שייתכן, כי לא תהיה אפשרות לעשות בו שימוש במקרים המתאימים, גם אלה אליהם מתייחס ההסדר, חותר תחת תכלית ההסדר כולו – הבטחת רציפות שלטונית ומניעת מצב שבו יש וואקום שלטוני של נושא המשרה הבכיר ביותר בממשלה, ראש הממשלה, בנסיבות בהן נבצר ממנו למלא את תפקידו.
דומה, כי דיון החקיקה המהיר – שהחל והסתיים תוך כחודש ימים – והחקיקה לצרכים הקונקרטיים, לא אפשרו לקיים חשיבה מעמיקה בהסדר רגיש מעין זה ולבחון את ההשלכות שעלולות להיות לו.
130. זאת ועוד, סעיף 16)ב1()ב() 1(מאפשר לממשלה להורות על נבצרות הזמנית של ראש הממשלה, רק בהחלטה של שלושה רבעים מחברי הממשלה, וזאת לבקשת שלוש חמישיות מחבריה, כאשר כינוס הממשלה יעשה בתוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה.
ואולם, במהלך תקופה זו מוסמך ראש הממשלה לכאורה להורות על פיטורי השרים המבקשים ליזום את המהלך, והתפטרותם נכנסת לתוקף בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק היסוד; קרי, בתוך 48 שעות ועוד קודם שתכונס ישיבת הממשלה בנושא הנבצרות הזמנית.
כך, למעשה, מבחינה תיאורטית ההסדר שתוקן נותן בידי ראש הממשלה את האפשרות
לסכל את הוצאתו לנבצרות, אף אם במועד נתון קיים בממשלה הרוב הדרוש לכך.
מרכז הכובד של היציאה לנבצרות מוטל במצב זה על ראש הממשלה עצמו, וזאת בניגוד לתכליות של הסדר הנבצרות אשר נועד דווקא להעמיד בידי גורם חיצוני לראש הממשלה את האפשרות להכריז עליו כנבצר מלמלא את תפקידו, במקרים המתאימים.
131. ביום 24.7.23 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את חוק יסוד: השפיטה (תיקון מס’ 4) שעניינו עילת הסבירות במשפט המינהלי.
לפי תיקון זה, ת ימנע קיומה של ביקורת שיפוטית ביחס לסבירות החלטותיהם של ראש הממשלה, של השרים ושל הממשלה – לרבות ביחס למצבים שתוארו לעיל.
תיקון זה מעצים את הקשיים שפורטו לעיל. נעדכן, שנכון לעת הזו תלויות ועומדות עתירות שהוגשו לבית המשפט הנכבד בעניין חוקתיות תיקון מס’ 4.
132. יצוין, כי על -פני הדברים, קביעת הרוב של 80 חברי כנסת ביחס לנבצרות זמנית של ראש ממשלה אף אינה משתלבת במארג הנורמטיבי המשטרי הכללי, שכן היא אינה הולמת את המבנה המשטרי שבו רוב של 61 חברי כנסת יכול להחליף ראש ממשלה) באמצעות מנגנון אי האמון הקונסטרוקטיבי (או להביא לפיזור הכנסת.
קשה להלום מדוע דווקא במצב שבו ראש הממשלה מצוי במצב אובייקטיבי רפואי שמונע ממנו לכהן כראש ממשלה, נדרש לגייס רוב הרבה יותר גדול ממה שנדרש כדי להעביר אותו מתפקידו מטעמים פוליטיים.
133. בנוסף, וכפי שאף עלה בדיוני החקיקה, מצבי נבצרות שעלולים למנוע מראש ממשלה מלמלא את תפקודו אינם ממצים עצמם, בהכרח, למצבים רפואיים גרידא.
הכנסת בכובעה המכונן מוסמכת כמובן לשלם “מחיר משטרי” בדמות אימוץ מודל מצומצם ביותר של עילות ה נבצרות, וזאת תוך הוצאה מכלל אפשרות – גם במקרים קיצוניים מאוד – של נבצרות תפקודית שאינה נובעת מבעיות בריאותיות.
ברם, בעשותה כן, על הפעלת הסמכות המכוננת להיעשות מאחור י מסך בערות ועל יסוד שיקולים משטריים כלליים.
כאמור, לא כך אירע במקרה שלפנינו, כאשר עניינו האישי פרטני של ראש הממשלה נתניהו כנאשם בפלילים הוא שהוביל את הכנסת בהפעלתה את סמכותה המכוננת, ובין היתר הביא לשלילת עצם האפשרות לשקול עילות נבצרות אובייקטיביות שאינן תחומות רק לטעמים בריאותיים (שכן שאלות אלו בדיוק עמדו ביסוד עתירות הנבצרות, שהיו העילה ליזום את הצעת החוק).
134. אשר על כן, העובדה שההסדר לא עוצב מתוך ראייה משטרית רוחבית – כדי להגשים את עקרון הרציפות השלטונית והתכליות העקרוניות שבבסיס הסדר הנבצרות – אלא כאמצעי לפתרון ענייניו הפרטניים של ראש הממשלה, הובילה לעיצוב הסדר משטרי שגלומים בו קשיים מהותיים, היורדים לשורש תכליות עקרון הרציפות השלטונית.
135. הנה כי כן, מקום בו מכלול הנסיבות מצביעות על כך ש התיקון לחוק היסוד נחקק לצורך מתן מענה לנסיבות עניינו המשפטי הפרטני של ראש הממשלה וכדי להביא להסרת מגבלות מתחום טוהר המידות ולפטור אותו מחוות דעת מחייבת למניעת ניגוד העניינים.
