משפחות יקרות, “בכו לאבלים ולא לאֲבֵדָה”, נכתב בתלמוד בבלי ( מסכת מועד קטן), “שהיא למנוחה ואנו לאנחה”. ביום הנורא הזה, החוזר בכל שנה ומביא עמו כנדוניה את הימים הקשים הקודמים ליום הזיכרון, ימים של כאב פיזי ממש, מתמלא החלל השוכן בכולנו בזיכרונות.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר‘.
כל אחת ואחד מן ההולכים הותיר אחריו חיים שלמים שנגדעו, חלומות שאחרים יגשימו, תקוות שלא יתממשו, חדר שנותר כשהיה, קול, ריח ותמונות שקפאו בזמן.
בשבילכן, המשפחות השכולות, אין צורך ביום זיכרון מיוחד. אתם זוכרים מדי יום ואולי אף הייתם מבקשים, ולו ליום אחד, לא לזכור דבר. יום הזיכרון הוא יום עבור כולנו.
בכל שנה בעת הזאת אני נושא עימי את הפנים והשמות של כולם, של עשרות חבריי ופיקודי שנפלו ונטמנו למנוחת עולמים בשדות השיש השלווים ברחבי הארץ.
כראש המטה הכללי לשעבר ושר הביטחון בהווה, אני מוצא בליבי מקום לכל חלל.
כולם יחד הם עבורי תזכורת למורא המלחמה ואחריות המוטלת על כתפי כולנו לעשות הכל כדי למנוע מלחמות, לקבל בחרדת קודש החלטות שמשמעותן חיים ומוות ולשאוף תמיד לשלום.
ימי הזיכרון הללו אינם ככל הימים. בשנה האחרונה אילצה אותנו מגיפת הקורונה, לזכור מעט אחרת, להימנע מטקסים רבי משתתפים, לשמור מרחק.
אני מקווה שהימים האלה משתנים בקרוב וכי בקרוב נוכל לחזור לשגרה להתייחד עם אהובנו ויקירינו ולהעניק להם יחד את הכבוד הראוי.
כעת, כאשר הדגל מורד לחצי התורן ומדינת ישראל כולה שוקעת בדממת הזיכרון, אני מבקש לחבק אתכם. בנותיכם ובניכם הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו מדינת ישראל.
אני רואה בהם את ישראל היפה, שאינה מפרידה בן דם לדם, בין הנופלים יש ישראלים מן העיר, מן הכפר ומהיישוב, יש בהם דתיים וחילוניים, יהודים ושאינם יהודים.
הלוואי שכולנו נלמד מזה למצוא את המחבר בינינו בימי חיינו ולא רק לאחר המוות.
אני מבטיח לכם, כמילותיו של המשורר חיים גורי, “שעל אף הזמן, הרוח והמים, העקבות לא ימחו“.
