הציבור הרחב אינו מבין את הענישה הקלה כל כך שגוזרים בתי המשפט על עברייני אלימות, רוצחי נשים, אנסים, פדופילים בעלים מכים וכד׳, ניסיתי להסביר בפוסטים שלי, שמה שעומד בבסיס הענישה המצחיקה נגד ‘עברייני אלימות’ זו שיטה חדשה שנכנסה לתוקף בשנת 2013 ומכונה; “מתחמי ענישה”, מעין “ספר הדרכה” לשופטים שמאפשר להם להפחית משמעותית את העונשים הקבועים בחוק.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל| כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ג’ורג’ אורוול (George Orwell; 25 ביוני 1903 – 21 בינואר 1950) הוא שם עט של ה
“הבניית שיקול הדעת בענישה” (תיקון 113 לחוק העונשין)
שם יפה לא? ״בנייה״, ״שיקול דעת״
נשמע מקסים לא?
החלטתי לקחת אתכם לצלילת עומק פנימה לתוך הנושא המשפטי המרכזי הזה, כדי שכולכן תוכלנה להבין בשפה פשוטה לא משפטית –
איפה
פה
הבעיה
ומה צריך כדי לשנותה
בקלות וביעילות?
מי שהוביל את הבכייה לדורות הזאת, את מכת המוות על הענישה המחמירה על אלימות בישראל, היא ועדה בראשות השופט אליעזר גולדברג.
אז איך גונבים דעת של ציבור שלם ומעבירים תיקון חוק שמסרס את כל ההרתעה נגד עברייני אלימות?
זה קל
וזו השיטה –
הנה ככה עשו לנו ״כיפה אדומה״:
באים לוועדת הכנסת עם הצעה שיש בה מקל וגזר –
מצד אחד טבלת פרמטרים שלפיהם השופטים, יוכלו לקבוע את העונש המקל לאותו עבריין ספציפי אינדיבידואלי לפי נסיבותיו האישיות – העבריין האלים הופך לקורבן ועולה על פודיום הניצחון הוא הקורבן של חייו והוא המסכן.
זה הגזר.
והמקל?
היה אמור להיות חלק נוסף ברפורמה הזו – שהייתה אמורה לייצר איזון – היו אמורים להיות ״עונשי מוצא״.
קרי; כל מסע ההתחשבות בנאשם, היה אמור להתקיים מנקודת מוצא של ענישת מינימום כלשהי –
אבל את החלק הזה?
אופס, פשוט העלימו, התנדף לו עונש המוצא.
כך נשארנו רק עם הפרמטרים ל״הבניית העונש״ לטובת הנאשם המסכן,
נשארנו עם הגזר ובלי מקל – אין ענישת מינימום.
והעבריינות חוגגת.
ואנו סופרות את המתות. לכל מי שרוצה לצלול פנימה ולהבין את גודל “התרגיל המסריח” שעשו לציבור שלם, אפנה אתכם למאמרים הבאים אותם ניתן למצוא בקלות באתר הסניגוריה הציבורית ( עוד גולם שקם על יוצרו);
- דר’ יניב ואקי ופרופ’ יורם רבין – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה: תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא (“הפרקליט”, אוקטובר 2013).
- פרופ’ אורן גזל-אייל – העונש ההולם לא תמיד הולם (“עורך הדין”, אוקטובר 2013).
- השופט דר’ יובל ליבדרו – חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק (“הסניגור” 197-8, ספטמבר 2013).
- פרופ’ רות קנאי – לקראת יישום ראוי של תיקון 113 – הערות ראשוניות (“הסניגור” 196, יולי 2013).
- פרופ’ אורן גזל-אייל – מתחמים לא הולמים: על עקרון ההלימה בקביעת מתחם העונש ההולם (“משפטים על אתר”, יולי 2013).
- דר’ ענת הורוויץ – מעמדן של נסיבות מחמירות הקשורות בביצוע העבירה בעקבות תיקון 113 (“הסניגור” 184, יולי 2012).
- דר’ חגית לרנאו ועורך דין ישי שרון – שמונה הכרעות ערכיות בחוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (“הסניגור” 183, יוני 2012).
- השופט דר’ עמי קובו – פירוש לתיקון מס’ 113 לחוק העונשין בעניין הבניית שיקול הדעת בענישה (“הסניגור” 183, יוני 2012).
