האביב כבר כאן. רק נכנסנו לחודש ניסן ולאפריל וכבר הריחות המשכרים מערפלים לנו את העיניים וחיוך אביבי עולה על השפתיים. עצים נשירים והדרים מלבלבים בענפונים צעירים וחדשים, אדמדמים משהו ומתוכם צצים ומלבלבים עלעלים אדמדמים שמיד יתמתחו ויתמלאו ב’דם ירוק’ – כלורופיל, היודע לבצע פוטוסינטזה ולהתחיל להביא תועלת ולייצר ‘משאבים’ לעץ – סוכרים, חלבונים, שמנים אתריים ריחניים ושאר טעמים וויטמינים.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
הריח המשכר מגיע כמובן מהענפים עמוסי הפריחות הלבנות שנועדו למשיכת דבורי הדבש ושאר ‘מאביקים מעופפים’ הנמשכים לריח הנקטר, מכניסים ראש וחדק עמוק לתוך הפרח שפרסם עצמו.
כעת הוא מציע בנדיבות רבה צוף מתוק ועסיסי. הדבורים ושאר ה‘מאביקים’ נענים לפיתוי ו”מתלכלכים” כהוגן באבקה הרבה הנישאת על אבקני הפרחים.
ה‘כרייות’ שעל גבם וה‘סלסלות’ שברגלי הדבורים, מתמלאים באבקה ובביקור בפרח הבא, מועברת האבקה אל הפתח הנקבי של הפרח – ה‘צלקת’ שעל איבר ה‘עלי’.
גרגרי האבקה הם ה‘זרעונים’ – התאים הזכריים, הנעים לאורך הצינור הצר של ה‘עלי’ ויורדים למטה, אל תוכו של הפרח, אל ה”רחם”, שם מחכה ביצית להפריה. זאת ההפריה גורמת ל’חנטה‘, הרחם בהריון והוא מתחיל לתפוח, בחלוקת תאים מהירה ועלי הכותרת הלבנים והריחניים, נושרים והפרי הקטן והחדש, נגלה לעיניים.
█ הריחות והמיית זמזום הדבורים העמלניות משתלבים יחדיו לאווירה שלפני פסח –חג החרות
התיאורים נשמעים ‘מיניים‘, ובדיוק כך הם. המערכת המינית של הפרחים, דומה דמיון מדהים למערכת המינית של בעלי החיים.
המדען ופילוסוף רב תחומי ובוטנאי חובב יוהאן וולפגנג פון גֶתה (1749 – 1832) קרא ל-עלי הכותרת של הפרח; ‘הווילונות שסביב מיטת הכלולות‘.
הריחות והמיית זמזום הדבורים העמלניות משתלבים יחדיו לאווירה שלפני פסח –חג החרות.
ואכן בחודש ניסן, אנו מצווים ומתכבדים לברך את ‘ברכת האילנות’ . נוהגים לברך ברכה זו בראש חודש ניסן, כי זריזין מקדימים למצוות.
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם – מברכים על הפריחות החדשות והמחזוריות המבשרות ‘מזון’ לכל היצורים החיים. ההלכה, קובעת שהברכה היא על עצי פרי בלבד ולא על עצי סרק.
בברכת פסח כשר ושמח.