בכך לאפשר לראש הממשלה לעסוק בקידום חקיקה שיש בה, כדי להיטיב את מצבו המשפטי, הנובע מההליך הפלילי המתנהל נגדו;
מקום בו התיקון הוחל באופן מידי, כדי לספק את המענה האמור לראש הממשלה; ומקום בו ההסדר גופו טומן בחובו קשיים מהותיים בשל כך שעוצב כדי להגשים תכליות אלה ולא מתוך נקודת מבט רחבה – הרי שבהתאם לאופן שבו התפתחה דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, לעמדת המשיבה, יש לראות את המקרה שבפנינו כמקרה שבו “קו הגבול” נחצה.
136. בהמשך לכך, נראה כי בחינת נסיבות המקרה דנן בהתאם למבחן החד -שלבי ש הציעה כב’ השופטת ברק -ארז בעניין שפיר, מובילה אף היא לתוצאה בדבר שימוש לרעה בסמכות
מכוננת.
זאת אמרנו הן משום שההסדר דנן אינו עומד במבחן הכלליות, לנוכח מאפייניו הפרסונליים המובהקים עליהם עמדנו לעיל;
הן משום שההסדר אינו עומד במבחן המובחנות, באשר התיקון לחוק היסוד ביקש, במפורש, למנוע מבית המשפט הנכבד לדון בסוגיה דנן (בראש ובראשונה לעניין עתירות הנבצרות שהיו תלויות ועומדות באותה העת; אך גם במבט צופה פני עתיד, תוך שבתחילה הדבר אף צוין במפורש בהצעת החוק).
כמו כן, העובדה שתיקון חוק היסוד הונח על שולחן הכנסת לאור ההחלטות שהורו על הגשת תגובות לעתירות הנבצרות, וכדי לייתר את הדיון בעתירות שעסקו בנבצרות ובהסדר ניגוד העניינים, אף היא עשויה במובן מסוים ‘להיחשב “חדירה” או אף “הסגת גבול” של הרשות המכוננת אל תחומיה הברורים של רשויות אחרות) ראו את דברי כב’ השופטת ברק-ארז בעניין דרעי, סעיף 50 לפסק דינה).
137. לבסוף יוער, כי בעניין דרעי עמד בית המשפט הנכבד על קשיים מהותיים שעמדו בבסיס תיקון מס’ 11 לחוק היסוד, אולם מאחר שניתן היה באותו מקרה להעניק סעד במישור
המינהלי, בית המשפט לא נדרש להכריע בשאלת השימוש לרעה בסמכות המכוננת.
ואולם, מאחר שבענייננו אין בנמצא סעד מינהלי רלוונטי, דומה, כי אין מנוס מהכרעה בסוגיה לגופה, ויש בדברי השופטים בעניין דרעי, כדי ללמד גם על המקרה שבפנינו.
◄נקודות נוספות לקראת סיום;
138. לעמדת המשיבה, מעת שמצאנו כי הפגמים החמורים שדבקו ביסודו של תיקון מס’ 12 לחוק-יסוד: הממשלה חורגים משאלת תחולתו בזמן; ומשנמצא כי הפרסונליות בדמות שיפור מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה המכהן היא שהפכה לאבן הראשה לעיצוב ההסדר גופו;
הרי שהסעד שמבקשים העותרים בבג”ץ ,2466/23 לפיו ייקבע, כי התיקון לחוק היסוד, ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה, עשוי למתן, במידת מה, רק חלק מהקשיים
שעמדנו עליהם לעיל.
מכל מקום, נעיר, כי מדובר בסעד מסוג in reading בעניינם של חוקי היסוד, שהוכר עד כה, ובאופן חריג, אך ורק ביחס לחקיקה רגילה, ובפרט לשם מתן פתרון לפגיע ה בזכות לשוויון.
139. טרם סיום, נחזור ונציין כי עמדה זו עסקה אך ורק בשאלה החוקתית בעניין תוקפו של תיקון מס’ 12 לחוק היסוד, ואין בה כדי להתייחס לטענות העולות בבג”ץ 3618/23 חלוץ נ’
היועצת המשפטית לממשלה, הקבועה לדיון ליום .12.9.23
עוד יוער בהקשר לכך – והדברים אף הוצגו על- ידי המשנה ליועצת במסגרת דיוני הוועדה המיוחדת – כי בסופו של יום ההכרעה בשאלת נבצרות ראש ממשלה מסורה לבית המשפט הנכבד, אשר במקרה הצורך יידרש לפרש את הוראות הדין הרלוונטי ות ולהכריע בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטיות.
◄סיכום;
140. נוכח כל האמור לעיל, לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, תיקון מס’ 12 לחוק היסוד הוא מקרה קיצון של שימוש לרעה בסמכות המכוננת.
141. על כן, לעמדת המשיבה, בשלב דיוני זה יש מקום למתן צו על- תנאי, שיורה לכנסת ולראש הממשלה לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל תיקון מס ‘ 12 לחוק היסוד, בשל שימוש לרעה בסמכות המכוננת; ובסופו של יום יש להורות על הפיכת הצו על- תנאי לצו מוחלט.
ניתן היום, ז’ באב, תשפ”ג, 25 ביולי, 2023.
◄ אל תגובה מטעם היועצת המשפטית לממשלה (2412-23 ו-2466-23) – 25-7-23
